1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 3 00:00:25,567 --> 00:00:28,737 ‫זה אמיתי. זה שוד. תתרחקו מהכלובים שלכם.‬ 4 00:00:30,155 --> 00:00:34,034 ‫הוא היה שודד הבנקים הפורה ביותר‬ ‫באזור הפסיפיק נורת' וסט.‬ 5 00:00:35,035 --> 00:00:36,786 ‫הוא כל הזמן מחליף תחפושות.‬ 6 00:00:36,786 --> 00:00:40,707 {\an8}‫הוא נראה כמו מתוך סרט, שודד בנק אחר בנק.‬ 7 00:00:41,207 --> 00:00:44,711 ‫שלושה או ארבעה בנקים,‬ ‫בזה אחר זה באותו ערב.‬ 8 00:00:44,711 --> 00:00:48,798 ‫באף-בי-איי אנחנו אוהבים‬ ‫לתת כינויים לשודדי בנקים.‬ 9 00:00:48,798 --> 00:00:50,467 ‫הכינוי שלו היה "הוליווד".‬ 10 00:00:51,259 --> 00:00:52,093 {\an8}‫די הולם,‬ 11 00:00:52,093 --> 00:00:56,723 ‫בייחוד כשגילינו שהוא קיבל השראה‬ ‫מבודהי מהסרט "נקודת שבירה".‬ 12 00:00:56,723 --> 00:00:59,809 ‫למה להיות משרת של החוק‬ ‫כשאפשר להיות האדון שלו?‬ 13 00:01:01,061 --> 00:01:03,730 {\an8}‫אתה רוצה לפתוח את הכספת, או שאני אעשה זאת?‬ 14 00:01:03,730 --> 00:01:05,940 {\an8}‫היו לו הצלחות במשך ארבע שנים.‬ 15 00:01:06,441 --> 00:01:10,528 {\an8}‫לכן הוא הפך ליעד העיקרי שלנו.‬ ‫הוא לא היה שודד בנקים טיפש.‬ 16 00:01:10,528 --> 00:01:14,365 ‫הוליווד כנראה היה אחד מהאנשים‬ ‫המסוכנים ביותר שהתמודדתי נגדם,‬ 17 00:01:14,365 --> 00:01:16,076 ‫כי הוא היה מקצוען אמיתי.‬ 18 00:01:16,076 --> 00:01:18,745 {\an8}‫הוא רצה להשמיד את סיאטל,‬ 19 00:01:18,745 --> 00:01:21,581 {\an8}‫וזה לא רק היה אפשרי,‬ ‫אלא גם משהו שאפשר לצאת ממנו מנצחים.‬ 20 00:01:22,165 --> 00:01:24,793 ‫הם ידעו שהוא צבר‬ ‫מיליוני דולרים במהלך השנים.‬ 21 00:01:24,793 --> 00:01:27,128 ‫הם ידעו שהוא השפיל אותם.‬ 22 00:01:27,921 --> 00:01:30,590 {\an8}‫כשהוא נכנס לסניף של לייק סיטי‬ ‫כדי לשדוד אותנו,‬ 23 00:01:30,590 --> 00:01:33,218 {\an8}‫הוא חלף ממש על פני כרזת המבוקש שלו.‬ 24 00:01:33,218 --> 00:01:36,513 {\an8}‫אל תיבהלו. זה שוד. תתרחקו מהדלפקים שלכם.‬ 25 00:01:36,513 --> 00:01:39,432 ‫מה שקרה כאן היה כמו מתוך תסריט של סרט.‬ 26 00:01:39,432 --> 00:01:41,142 ‫הוא מאופר בכבדות, חובש פאה...‬ 27 00:01:41,142 --> 00:01:43,686 ‫השותף הנאמן שלו הוא אקדח תשעה מ"מ.‬ 28 00:01:43,686 --> 00:01:45,855 {\an8}‫שודד הבנקים הפורה ביותר במדינה.‬ 29 00:01:45,855 --> 00:01:49,025 {\an8}‫הוא מספר אחת‬ ‫ברשימת המבוקשים של האף-בי-איי.‬ 30 00:01:49,609 --> 00:01:52,195 ‫הם לא הצליחו לגלות מי הבחור הזה,‬ 31 00:01:52,195 --> 00:01:54,447 ‫ואיפה הוא יתקוף בפעם הבאה.‬ 32 00:01:54,447 --> 00:01:56,533 ‫הבחור הזה הוא רוח רפאים?‬ 33 00:01:57,158 --> 00:01:59,369 ‫איך הוא מצליח לחמוק ככה?‬ 34 00:02:00,954 --> 00:02:05,333 ‫- שוד נוסח הוליווד -‬ 35 00:02:14,551 --> 00:02:18,763 ‫- סיאטל‬ ‫תחילת שנות ה-90 -‬ 36 00:02:30,608 --> 00:02:34,237 {\an8}‫הוליווד היה מקרה ייחודי עבורנו בסיאטל.‬ 37 00:02:34,821 --> 00:02:36,531 ‫הבנו מתוך העדויות‬ 38 00:02:36,531 --> 00:02:39,409 ‫שהוא מתמצא בנהלי אבטחה.‬ 39 00:02:39,909 --> 00:02:43,788 ‫הוא ידע כמה זמן יש לו‬ ‫לפני שיצטרך להימלט משם.‬ 40 00:02:43,788 --> 00:02:45,832 ‫הוא היה שודד בנקים חכם.‬ 41 00:02:47,292 --> 00:02:49,210 ‫הוא הפך לעדיפות הראשונה שלנו‬ 42 00:02:49,210 --> 00:02:51,921 ‫אחרי שהתמניתי להוביל את כוח המשימה שלנו.‬ 43 00:02:53,464 --> 00:02:55,216 ‫- צוות כוח המשימה -‬ 44 00:02:55,216 --> 00:02:59,387 ‫שון ג'ונסון היה סוכן האף-בי-איי‬ ‫שהוביל את החקירה.‬ 45 00:02:59,888 --> 00:03:03,016 ‫הוא היה אנציקלופדיה מהלכת על שתיים‬ ‫בכל הקשור להוליווד.‬ 46 00:03:03,516 --> 00:03:08,104 ‫אין עוד שודד בנקים‬ ‫שגנב כל כך הרבה כסף כמוהו.‬ 47 00:03:08,688 --> 00:03:10,565 ‫הוליווד היה שודד בנקים מקצועי.‬ 48 00:03:10,565 --> 00:03:13,318 ‫הוא עבד על זה. הוא שכלל את האמנות שלו.‬ 49 00:03:14,027 --> 00:03:16,446 ‫אני חושב שהוא נהנה ממה שהוא עשה.‬ 50 00:03:16,446 --> 00:03:18,781 ‫כסף היה חלק מזה, אבל באותה נקודת זמן,‬ 51 00:03:18,781 --> 00:03:21,576 ‫זה היה פרץ האדרנלין, האתגר.‬ 52 00:03:23,745 --> 00:03:28,541 ‫כשמיניתי את מייק‬ ‫להוביל את צוות התגובה של משטרת סיאטל,‬ 53 00:03:28,541 --> 00:03:31,961 ‫ידעתי שזו תהיה מערכת יחסים סוערת.‬ 54 00:03:32,545 --> 00:03:36,966 ‫שון ואני היינו יום ולילה,‬ ‫שמן ומים, שני סגנונות שונים.‬ 55 00:03:37,717 --> 00:03:40,553 ‫השותף שלי בזמנו הגדיר זאת היטב.‬ 56 00:03:40,553 --> 00:03:44,349 ‫"שון ג'ונסון היה האש,‬ ‫ומייק מגאן היה פחית הבנזין."‬ 57 00:03:45,016 --> 00:03:47,435 ‫שמעתי תיאור שאני לא בטוח שאני מסכים איתו,‬ 58 00:03:47,435 --> 00:03:49,646 ‫שאומר שאני הייתי המוח והוא היה הכוח.‬ 59 00:03:49,646 --> 00:03:52,774 ‫אני לא מסכים עם זה לגמרי,‬ ‫אבל אני מסכים שהייתי המוח.‬ 60 00:03:54,692 --> 00:03:58,446 ‫אלן גלסר הייתה מפקחת מוכשרת מאוד‬ 61 00:03:58,446 --> 00:04:01,741 ‫שהאמינה בשיטת ה-KISS,‬ ‫"תשאיר את זה פשוט, טמבל".‬ 62 00:04:01,741 --> 00:04:05,036 ‫כאחת מהנשים הראשונות‬ ‫ששירתו כסוכנות באף-בי-איי,‬ 63 00:04:05,536 --> 00:04:10,625 ‫היכולת לפקח על יחידת הפשעים האלימים‬ ‫וכוח המשימה‬ 64 00:04:10,625 --> 00:04:12,293 ‫הייתה דבר מדהים עבורי.‬ 65 00:04:13,795 --> 00:04:17,507 ‫לא רק שמילאתי תפקיד קשוח כל כך,‬ 66 00:04:17,507 --> 00:04:20,677 ‫אלא גם התברכתי בארבעה ילדים קטנים,‬ 67 00:04:20,677 --> 00:04:24,347 ‫ולפעמים נדמה לי שהייתי שני אנשים שונים.‬ 68 00:04:25,098 --> 00:04:27,141 ‫הרבה קראו לי "הסוכנת אימא".‬ 69 00:04:33,773 --> 00:04:35,316 ‫- מרכז השוק הציבורי -‬ 70 00:04:35,900 --> 00:04:39,904 ‫בשנות התשעים,‬ ‫סיאטל הייתה עיר בתהליך שינוי משמעותי.‬ 71 00:04:44,033 --> 00:04:48,329 ‫מעיר שבה שתי חברות עיקריות,‬ ‫"ויירהאוזר" ו"בואינג",‬ 72 00:04:48,329 --> 00:04:49,872 ‫ברגע שמיקרוסופט הצטרפה,‬ 73 00:04:49,872 --> 00:04:52,542 ‫נוספו סביבה עוד המון חברות.‬ 74 00:04:53,960 --> 00:04:59,007 ‫בזוס מאמזון, סטארבקס צמחה בקצב אדיר.‬ 75 00:05:00,300 --> 00:05:03,386 ‫סיאטל הוצפה במבול של כסף.‬ 76 00:05:03,386 --> 00:05:04,345 ‫- בנק סיפירסט -‬ 77 00:05:04,345 --> 00:05:07,015 ‫זה היה מדהים כמה בנקים צצו.‬ 78 00:05:07,682 --> 00:05:09,475 ‫לא הצלחתי להבין בזמנו‬ 79 00:05:09,475 --> 00:05:12,854 ‫שכל הכסף שהגיע מהתנופה הטכנולוגית‬ ‫עודד את זה,‬ 80 00:05:12,854 --> 00:05:17,483 ‫אבל אפשר היה למצוא‬ ‫בנק במכולת וכמעט בכל פינה.‬ 81 00:05:18,276 --> 00:05:22,363 ‫מדינת וושינגטון חווה זינוק‬ ‫במספר מקרי שוד בנקים.‬ 82 00:05:22,363 --> 00:05:26,284 ‫אמרתי לאשתי שאף פעם לא תלך לבנק בסיאטל,‬ ‫כי סביר להניח שישדדו אותו.‬ 83 00:05:26,284 --> 00:05:29,912 ‫שלושה גברים פרצו לסניף בנק בוודינוויל‬ ‫כשהם חמושים ברובה ציד.‬ 84 00:05:29,912 --> 00:05:31,372 ‫אדם נכנס לבנק,‬ 85 00:05:31,372 --> 00:05:33,958 ‫ובדרך כלל מוסר פתק לפקידה בדרישה לכסף.‬ 86 00:05:33,958 --> 00:05:35,960 ‫היו הרבה מקרי שוד בנקים בסיאטל.‬ 87 00:05:35,960 --> 00:05:38,963 ‫לא בטוח אם דיווחנו על שוד בכל ערב,‬ ‫אבל היו מקרים רבים.‬ 88 00:05:38,963 --> 00:05:41,507 ‫נעבור לעדכון מדברה הורן שנמצאת בזירה.‬ 89 00:05:41,507 --> 00:05:43,593 ‫נכון, דיוויד. לפני כמה רגעים...‬ 90 00:05:43,593 --> 00:05:45,470 ‫סיאטל הייתה מקום מלהיב.‬ 91 00:05:45,970 --> 00:05:48,222 ‫התחלנו לפתח זהות ייחודית משלנו כעיר,‬ 92 00:05:48,222 --> 00:05:50,725 ‫במיוחד מבחינת המוניטין שלנו ברחבי המדינה.‬ 93 00:05:50,725 --> 00:05:53,770 ‫היה לנו את נירוונה, אז היה את הגראנג'.‬ 94 00:05:53,770 --> 00:05:56,397 ‫גראנג' בשבילי, במידה מסוימת,‬ 95 00:05:56,397 --> 00:05:59,859 ‫סימל את התסכול שהרבה אנשים חשו‬ 96 00:05:59,859 --> 00:06:03,613 ‫לגבי השינויים שעומדים להתרחש בקהילות שלהם.‬ 97 00:06:03,613 --> 00:06:06,366 ‫כל עניין הגראנג' היה כל כך אנטי-תאגידים‬ 98 00:06:06,366 --> 00:06:09,827 ‫ואנטי-מותגים, ושמות גדולים ותהילה היו רק...‬ 99 00:06:09,827 --> 00:06:12,121 ‫לאף אחד לא היה אכפת.‬ ‫אף אחד לא רצה את החרא הזה.‬ 100 00:06:12,121 --> 00:06:14,957 ‫אנשים היו אנטי-ממסדיים מכל הסיבות הנכונות.‬ 101 00:06:14,957 --> 00:06:17,919 ‫הם שנאו את הדיכוי,‬ ‫הם שנאו את הקולוניאליזם,‬ 102 00:06:17,919 --> 00:06:20,797 ‫הם שנאו את המתקפה‬ ‫על זכויות אדם ואיכות הסביבה.‬ 103 00:06:20,797 --> 00:06:23,007 ‫אז לעשוק בנקים ולהצליח להתחמק?‬ 104 00:06:23,007 --> 00:06:24,092 ‫אנשים מתו על זה.‬ 105 00:06:24,092 --> 00:06:27,011 ‫הוא שדד 14 בנקים בסיאטל מאז יוני 1992.‬ 106 00:06:27,011 --> 00:06:27,929 ‫ואו.‬ 107 00:06:27,929 --> 00:06:29,222 ‫הוא די חכם.‬ 108 00:06:30,223 --> 00:06:31,349 ‫ממש חכם.‬ 109 00:06:31,349 --> 00:06:33,184 ‫זה ה"לכו תזדיינו" האולטימטיבי לממסד.‬ 110 00:06:34,018 --> 00:06:36,312 ‫זה מר הוליווד.‬ ‫-הוליווד, כן.‬ 111 00:06:36,312 --> 00:06:39,148 ‫ידענו שיש בחור עם כל מיני תחפושות‬ 112 00:06:39,148 --> 00:06:41,692 ‫ששדד בנקים, לא פגע באף אחד,‬ 113 00:06:41,692 --> 00:06:43,027 ‫לא נורו יריות.‬ 114 00:06:43,027 --> 00:06:44,529 ‫נשמע נועז מאוד.‬ 115 00:06:45,321 --> 00:06:50,993 ‫ייתכן שהייתה מידה של תמיכה בו,‬ ‫ודיבור על רובין הוד...‬ 116 00:06:52,412 --> 00:06:55,581 {\an8}‫המיסטיקה של שודד הבנקים‬ ‫חוזרת לעניין של רובין הוד.‬ 117 00:06:55,581 --> 00:06:58,084 {\an8}‫אתה גונב מהעשירים ונותן לעניים.‬ 118 00:06:58,084 --> 00:07:00,002 ‫הרי זה הכי אצילי שיש.‬ 119 00:07:01,254 --> 00:07:03,923 ‫הוא היה די אגדי במונחים של שודדי בנקים.‬ 120 00:07:05,091 --> 00:07:09,095 ‫אבל מבחינת מי שהוליווד באמת היה,‬ ‫היינו רחוקים מאוד מהאמת.‬ 121 00:07:17,228 --> 00:07:18,062 ‫היי, באבה!‬ 122 00:07:21,232 --> 00:07:22,650 ‫ואו, גבר בלי חולצה.‬ 123 00:07:24,318 --> 00:07:25,153 ‫תחזרו!‬ 124 00:07:28,072 --> 00:07:29,490 ‫בואו נלך, חבר'ה. קדימה.‬ 125 00:07:31,576 --> 00:07:34,245 ‫אתה עדיין מצלם?‬ ‫-כן, אנחנו מצלמים את כל הטיול.‬ 126 00:07:35,746 --> 00:07:39,459 ‫תחזיק את המצלמה יציבה.‬ ‫-קצת יותר קל להגיד מאשר לעשות.‬ 127 00:07:40,501 --> 00:07:43,713 ‫כפי שאתם רואים, אנחנו עמוק ביער.‬ 128 00:07:46,382 --> 00:07:47,675 ‫אין כאן הרבה אור.‬ 129 00:07:58,769 --> 00:08:01,564 ‫טוב, טרזן. מה אתה רוצה לעשות?‬ ‫-לעלות למעלה.‬ 130 00:08:01,564 --> 00:08:03,274 ‫לעלות למעלה?‬ ‫-כן.‬ 131 00:08:04,358 --> 00:08:06,235 ‫אנחנו נכנסים לשטח של סקרלוק.‬ 132 00:08:07,361 --> 00:08:08,779 ‫מה הגובה כאן, אחי?‬ 133 00:08:09,363 --> 00:08:11,908 ‫עשרים ושלושה מטרים.‬ ‫-מעל מה?‬ 134 00:08:11,908 --> 00:08:13,409 ‫מעל עצי הארז.‬ 135 00:08:14,410 --> 00:08:15,369 ‫שם למטה.‬ 136 00:08:18,080 --> 00:08:21,459 ‫ספר לנו את הסיפור, אחי.‬ ‫כמה זמן זה לקח לך? מה הקטע כאן?‬ 137 00:08:21,459 --> 00:08:23,628 ‫בניתי את כל זה בשבועיים בערך.‬ 138 00:08:23,628 --> 00:08:26,589 ‫שבועיים לבנות את זה. אלוהים.‬ ‫-שש קומות.‬ 139 00:08:27,965 --> 00:08:32,470 ‫חמישים ושמונה טונות של עץ. עבדתי קצת.‬ ‫אכלתי ארוחת בוקר לפני שבניתי את זה.‬ 140 00:08:35,264 --> 00:08:36,182 ‫בסדר.‬ 141 00:08:36,182 --> 00:08:38,392 ‫לא, האמת שזה לקח לי אולי... לא יודע.‬ 142 00:08:40,102 --> 00:08:42,438 ‫שלושה או ארבעה חודשים?‬ ‫-שלושה או ארבעה חודשים.‬ 143 00:08:47,318 --> 00:08:50,196 ‫בית העץ היה מקום מדהים במיוחד.‬ 144 00:08:51,113 --> 00:08:54,992 ‫מקום שאפשר ללכת אליו‬ ‫כדי לברוח מהנורמות של החברה.‬ 145 00:08:57,703 --> 00:09:01,082 ‫בפעם הראשונה שהלכתי לבית העץ,‬ ‫סקוט פתח את הדלת.‬ 146 00:09:01,666 --> 00:09:04,335 ‫הוא היה עירום לגמרי למעט חגורת הכלים שלו.‬ 147 00:09:06,087 --> 00:09:08,339 ‫אף פעם לא פתח לי מישהו‬ ‫את הדלת לביתו בצורה כזו.‬ 148 00:09:08,339 --> 00:09:11,467 ‫אבל העמדתי פנים שזה עניין שגרתי.‬ 149 00:09:12,677 --> 00:09:16,013 ‫היו שם רהיטים, כמו בכל בית רגיל,‬ 150 00:09:16,514 --> 00:09:21,644 ‫וכשחוצים את משטח העץ,‬ ‫אפשר היה לראות שם שירותים ומקלחת.‬ 151 00:09:22,687 --> 00:09:26,774 ‫ממש כמו חדר אמבטיה אמיתי,‬ ‫אבל עם חוויה נהדרת בטבע.‬ 152 00:09:28,484 --> 00:09:32,989 ‫הוא נבנה סביב שבעה עצים ובמקצועיות.‬ 153 00:09:32,989 --> 00:09:35,866 ‫עם לוחות מעצי ארז וחלונות ענקיים.‬ 154 00:09:35,866 --> 00:09:37,827 ‫זה היה בית עץ ראוותני.‬ 155 00:09:38,411 --> 00:09:40,037 ‫היה שם תנור-כיריים ענק‬ 156 00:09:40,621 --> 00:09:43,457 ‫שסחבנו במעלה המדרגות,‬ 157 00:09:43,457 --> 00:09:45,418 ‫בערך 20 מטרים עד לקומה הראשונה.‬ 158 00:09:46,419 --> 00:09:48,921 ‫אחי היה חבר טוב של סקוט,‬ 159 00:09:48,921 --> 00:09:51,549 {\an8}‫והוא אמר שיגייס אותי לבוא לבנות את ביתו.‬ 160 00:09:51,549 --> 00:09:53,301 {\an8}‫ואמרתי, "כן, למה לא?"‬ 161 00:09:53,968 --> 00:09:56,762 ‫עשינו עבודות בנייה מטורפות לגמרי.‬ 162 00:09:56,762 --> 00:09:58,973 ‫היינו תלויים על חבלים מהקרסוליים‬ 163 00:09:58,973 --> 00:10:01,726 ‫כדי שנוכל למסמר ולחבר דברים במקומם. ו...‬ 164 00:10:02,435 --> 00:10:03,936 ‫זה היה מסוכן בטירוף.‬ 165 00:10:03,936 --> 00:10:06,147 ‫הכול היה מסוכן, אבל לא היה לנו אכפת.‬ 166 00:10:10,234 --> 00:10:13,863 {\an8}‫בית העץ היה האישיות הפנימית של סקוט‬ ‫שהתעוררה לחיים.‬ 167 00:10:14,488 --> 00:10:17,658 {\an8}‫הוא הרגיש בטוח בו.‬ ‫זה היה מקום המבטחים שלו, העוגן שלו.‬ 168 00:10:18,242 --> 00:10:19,702 {\an8}‫הוא היה חופשי מהכול.‬ 169 00:10:22,288 --> 00:10:24,790 {\an8}‫אני יושב ליד השולחן,‬ ‫בגובה עשרה מטרים בין העצים.‬ 170 00:10:24,790 --> 00:10:25,708 {\an8}‫- יומנו של סקוט -‬ 171 00:10:26,959 --> 00:10:30,838 ‫הדֶּק נמתח מהקצה‬ ‫כמו חצאית טוטו של בלרינה בסחרור מלא.‬ 172 00:10:31,964 --> 00:10:35,051 ‫הוא רחב מספיק כדי שאפשר יהיה להשתזף עליו‬ 173 00:10:35,051 --> 00:10:37,970 ‫ואולי אפילו לתפוס תנומה‬ ‫אם אינך מפחד ליפול למטה.‬ 174 00:10:38,971 --> 00:10:39,972 ‫מה קורה, חבר?‬ 175 00:10:39,972 --> 00:10:43,684 ‫אני אוהב לשבת על הקצה,‬ ‫ולהתבונן מעבר לעצים לעבר הר ריינייר.‬ 176 00:10:43,684 --> 00:10:44,602 ‫דבר אלינו.‬ 177 00:10:44,602 --> 00:10:46,812 ‫יש מקבל תחושה עדינה של התרוממות רוח.‬ 178 00:10:48,606 --> 00:10:50,149 ‫אני רוצה הרבה מהחיים האלה.‬ 179 00:10:51,651 --> 00:10:55,321 ‫אני חושב שזה יהיה חיפוש ארוך‬ ‫עד שאמצא את המקום שבו אלוהים רוצה שאהיה.‬ 180 00:10:56,405 --> 00:10:59,533 {\an8}‫המוח שלי הוא כמו ילד לא ממושמע‬ ‫שיצא מכלל שליטה.‬ 181 00:11:00,701 --> 00:11:02,244 {\an8}‫אצטרך לתפוס אותו.‬ 182 00:11:07,416 --> 00:11:09,585 ‫כולם אהבו את סקוט.‬ 183 00:11:09,585 --> 00:11:11,629 ‫כולם אהבו את בית העץ.‬ 184 00:11:11,629 --> 00:11:13,089 ‫שניהם היו מחוברים.‬ 185 00:11:14,507 --> 00:11:17,301 ‫התחברנו מייד כשנפגשנו לראשונה בבית הספר‬ 186 00:11:17,301 --> 00:11:20,596 ‫ולשנינו הייתה המון אנרגייה פראית וחופשייה.‬ 187 00:11:20,596 --> 00:11:22,098 ‫אנחנו אוהבים לשתות בירה.‬ 188 00:11:23,474 --> 00:11:25,351 ‫מארק ביגינס הוא דמות מעניינת.‬ 189 00:11:25,351 --> 00:11:28,229 ‫הוא וסקוט למדו יחד במכללת אוורגרין.‬ 190 00:11:29,855 --> 00:11:34,151 ‫אנשים שלמדו באוורגרין‬ ‫היו בלתי שגרתיים במובנים מסוימים.‬ 191 00:11:34,151 --> 00:11:35,361 ‫וגם אני.‬ 192 00:11:35,361 --> 00:11:37,196 ‫האנשים שם היו די פרוגרסיביים.‬ 193 00:11:37,196 --> 00:11:43,744 ‫זה לא שכולם לקחו סמים מטורפים,‬ ‫שתו והשתוללו. זה היה מאוד מחובר לטבע.‬ 194 00:11:43,744 --> 00:11:47,998 ‫אנשים ניגנו בתופים,‬ ‫לקחו פטריות וישבו מסביב למדורות.‬ 195 00:11:47,998 --> 00:11:50,710 ‫זו גם הייתה קהילה מגובשת מאוד.‬ 196 00:11:51,836 --> 00:11:53,546 ‫הגורל פשוט חיבר בינינו.‬ 197 00:11:53,546 --> 00:11:56,632 ‫סקוט היה בחור פרוע וחופשי.‬ 198 00:11:56,632 --> 00:11:59,427 ‫אפילו יותר משאר הסטודנטים באוורגרין‬ 199 00:11:59,427 --> 00:12:01,679 ‫שנחשבו פרועים וחופשיים.‬ 200 00:12:01,679 --> 00:12:06,267 ‫מארק הוא נשמה עדינה מאוד.‬ 201 00:12:06,267 --> 00:12:10,187 ‫הוא ניגן בגיטרה וכתב שירה.‬ 202 00:12:11,063 --> 00:12:13,983 ‫אבל היה לו קשה מאוד. הוא חווה קשיים.‬ 203 00:12:14,483 --> 00:12:16,944 ‫אני חושבת שסקוטי עזר לו מאוד.‬ 204 00:12:16,944 --> 00:12:18,946 ‫התקשרתי אליו פעם.‬ 205 00:12:18,946 --> 00:12:23,159 ‫ואמרתי, "גבר, הנישואים שלי הסתיימו.‬ ‫אני לא יודע מה אעשה, לאן אלך."‬ 206 00:12:23,159 --> 00:12:26,704 ‫והוא אמר, "טוב, אז בוא לגור איתי".‬ 207 00:12:27,705 --> 00:12:30,166 ‫מארק ביגינס היה איש גדול ומחוספס.‬ 208 00:12:30,166 --> 00:12:34,253 ‫הוא עישן סיגריות צ'סטרפילד רגילות.‬ ‫הוא עישן חבילה או שתיים ביום.‬ 209 00:12:34,253 --> 00:12:37,047 ‫הוא נהג לשתות בורבון כאילו זה שום דבר.‬ 210 00:12:37,047 --> 00:12:39,133 ‫זה הדבר שחיבר בינו לבין סקוט.‬ 211 00:12:39,759 --> 00:12:41,677 ‫ביגינס היה מסוגל לשתות הרבה יותר מסקוט.‬ 212 00:12:49,101 --> 00:12:51,270 ‫גרתי בבית העץ שנים רבות.‬ 213 00:12:51,270 --> 00:12:52,605 ‫גם הבת שלי.‬ 214 00:12:53,105 --> 00:12:56,108 ‫אנשים זרים לגמרי היו דופקים על הדלת‬ 215 00:12:56,108 --> 00:12:57,985 {\an8}‫והם היו אומרים...‬ 216 00:12:57,985 --> 00:12:59,278 ‫- מארק ביגינס‬ ‫חבר של סקוט -‬ 217 00:12:59,278 --> 00:13:02,656 {\an8}‫"שמענו שיש בסביבה בית עץ ממש מגניב.‬ 218 00:13:02,656 --> 00:13:05,493 {\an8}‫"אפשר ללכת לראות?" והיינו צריכים לסרב.‬ 219 00:13:05,493 --> 00:13:09,538 ‫זה החמיר כל כך‬ ‫שנאלצנו לבנות שער לדרך הגישה.‬ 220 00:13:11,207 --> 00:13:14,001 ‫בית העץ לא נבנה רק על ידי סקוט,‬ 221 00:13:14,835 --> 00:13:16,837 ‫על אף שנכתב כך במקומות רבים.‬ 222 00:13:17,713 --> 00:13:21,217 ‫עשרות אנשים עבדו על המקום הזה.‬ 223 00:13:23,385 --> 00:13:25,763 ‫אחי סקוט לא הסכים בשום אופן שישלטו בו‬ 224 00:13:25,763 --> 00:13:27,097 ‫והוא רצה להיות חופשי.‬ 225 00:13:27,723 --> 00:13:31,477 ‫הוא היה מכור לאדרנלין.‬ ‫הוא אהב לעשות דברים נועזים.‬ 226 00:13:32,144 --> 00:13:35,064 ‫אנחנו יושבים 18 מטר באוויר,‬ ‫בגובה של שש קומות, ו...‬ 227 00:13:35,773 --> 00:13:37,733 ‫זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה.‬ 228 00:13:39,318 --> 00:13:42,571 ‫הוא הולך לטפס במהופך בגובה של כ-30 מטר.‬ 229 00:13:43,572 --> 00:13:45,991 ‫בזמנך החופשי, רמבו, טרזן.‬ 230 00:13:54,416 --> 00:13:57,378 ‫הוא תמיד שאף גבוה יותר ויותר,‬ 231 00:13:57,378 --> 00:13:59,797 ‫והוא היה זקוק לעוד ועוד.‬ 232 00:13:59,797 --> 00:14:02,508 ‫אם הוא יחליק, הוא ייפול לקרקע...‬ 233 00:14:04,176 --> 00:14:05,386 ‫מגובה של 18 מטר.‬ 234 00:14:05,386 --> 00:14:06,595 ‫זה קשה!‬ 235 00:14:06,595 --> 00:14:08,889 ‫אמרתי לך, זה מעשה התאבדות, ידידי.‬ 236 00:14:08,889 --> 00:14:10,558 ‫הוא היה הרפתקן.‬ 237 00:14:10,558 --> 00:14:15,938 ‫הוא אהב את הריגושים שבחיים,‬ ‫ורצה דברים חדשים וחוויות חדשות,‬ 238 00:14:16,981 --> 00:14:19,984 ‫אבל הוא עשה כמה בחירות מכריעות‬ 239 00:14:19,984 --> 00:14:23,279 ‫שהובילו אותו לכיוונים‬ ‫שמהם הוא לא יכול היה לחזור לאחור.‬ 240 00:14:35,875 --> 00:14:38,377 ‫במהלך הלימודים שלי, סטיתי מהדרך הנכונה‬ 241 00:14:38,377 --> 00:14:41,213 ‫והתעמקתי בתחומים שהזיקו‬ ‫לצמיחה הרוחנית שלי.‬ 242 00:14:44,008 --> 00:14:46,176 ‫קול מדבר באופן ברור וצלול.‬ 243 00:14:46,176 --> 00:14:48,220 ‫"זכור למה אתה כאן."‬ 244 00:14:49,471 --> 00:14:52,182 ‫אני מבין, אבל לא משנה מסלול.‬ 245 00:14:53,475 --> 00:14:57,187 ‫הוא תמיד היה במרדף אחר משהו מהעולם שלו.‬ 246 00:15:02,318 --> 00:15:06,363 ‫כשפגשתי אותו לראשונה,‬ ‫הוא שאף להוציא תואר ברפואה,‬ 247 00:15:06,864 --> 00:15:11,452 ‫אבל הוא ויתר‬ ‫ברגע שהתחיל לעבוד במעבדת הכימיה‬ 248 00:15:11,452 --> 00:15:13,996 ‫וראה הזדמנות להרוויח הרבה כסף.‬ 249 00:15:15,706 --> 00:15:18,000 ‫- מכללת אוורגרין סטייט -‬ 250 00:15:21,712 --> 00:15:25,633 ‫סקוט היה יצרן הקריסטל מת'‬ ‫הראשון שהכרתי בחיי.‬ 251 00:15:26,550 --> 00:15:31,180 ‫במהלך הלילה הוא היה זוחל‬ ‫דרך התקרות לתוך המעבדה.‬ 252 00:15:31,722 --> 00:15:33,682 ‫המרצים של סקוטי גילו אותו,‬ 253 00:15:33,682 --> 00:15:35,351 ‫והעיפו אותו מהקמפוס.‬ 254 00:15:35,351 --> 00:15:38,812 ‫הם אמרו, "שלא תעז להראות שוב את פניך כאן".‬ 255 00:15:39,980 --> 00:15:41,941 ‫הוא היה חכם מספיק להיות רופא.‬ 256 00:15:41,941 --> 00:15:42,942 ‫- מילון רפואי -‬ 257 00:15:42,942 --> 00:15:46,862 ‫היה חסר לו קורס אחד‬ ‫כדי להשלים את התואר בכימיה וביולוגיה.‬ 258 00:15:46,862 --> 00:15:49,782 ‫הוא היה יכול להתקבל ללימודי רפואה.‬ ‫אבל הוא לא רצה להיות רופא.‬ 259 00:15:49,782 --> 00:15:52,117 ‫זה לא היה מי שהוא, והוא ידע זאת.‬ 260 00:15:53,035 --> 00:15:55,537 ‫ומשם הוא פשוט המשיך להידרדר באותו כיוון.‬ 261 00:15:58,082 --> 00:16:01,085 ‫העסק גדל והתרחב, הוא נעשה פורה כל כך,‬ 262 00:16:01,085 --> 00:16:04,421 ‫והמוצר שלו היה טהור לחלוטין.‬ 263 00:16:04,421 --> 00:16:06,924 ‫אם אי פעם היית מנסה את המוצר שהוא מכר...‬ 264 00:16:06,924 --> 00:16:10,594 ‫אני אומר לך, זה היה משהו בלתי ייאמן.‬ 265 00:16:10,594 --> 00:16:15,307 ‫היה לו מוניטין של יצרן‬ ‫שהפיק חומרים מהטובים ביותר שיש.‬ 266 00:16:15,307 --> 00:16:17,434 ‫- אלבן "סנופי" פיסטרר‬ ‫חבר של סקוט -‬ 267 00:16:17,434 --> 00:16:21,105 ‫לא שמעתי אף אחד אומר‬ ‫שהמת' של מישהו אחר היה טוב יותר.‬ 268 00:16:23,899 --> 00:16:28,529 ‫סקוט השתמש בקריסטל מת'‬ ‫במידה מתונה ומבוקרת מאוד.‬ 269 00:16:29,363 --> 00:16:33,325 ‫הוא פשוט נהנה מזה‬ ‫וזה נתן לו השראה ליצירתיות.‬ 270 00:16:34,743 --> 00:16:35,744 ‫עם הזמן,‬ 271 00:16:35,744 --> 00:16:37,997 ‫הוא רכש נכס עם אסם בשטחו.‬ 272 00:16:37,997 --> 00:16:40,416 ‫אני הגעתי לשם כדי לשפץ את האסם.‬ 273 00:16:40,916 --> 00:16:44,003 ‫בעליית הגג של האסם הייתה המעבדה שלו.‬ 274 00:16:45,879 --> 00:16:49,258 ‫קפטן פאט היה איש הקשר.‬ ‫הוא היה אחראי על הכספים.‬ 275 00:16:49,258 --> 00:16:51,593 ‫הם נפגשו רק ביער,‬ 276 00:16:51,593 --> 00:16:54,013 ‫לצורך מסירת סחורה וכסף.‬ 277 00:16:54,013 --> 00:16:56,890 ‫סקוט נהג למסור 80 ק"ג לקפטן פאט‬ 278 00:16:56,890 --> 00:16:59,143 ‫ובתמורה מקבל ממנו שני מיליון דולר.‬ 279 00:16:59,143 --> 00:17:03,063 ‫פאט היה האיש שהכיר לסקוט את עולם המת'.‬ 280 00:17:03,063 --> 00:17:05,566 ‫"הקפטן", זה היה הכינוי של פאט,‬ 281 00:17:05,566 --> 00:17:09,403 ‫נהג לקחת את המת' לברסטו‬ ‫ומוכר אותו ל"מלאכי הגיהינום".‬ 282 00:17:09,403 --> 00:17:11,905 ‫וסקוט היה חוזר לבית העץ‬ 283 00:17:11,905 --> 00:17:14,283 ‫עם קופסאות מלאות בשטרות של 20 דולר.‬ 284 00:17:14,283 --> 00:17:18,328 ‫סקוט ואני היינו יושבים וסופרים.‬ ‫היינו ערים כל הלילה וסופרים כסף.‬ 285 00:17:18,328 --> 00:17:20,998 ‫אבל זה נהיה מסוכן. ממש מסוכן.‬ 286 00:17:22,041 --> 00:17:25,586 ‫קפטן פאט נרצח על ידי מישהו‬ ‫שניסה לשדוד אותו‬ 287 00:17:25,586 --> 00:17:27,171 ‫והוא נרצח בשנתו.‬ 288 00:17:28,505 --> 00:17:30,632 ‫סקוט הזדעזע כשזה נודע לו.‬ 289 00:17:31,925 --> 00:17:35,637 ‫אבל זה מה שאנשים עושים בעולם הזה‬ ‫והוא לא רצה להיות חלק מכך.‬ 290 00:17:36,513 --> 00:17:38,015 ‫ואז הוא החליט לפרוש.‬ 291 00:17:39,391 --> 00:17:41,727 ‫ההכנסה שלו הייתה מקריסטל מת', וזהו.‬ 292 00:17:41,727 --> 00:17:46,148 ‫לכן כשהוא הפסיק לייצר,‬ ‫הוא נזקק לדרך חדשה לעשות כסף.‬ 293 00:17:48,650 --> 00:17:49,777 ‫- נקודת פריצה -‬ 294 00:17:49,777 --> 00:17:51,570 {\an8}‫באותה תקופה בשנות ה-90,‬ 295 00:17:51,570 --> 00:17:54,198 {\an8}‫"נקודת פריצה" היה אחד‬ ‫מסרטי שוד הבנקים הגדולים.‬ 296 00:17:54,198 --> 00:17:56,533 ‫היד הקטנה אומרת שהגיע הזמן לרוקנרול.‬ 297 00:17:56,533 --> 00:18:00,579 ‫סקוט היה צופה בסרטים‬ ‫ומקבל מהם כל מיני רעיונות.‬ 298 00:18:01,747 --> 00:18:03,916 ‫סקוט שנא את הבנקים ואת חברות הביטוח.‬ 299 00:18:03,916 --> 00:18:06,418 ‫נדמה שכולם שנאו אותם באותה תקופה.‬ 300 00:18:06,418 --> 00:18:07,669 ‫על הרצפה, מניאק.‬ 301 00:18:07,669 --> 00:18:10,506 ‫הכסף מבוטח, אז לא שווה למות בשבילו.‬ 302 00:18:11,590 --> 00:18:17,262 ‫הוא תמיד שאף למצוא דרך לנצח את המערכת.‬ 303 00:18:17,262 --> 00:18:19,723 ‫הוא תמיד מחפש.‬ ‫-מה הוא מחפש?‬ 304 00:18:19,723 --> 00:18:22,017 ‫את המסע. המסע האולטימטיבי.‬ 305 00:18:22,017 --> 00:18:25,229 ‫מה שהוא אהב ב"נקודת פריצה"‬ ‫היה האינדיבידואליזם של בודהי‬ 306 00:18:25,229 --> 00:18:26,814 ‫וחוסר הפחד כלפי החיים,‬ 307 00:18:26,814 --> 00:18:30,734 ‫בין אם זה היה בשוד בנקים‬ ‫או בגלישה על גלים פראיים.‬ 308 00:18:32,111 --> 00:18:34,196 ‫לכן כשהוא סיים עם עסקי הסמים,‬ 309 00:18:35,197 --> 00:18:37,449 ‫הוא החליט, "אני אהיה שודד בנקים".‬ 310 00:18:37,449 --> 00:18:40,953 ‫תודה רבה, גבירותיי ורבותיי,‬ ‫ובבקשה אל תשכחו להצביע!‬ 311 00:18:41,578 --> 00:18:45,582 ‫- 25 ביוני, 1992‬ ‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬ 312 00:18:48,001 --> 00:18:49,586 {\an8}‫לפני שוד הבנק הראשון שלנו...‬ 313 00:18:49,586 --> 00:18:50,963 {\an8}‫- מארק ביגינס‬ ‫השותף של סקוט -‬ 314 00:18:50,963 --> 00:18:53,882 {\an8}‫סתם דיברנו על זה, גלגלנו את הרעיון.‬ ‫איך נעשה זאת?‬ 315 00:18:53,882 --> 00:18:55,926 {\an8}‫האם אפשר לבצע זאת ולהתחמק מעונש?‬ 316 00:18:56,426 --> 00:18:58,220 ‫סקוט אמר למארק לפני השוד,‬ 317 00:18:58,220 --> 00:19:01,098 ‫"אל תגיד כלום.‬ ‫פשוט תיכנס פנימה ותשמור על הסדר."‬ 318 00:19:01,098 --> 00:19:03,350 ‫"טוב". הוא קרא לו "בוס". "טוב, בוס".‬ 319 00:19:03,892 --> 00:19:07,146 {\an8}‫ידידה שלי הורידה אותנו במרחק רחוב מהבנק,‬ 320 00:19:07,146 --> 00:19:10,607 {\an8}‫והיא הייתה אמורה לפגוש אותנו‬ ‫במקום שקבענו מראש.‬ 321 00:19:10,607 --> 00:19:12,484 {\an8}‫- ניפגש כאן - גיבוי -‬ 322 00:19:13,986 --> 00:19:18,157 {\an8}‫התוכנית שלנו הייתה‬ ‫לחכות עד שלקוח יגיע לבנק,‬ 323 00:19:18,157 --> 00:19:20,075 {\an8}‫ולהשתמש ברכב שלו כרכב מילוט.‬ 324 00:19:20,075 --> 00:19:20,993 ‫- רכב מילוט -‬ 325 00:19:22,077 --> 00:19:24,872 {\an8}‫ביגינס עטה מסכה של רונלד רייגן.‬ 326 00:19:26,081 --> 00:19:27,583 ‫רוקנרול!‬ 327 00:19:29,751 --> 00:19:31,086 {\an8}‫סקוט נכנס ראשון.‬ 328 00:19:31,086 --> 00:19:32,921 {\an8}‫הוא אמור היה להכריז על השוד,‬ 329 00:19:32,921 --> 00:19:35,799 {\an8}‫ואז אני הייתי אמור להיכנס‬ ‫ולוודא שאף אחד לא יצא.‬ 330 00:19:37,176 --> 00:19:39,761 {\an8}‫הייתי מבוהל כל כך.‬ 331 00:19:39,761 --> 00:19:44,308 {\an8}‫חשבתי, "אני לא מאמין שזה באמת קורה‬ ‫ושאני באמת עושה את זה".‬ 332 00:19:45,267 --> 00:19:46,935 {\an8}‫ביגינס מחזיק בידו את האקדח‬ 333 00:19:46,935 --> 00:19:49,062 ‫ואומר, "כולם על הרצפה, בני זונות!"‬ 334 00:19:49,062 --> 00:19:53,150 ‫סקוט מסתובב ואומר, "כולם לעמוד! לעמוד!"‬ 335 00:19:53,901 --> 00:19:57,237 ‫כי הוא לא רוצה שמישהו בחוץ‬ ‫יראה אנשים שוכבים על הרצפה.‬ 336 00:19:58,655 --> 00:20:03,869 {\an8}‫אני חושב שסקוט הורה לכולם לשכב על הרצפה.‬ ‫אני חושב שכולם היו על הרצפה כשנכנסתי לבנק.‬ 337 00:20:05,829 --> 00:20:08,999 {\an8}‫אם אי פעם היית ברכב שאיבדת את השליטה בו,‬ 338 00:20:08,999 --> 00:20:10,918 {\an8}‫והכול מסביב פתאום מאט...‬ 339 00:20:11,627 --> 00:20:13,462 {\an8}‫זה מה שחוויתי בבנק.‬ 340 00:20:13,462 --> 00:20:15,005 {\an8}‫הכול התרחש בהילוך איטי.‬ 341 00:20:16,006 --> 00:20:17,549 {\an8}‫לבסוף הגיע הזמן לצאת משם,‬ 342 00:20:17,549 --> 00:20:19,885 {\an8}‫וסקוט אמר, "מארק, הבאת את המפתחות?"‬ 343 00:20:20,469 --> 00:20:22,638 {\an8}‫הוא הזכיר את השם שלי.‬ 344 00:20:23,972 --> 00:20:28,060 {\an8}‫התכופפתי ושאלתי, "אדוני,‬ ‫אפשר לקבל את מפתחות המכונית שלך?"‬ 345 00:20:28,060 --> 00:20:31,563 {\an8}‫והאיש המסכן היה ממש מפוחד.‬ 346 00:20:32,397 --> 00:20:36,235 {\an8}‫זו הייתה מכונית חדשה לגמרי‬ ‫ולא יכולתי לשמוע שהיא התניעה.‬ 347 00:20:41,114 --> 00:20:43,617 {\an8}‫ותוך כדי שעשיתי את זה, הגיעה מכונית נוספת.‬ 348 00:20:47,287 --> 00:20:49,748 {\an8}‫בסופו של דבר סקוט אמר,‬ ‫"נראה שהמכונית התניעה.‬ 349 00:20:49,748 --> 00:20:51,750 {\an8}‫"תעביר לרוורס ובוא נסתלק מכאן."‬ 350 00:20:52,251 --> 00:20:54,253 {\an8}‫נסענו דרך הפרברים.‬ 351 00:20:55,254 --> 00:20:58,632 {\an8}‫יצאנו מהמכונית במקום שקבענו מראש,‬ ‫ואין שום מסחרית.‬ 352 00:20:58,632 --> 00:21:00,133 ‫- המסחרית שנעלמה -‬ 353 00:21:00,133 --> 00:21:03,095 {\an8}‫הידידה שלי נלחצה ועברה לתוכנית החלופית.‬ ‫היה לנו גיבוי.‬ 354 00:21:06,098 --> 00:21:09,226 {\an8}‫מצאנו את עצמנו חוצים מגרש גולף בריצה.‬ 355 00:21:11,186 --> 00:21:13,814 {\an8}‫שמענו ניידות מתקרבות. היו סירנות.‬ 356 00:21:14,690 --> 00:21:17,442 {\an8}‫והנה הידידה שלי, חונה במקום שקבענו מראש.‬ 357 00:21:20,821 --> 00:21:22,739 ‫ככה זה היה, קומדיה של טעויות.‬ 358 00:21:22,739 --> 00:21:24,992 ‫אין לי מושג איך הם לא נתפסו.‬ 359 00:21:24,992 --> 00:21:29,371 {\an8}‫ואז התחלתי לחשוב‬ ‫על כל הרמזים שייתכן שהשארנו מאחור.‬ 360 00:21:29,871 --> 00:21:31,290 {\an8}‫השתמשנו במסחרית של סקוט.‬ 361 00:21:31,290 --> 00:21:33,625 {\an8}‫אם מישהו רשם את מספר לוחית הרישוי,‬ 362 00:21:33,625 --> 00:21:36,795 {\an8}‫חשבתי, "הם יגיעו הנה בכל רגע".‬ 363 00:21:36,795 --> 00:21:38,672 {\an8}‫בשלב מסוים, התיישבתי ואמרתי,‬ 364 00:21:38,672 --> 00:21:41,091 {\an8}‫"אני לעולם לא אעשה את זה שוב."‬ 365 00:21:41,591 --> 00:21:45,262 {\an8}‫סקוט אומר, "אתה בטוח?‬ ‫בוא נעשה עוד אחד! עכשיו!"‬ 366 00:21:47,931 --> 00:21:50,600 {\an8}‫אחרי השוד, ביגינס ממש נבהל וברח למונטנה.‬ 367 00:21:50,600 --> 00:21:52,477 {\an8}‫- שוד מס' אחת‬ ‫שלל 19,971 דולר -‬ 368 00:21:54,855 --> 00:21:58,608 {\an8}‫אבל כל הכישלונות‬ ‫רק דרבנו את סקוט להתעמק בזה יותר.‬ 369 00:22:00,652 --> 00:22:03,322 {\an8}‫הוא הבין שיוכל להתמודד עם הבנקים בעצמו,‬ 370 00:22:03,322 --> 00:22:05,741 {\an8}‫כל עוד ההתנהלות בחוץ תהיה מפוקחת.‬ 371 00:22:06,241 --> 00:22:07,659 {\an8}‫ולכן הוא פנה אליי.‬ 372 00:22:08,785 --> 00:22:10,954 ‫הוא היה מאוד מדעי, אנליטי.‬ 373 00:22:11,580 --> 00:22:14,416 ‫אני הייתי יותר מאלתר ואמנותי.‬ 374 00:22:15,125 --> 00:22:19,046 ‫עסקתי בפיסול ברחבי אירופה,‬ ‫גרמניה ונורווגיה.‬ 375 00:22:21,131 --> 00:22:23,759 ‫לא היה אכפת לי מהבנקים עצמם.‬ ‫זה לא שינה לי.‬ 376 00:22:23,759 --> 00:22:27,220 ‫"נהדר. תפיל אותם.‬ ‫קח כל אגורה שיש להם בבנק.‬ 377 00:22:27,220 --> 00:22:29,181 ‫"אין לי בעיה עם זה."‬ 378 00:22:29,181 --> 00:22:34,394 ‫אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי עושה את זה.‬ ‫זה היה מטורף בעיניי.‬ 379 00:22:35,187 --> 00:22:38,148 ‫אבל סקוט הוא כזה. הוא טיפוס משכנע.‬ 380 00:22:38,648 --> 00:22:42,027 ‫הוא אמר, "זה הכי קל שיש.‬ ‫זה כמו לקחת ממתקים מילדים".‬ 381 00:22:42,986 --> 00:22:44,738 ‫אפשר להרוויח מזה מיליונים.‬ 382 00:22:47,783 --> 00:22:49,159 ‫אבל כמו שתמיד אמרנו,‬ 383 00:22:49,159 --> 00:22:51,995 ‫אין בית ספר להכשרת שודדי בנקים.‬ 384 00:22:53,497 --> 00:22:54,956 ‫מה שסקוט ואני עשינו‬ 385 00:22:54,956 --> 00:22:57,417 ‫היה הדבר היצירתי ביותר שעשיתי בחיי.‬ 386 00:22:57,417 --> 00:22:59,169 ‫הרבה יותר מעולם האמנות.‬ 387 00:23:01,213 --> 00:23:04,883 ‫מציאת הבנק המושלם‬ ‫הייתה רגע של התרוממות רוח.‬ 388 00:23:05,384 --> 00:23:08,929 ‫זה כמו למצוא גוש שיש שמתאים באופן מושלם‬ 389 00:23:08,929 --> 00:23:11,848 ‫לפיסול דמות שאני רוצה ליצור.‬ 390 00:23:12,724 --> 00:23:15,977 ‫נהגתי לשבת ברחוב,‬ ‫קרוב מספיק כדי לצפות בסביבה.‬ 391 00:23:16,478 --> 00:23:19,689 ‫הייתי רושם את זמן ההגעה‬ ‫של המכוניות המשוריינות.‬ 392 00:23:20,399 --> 00:23:22,609 ‫המשלוחים היו זמן חשוב במהלך היום,‬ 393 00:23:22,609 --> 00:23:24,903 ‫כי אז יש הכי הרבה כסף בבנק.‬ 394 00:23:27,280 --> 00:23:29,533 ‫בקיץ הייתי פותח את החלונות ברכב‬ 395 00:23:29,533 --> 00:23:31,868 ‫ומאזין למוזיקה של באך או לג'אז.‬ 396 00:23:34,413 --> 00:23:37,332 {\an8}‫הייתי צמוד לסורק כל היום‬ ‫ומקשיב לקריאות של המשטרה.‬ 397 00:23:40,168 --> 00:23:43,088 {\an8}‫הייתי גם עוקב אחרי הסיורים באזור הבנק‬ 398 00:23:43,088 --> 00:23:46,341 ‫כדי לדעת מתי הם מגיעים ורושם את הזמנים.‬ 399 00:23:48,301 --> 00:23:49,803 ‫בכמה מהבנקים ששדדנו,‬ 400 00:23:49,803 --> 00:23:52,806 ‫למשטרה היה נתיב סיור עקבי מאוד‬ 401 00:23:52,806 --> 00:23:55,725 ‫בזמנים קבועים במהלך היום.‬ 402 00:23:57,018 --> 00:23:58,103 ‫למדנו את הנתיבים,‬ 403 00:23:58,103 --> 00:24:00,605 ‫וכך ידענו שחמש דקות‬ ‫אחרי שהשוטרים עוזבים את האזור‬ 404 00:24:00,605 --> 00:24:02,399 ‫זה העיתוי המתאים לשדוד את הבנק.‬ 405 00:24:04,651 --> 00:24:07,529 ‫ביליתי חודשים בנהיגה ברחובות‬ ‫כדי לבצע מעקבים.‬ 406 00:24:13,743 --> 00:24:17,414 ‫אתה לא יכול להיכנס לבנק כדי לשדוד אותו‬ ‫כשאתה עוטה מסכה מטופשת.‬ 407 00:24:17,414 --> 00:24:18,874 ‫זה מגוחך.‬ 408 00:24:19,458 --> 00:24:23,003 {\an8}‫אז הייתי יוצר תותבות כמו שעושים בהוליווד.‬ 409 00:24:23,003 --> 00:24:25,005 ‫- תעלול קטלני -‬ 410 00:24:28,008 --> 00:24:32,929 {\an8}‫רצינו רק רכיבים, כמו אף, סנטר, לחיים.‬ 411 00:24:37,976 --> 00:24:44,274 ‫הוא חבש כובע של התוכנית למלחמה בסמים‬ ‫משתי סיבות. ראשית, כדי שיחשבו שהוא שוטר,‬ 412 00:24:44,274 --> 00:24:45,984 ‫וגם כדי לעקוץ את המשטרה.‬ 413 00:24:45,984 --> 00:24:49,029 ‫כי זה כאילו להגיד,‬ ‫"הנה אני. בוא נראה אתכם".‬ 414 00:24:53,074 --> 00:24:55,952 ‫כשראיתי אותו לראשונה, הוא יצא מהיער‬ 415 00:24:55,952 --> 00:24:57,746 ‫ואני פשוט עמדתי שם ללא תזוזה.‬ 416 00:24:57,746 --> 00:25:02,375 ‫אמרתי, "אלוהים אדירים. מה זה, לעזאזל?"‬ 417 00:25:03,668 --> 00:25:07,506 ‫לא הייתה שום דרך לזהות שזהו סקוט סקרלוק.‬ 418 00:25:08,715 --> 00:25:11,718 ‫אני מרגיש שאני עובר‬ ‫טרנספורמציה קסומה ומוזרה.‬ 419 00:25:13,178 --> 00:25:15,555 ‫אני משתנה במהירות בשלב הזה של חיי.‬ 420 00:25:17,724 --> 00:25:19,226 ‫אני מרגיש כמו בן אדם אחר.‬ 421 00:25:22,896 --> 00:25:27,108 {\an8}‫- 14 באוגוסט, 1992‬ ‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬ 422 00:25:30,487 --> 00:25:33,073 ‫שוד הבנק הראשון שביצעתי‬ 423 00:25:33,073 --> 00:25:35,909 ‫היה באותו בנק שהוא שדד עם מארק‬ ‫שישה שבועות לפני כן.‬ 424 00:25:37,869 --> 00:25:42,249 ‫הדבר החשוב בשוד בנק הם 15 השניות הראשונות,‬ 425 00:25:42,249 --> 00:25:44,417 ‫כשאף אחד עוד לא מבין שקורה משהו.‬ 426 00:25:46,628 --> 00:25:49,047 ‫הוא נראה כמו בן אדם שסובל ממחלת עור.‬ 427 00:25:50,340 --> 00:25:52,884 ‫וכך אנשים נמנעו מלהביט בו.‬ 428 00:25:55,470 --> 00:25:56,596 ‫היי, איך אוכל לעזור לך?‬ 429 00:25:56,596 --> 00:25:58,598 ‫זה שוד. שאף אחד לא יזוז.‬ 430 00:25:59,099 --> 00:26:01,393 ‫הוא היה שולף את האקדח באגביות.‬ 431 00:26:03,270 --> 00:26:06,314 ‫אף בן אדם שפוי לא יעז לסרב לאיש הזה.‬ 432 00:26:07,148 --> 00:26:09,901 ‫שניכם! שימו את הכסף בשק.‬ ‫כולם להישאר רגועים.‬ 433 00:26:11,695 --> 00:26:14,155 ‫ישבתי עם הסורק ועם הרדיו.‬ 434 00:26:14,155 --> 00:26:15,365 ‫וזהו זה.‬ 435 00:26:15,365 --> 00:26:19,703 ‫לא הסתכנתי בשום צורה‬ ‫כי היה לי אליבי מושלם.‬ 436 00:26:19,703 --> 00:26:23,039 ‫הייתה לי סיבה מוצדקת להיות שם,‬ ‫ולא היו תופסים אותי,‬ 437 00:26:23,039 --> 00:26:25,500 ‫אלא אם כן הייתי צריך לקרוא לו שיצא מהבנק.‬ 438 00:26:25,500 --> 00:26:27,127 ‫והיופי בכל הסיפור‬ 439 00:26:27,127 --> 00:26:31,214 ‫היה תכנון ופיתוח מעשי השוד‬ 440 00:26:31,214 --> 00:26:35,010 ‫באופן שיבטיח שהכול יעבוד בצורה חלקה ובטוחה‬ 441 00:26:35,010 --> 00:26:37,053 ‫ושנשיג את התוצאה שרצינו,‬ 442 00:26:37,053 --> 00:26:38,346 ‫כלומר את הכסף.‬ 443 00:26:39,889 --> 00:26:41,516 ‫לא דיברנו כל הדרך.‬ 444 00:26:42,517 --> 00:26:45,395 ‫כשהגענו לבית העץ והתחלנו לספור את הכסף,‬ 445 00:26:46,521 --> 00:26:48,898 ‫גילינו שמדובר ב-5,000 או 10,000 דולר בלבד.‬ 446 00:26:49,774 --> 00:26:51,484 ‫אמרתי, "בחיי, זה מגוחך.‬ 447 00:26:51,484 --> 00:26:54,487 ‫"מי יסכים ללכת לכלא בשביל הפירורים האלה?"‬ 448 00:26:58,700 --> 00:27:01,536 ‫בתחילת שנות ה-90‬ ‫עצרתי את שודד הבנקים הראשון שלי,‬ 449 00:27:01,536 --> 00:27:04,831 ‫וחשבתי, "לעזאזל, זה כמו לירות בדגים באגם".‬ 450 00:27:04,831 --> 00:27:06,875 ‫אין לי כוונה להשתחצן,‬ 451 00:27:07,626 --> 00:27:10,670 ‫אבל בתוך חמישה או שישה חודשים,‬ 452 00:27:10,670 --> 00:27:14,716 ‫פענחתי קרוב ל-80 תיקים,‬ ‫וזה הפך להיות ממכר מאוד.‬ 453 00:27:15,884 --> 00:27:20,180 ‫בהמשך הוצבתי בכוח המשימה‬ ‫ללחימה בפשעים אלימים של האף-בי-איי.‬ 454 00:27:21,056 --> 00:27:23,767 ‫שני מקרי השוד הראשונים של הוליווד‬ ‫לא משכו תשומת לב‬ 455 00:27:23,767 --> 00:27:25,310 ‫בגלל הסכומים הקטנים שנשדדו.‬ 456 00:27:25,310 --> 00:27:28,521 ‫כשהחשוד עולה על הדלפק ומתחיל להתרוצץ‬ 457 00:27:28,521 --> 00:27:29,939 ‫בניסיון להשתלט על הסיטואציה,‬ 458 00:27:29,939 --> 00:27:32,734 ‫וצריך לגנוב קאדילק מאיש זקן,‬ 459 00:27:33,234 --> 00:27:35,570 ‫זה מראה שמדובר בצמד אידיוטים מגושמים.‬ 460 00:27:35,570 --> 00:27:38,907 ‫הם בטח התחילו לשאול את עצמם,‬ ‫"איפה אנחנו טועים?"‬ 461 00:27:38,907 --> 00:27:41,743 ‫- שוד מס' 3‬ ‫שלל 9,613 דולר -‬ 462 00:27:41,743 --> 00:27:46,081 {\an8}‫אמרתי, "סקוט, אני לא אעשה את זה‬ ‫תמורת עשרת אלפים, 15 או 20 אלף דולר.‬ 463 00:27:46,081 --> 00:27:47,290 ‫"זה מטופש.‬ 464 00:27:47,290 --> 00:27:51,461 ‫"נעשה את זה כמו שצריך ונלך על הכספת,‬ ‫או שלא אעשה את זה יותר.‬ 465 00:27:51,461 --> 00:27:53,880 ‫"אני לא רוצה להסתבך בשטויות האלה."‬ 466 00:27:53,880 --> 00:27:56,800 ‫הוא אמר, "זה בלתי אפשרי,‬ ‫כי אין לי מספיק מידע".‬ 467 00:27:56,800 --> 00:27:58,343 ‫אז הוא גייס את מוסטנג.‬ 468 00:27:59,886 --> 00:28:04,391 ‫מוסטנג הייתה אישה צעירה ומיוחדת.‬ ‫מעולם לא פגשתי אישה כמוה.‬ 469 00:28:07,102 --> 00:28:10,480 ‫היא התקבלה לעבודה בבנק סיפירסט ככספרית.‬ 470 00:28:11,439 --> 00:28:14,609 ‫היא השיגה את כל ספרי ההדרכה ונוהלי הבנק‬ 471 00:28:14,609 --> 00:28:18,697 ‫לגבי עמדות הכספרים, הכספות,‬ ‫משלוחי הכסף ברכבים המשוריינים.‬ 472 00:28:18,697 --> 00:28:20,407 ‫- "ציית להוראות בשלווה" -‬ 473 00:28:20,407 --> 00:28:23,243 ‫ברגע שהשגנו את כל המידע הפנימי ממוסטנג,‬ 474 00:28:23,243 --> 00:28:25,245 ‫ידענו שנוכל לבצע את מה שצריך.‬ 475 00:28:34,295 --> 00:28:37,590 ‫- 19 בנובמבר 1992‬ ‫בנק סיפירסט, סניף הות'ורן הילס -‬ 476 00:28:37,590 --> 00:28:39,259 ‫למדנו מתוך הנהלים מה צריך לומר.‬ 477 00:28:40,844 --> 00:28:43,096 ‫זה אמיתי. זה שוד.‬ 478 00:28:43,680 --> 00:28:46,558 ‫יש מונחים מסוימים‬ ‫שיש להשתמש בהם מול הבנקאים,‬ 479 00:28:46,558 --> 00:28:49,686 ‫וכשהם שומעים אותם,‬ ‫הם מבינים שאתה מתמצא בעניינים.‬ 480 00:28:51,604 --> 00:28:53,022 ‫מי כספר הכספת?‬ 481 00:28:53,690 --> 00:28:54,524 ‫אני.‬ 482 00:28:56,484 --> 00:28:58,278 ‫זה היה הייחוד של סקוט.‬ 483 00:28:58,862 --> 00:29:00,613 ‫הייתה לו יכולת לשלוט בלובי‬ 484 00:29:00,613 --> 00:29:03,366 ‫ובמקביל להתעסק עם הכספת.‬ 485 00:29:08,288 --> 00:29:09,122 ‫בזריזות.‬ 486 00:29:13,752 --> 00:29:15,462 ‫הוא רצה שהם יהיו רגועים.‬ 487 00:29:15,462 --> 00:29:17,589 ‫"לכי לשם, תפתחי את הכספת.‬ 488 00:29:17,589 --> 00:29:20,425 ‫"אין בעיה. אל תדאגי. הכול יהיה בסדר.‬ 489 00:29:20,425 --> 00:29:22,218 ‫"תני לי רק להיכנס ולצאת."‬ 490 00:29:33,438 --> 00:29:36,941 ‫זה כאילו שהוא נכנס‬ ‫לתוך קטקומבה מסיפורי פנטזיה.‬ 491 00:29:48,328 --> 00:29:49,370 ‫יש לך עוד תיק?‬ 492 00:29:53,124 --> 00:29:54,209 ‫כולם על הרצפה.‬ 493 00:29:54,959 --> 00:29:55,794 ‫קדימה!‬ 494 00:30:00,381 --> 00:30:03,676 ‫כשחזרנו הביתה, נכנסנו עם הרכב‬ ‫לחלק האחורי של הסטודיו.‬ 495 00:30:03,676 --> 00:30:06,846 ‫שאלתי, "איך הלך?" הוא ענה, "זה לא היה טוב.‬ 496 00:30:06,846 --> 00:30:10,767 ‫"זה היה עוד שוד רע".‬ ‫אמרתי, "לעזאזל. אתה רציני איתי?"‬ 497 00:30:10,767 --> 00:30:13,061 ‫נכנסנו ואז הוא רוקן תיק גדול.‬ 498 00:30:13,061 --> 00:30:15,146 ‫והיה בו... ואני אומר, "אלוהים".‬ 499 00:30:17,857 --> 00:30:19,192 ‫- שוד מס' 6‬ ‫שלל 252,000 דולר -‬ 500 00:30:19,192 --> 00:30:21,528 ‫זו הייתה המכה הגדולה מכולן. זה שינה הכול.‬ 501 00:30:21,528 --> 00:30:22,779 ‫- סך הכול 322,870 דולר -‬ 502 00:30:22,779 --> 00:30:24,781 ‫לא רק מבחינתנו, אלא גם מבחינת האף-בי-איי.‬ 503 00:30:29,577 --> 00:30:31,454 ‫הצטרפתי לאף-בי-איי ב-1987.‬ 504 00:30:32,038 --> 00:30:34,290 ‫עד החקירה סביב הוליווד,‬ 505 00:30:34,290 --> 00:30:37,418 ‫הייתי הסוכן המנוסה ביותר ביחידה בסיאטל‬ 506 00:30:37,418 --> 00:30:38,878 ‫שעבד על מקרי שוד בנקים.‬ 507 00:30:39,879 --> 00:30:44,217 ‫אני מנסה להיזכר בפרשיות שעבדתי עליהן‬ ‫בהן מישהו פעל כמוהו,‬ 508 00:30:44,217 --> 00:30:45,885 ‫משוד של מגירות כספרים,‬ 509 00:30:45,885 --> 00:30:49,639 ‫שהמשיך לשוד מזוין ועד להשתלטות על כספות.‬ 510 00:30:50,223 --> 00:30:53,893 ‫אני לא מצליח לחשוב‬ ‫על אף אחד אחר שהתנהל במסלול דומה.‬ 511 00:30:53,893 --> 00:30:54,936 ‫- כובע בייסבול שחור -‬ 512 00:30:54,936 --> 00:30:58,731 ‫חקירת התיק של הוליווד‬ ‫הייתה כמו הרכבת פאזל.‬ 513 00:30:58,731 --> 00:31:02,735 ‫היו לנו רמזים קטנים פה ושם,‬ ‫וניסינו להרכיב את התמונה הגדולה.‬ 514 00:31:03,319 --> 00:31:05,989 ‫אני חושב שהוליווד נהנה ממה שהוא עשה.‬ 515 00:31:06,906 --> 00:31:10,451 ‫בארבעת מקרי השוד הראשונים,‬ ‫הוא השיג יותר כסף משודד בנק ממוצע.‬ 516 00:31:12,203 --> 00:31:14,205 ‫אבל אז הוא התחיל להיכנס לכספות.‬ 517 00:31:14,789 --> 00:31:17,417 ‫לשדוד כספת באופן עצמאי זה סיכון גדול מאוד,‬ 518 00:31:17,417 --> 00:31:20,962 ‫כי אין לך מושג מה קורה בשאר האזורים בבנק.‬ 519 00:31:20,962 --> 00:31:24,799 ‫זו חשיפה גדולה יותר,‬ ‫סיכון גדול יותר שהאזעקות יופעלו.‬ 520 00:31:25,925 --> 00:31:29,512 ‫בשלב הזה, רמת התחכום שלו עלתה.‬ 521 00:31:30,179 --> 00:31:31,139 ‫רמת האיום עלתה.‬ 522 00:31:32,140 --> 00:31:34,809 ‫זה היה אתגר בשבילו, והוא רצה לאתגר אותנו.‬ 523 00:31:35,727 --> 00:31:40,857 ‫אבל התמונה הגדולה יותר‬ ‫הייתה "מיהו הוליווד?"‬ 524 00:31:43,151 --> 00:31:44,193 ‫טוב. מוכן?‬ 525 00:31:44,193 --> 00:31:46,738 ‫ברוכים הבאים לבית העץ. בואו תיכנסו.‬ 526 00:31:48,948 --> 00:31:51,367 ‫ההורים שלי התפעלו מבית העץ,‬ 527 00:31:51,868 --> 00:31:54,621 ‫כי אבא שלי אהב לבנות דברים.‬ 528 00:31:56,748 --> 00:31:59,125 ‫זה יהיה חדר האוכל.‬ ‫-כן.‬ 529 00:31:59,125 --> 00:32:02,462 ‫זה היה אחד המבנים המרשימים ביותר אי פעם.‬ 530 00:32:03,046 --> 00:32:06,841 ‫הם ממש העריצו את סקוט ואת מה שהוא בנה.‬ 531 00:32:06,841 --> 00:32:08,593 ‫- סוזן סקרלוק‬ ‫אחותו של סקוט -‬ 532 00:32:11,179 --> 00:32:13,348 ‫גדלנו בבית אוהב.‬ 533 00:32:13,348 --> 00:32:17,352 ‫אבא שלי היה כומר אהוב מאוד.‬ 534 00:32:17,352 --> 00:32:20,730 ‫אימא שלי הייתה‬ ‫מורה לילדים עם לקויות למידה.‬ 535 00:32:22,398 --> 00:32:26,361 ‫היינו ילדים של כומר, וכבר מגיל צעיר‬ 536 00:32:26,361 --> 00:32:29,447 ‫היינו נחושים להוכיח לכולם‬ ‫שאנחנו לא ילדים טובים.‬ 537 00:32:30,281 --> 00:32:33,993 ‫שנינו היינו הרפתקנים מאוד.‬ ‫בזכות זה נהיינו חברים.‬ 538 00:32:33,993 --> 00:32:37,288 ‫היה בו משהו שונה, חוסר פחד.‬ 539 00:32:38,665 --> 00:32:41,834 ‫היו דירות תצוגה‬ ‫בכל רחבי רסטון שבווירג'יניה.‬ 540 00:32:42,335 --> 00:32:44,712 ‫ידענו איך להיכנס לכולן.‬ 541 00:32:45,588 --> 00:32:49,300 ‫סקוטי ואני למדנו איך לפרוץ מנעולים.‬ 542 00:32:49,300 --> 00:32:52,428 ‫לא למדנו איך לפרוץ מנעולים כדי לגנוב.‬ 543 00:32:52,428 --> 00:32:54,555 ‫למדנו איך לפרוץ מנעולים‬ 544 00:32:54,555 --> 00:32:57,308 ‫כדי שנוכל להגיע לצד השני של הדלת.‬ 545 00:32:59,477 --> 00:33:02,313 ‫בשנים הראשונות של גיל ההתבגרות‬ 546 00:33:02,313 --> 00:33:04,732 ‫הוא התנהל בחשאיות יותר ויותר.‬ 547 00:33:04,732 --> 00:33:07,568 ‫נהגנו לכנות אותו "אלוף הדיסאינפורמציה",‬ 548 00:33:07,568 --> 00:33:09,988 ‫כי הוא אף פעם לא היה משקר באופן ישיר,‬ 549 00:33:09,988 --> 00:33:14,909 ‫אלא תמיד אומר משהו‬ ‫שהרגשת שלא היה לגמרי מדויק,‬ 550 00:33:14,909 --> 00:33:16,494 ‫או שהוא היה משמיט פרטים.‬ 551 00:33:18,579 --> 00:33:22,250 ‫כשהוא התחיל לעשות דברים מטורפים,‬ 552 00:33:22,250 --> 00:33:26,462 ‫באחד המקרים, בסביבות גיל 15 או 16,‬ 553 00:33:26,462 --> 00:33:29,841 ‫הוא וחבר שלו גנבו רכב,‬ 554 00:33:29,841 --> 00:33:32,885 ‫נדמה לי שזו הייתה מסחרית, ממעון יום מקומי,‬ 555 00:33:32,885 --> 00:33:34,345 ‫ונסעו איתה לחוף.‬ 556 00:33:34,345 --> 00:33:35,763 ‫והם נתפסו.‬ 557 00:33:36,973 --> 00:33:39,851 ‫אני חושבת שזו הייתה נקודת מפנה מבחינת אבי,‬ 558 00:33:39,851 --> 00:33:42,520 ‫כי בעקבות האירוע הזה‬ 559 00:33:42,520 --> 00:33:45,356 ‫הוא הבין שמשהו ממש השתבש אצל סקוטי.‬ 560 00:33:47,400 --> 00:33:53,239 ‫הוא התבגר, אבל לא הפסיק להציג התנהגות‬ ‫שהזכירה את תקופת הילדות או ההתבגרות.‬ 561 00:33:53,906 --> 00:33:56,284 ‫הוא פשוט שכלל אותה והמשיך הלאה.‬ 562 00:33:57,368 --> 00:34:00,079 ‫כל דבר אצל סקוט היה מקפצה לדבר אחר.‬ 563 00:34:00,079 --> 00:34:04,333 ‫הבנק בהות'ורן הילס פתח עבורנו עולם חדש.‬ 564 00:34:05,251 --> 00:34:07,754 {\an8}‫ברגע שאתה נכנס לכספת, אתה ברמה אחרת לגמרי.‬ 565 00:34:09,422 --> 00:34:10,256 {\an8}‫בשלב הזה,‬ 566 00:34:10,256 --> 00:34:13,551 {\an8}‫כשהיינו משאירים רכב למשטרה בכוונה,‬ 567 00:34:13,551 --> 00:34:15,344 {\an8}‫היינו מגייסים מישהו,‬ 568 00:34:15,344 --> 00:34:19,474 {\an8}‫לעיתים אישה או בחור‬ ‫שנראה שונה לגמרי מאיתנו,‬ 569 00:34:19,474 --> 00:34:23,561 {\an8}‫נניח מישהו בגובה 1.90 מטר‬ ‫בעל שיער ארוך ופרוע,‬ 570 00:34:24,228 --> 00:34:25,646 {\an8}‫ונותנים לו אלף דולר.‬ 571 00:34:25,646 --> 00:34:29,275 {\an8}‫הוא היה קונה את המכונית,‬ ‫מביא אותה אליי ואני הייתי לוקח אותה.‬ 572 00:34:31,611 --> 00:34:34,197 {\an8}‫נהגנו לחטא אותה עם אלכוהול מינרלי.‬ 573 00:34:34,947 --> 00:34:39,202 {\an8}‫היינו שמים שיער של אישה במושב האחורי.‬ 574 00:34:39,202 --> 00:34:41,996 {\an8}‫השתדלנו תמיד שזה יהיה מבלבל כמה שיותר.‬ 575 00:34:42,580 --> 00:34:44,165 ‫לפעמים היו כמה נתיבים‬ 576 00:34:44,165 --> 00:34:46,459 ‫ששימשו את המשטרה כדי להגיע לבנק.‬ 577 00:34:46,459 --> 00:34:49,003 ‫אז היינו מגייסים מישהו שישמש כתצפיתן.‬ 578 00:34:49,003 --> 00:34:53,591 ‫בשני המקרים שלקחתי בהם חלק,‬ ‫תפקידי היה לפקח על האזור.‬ 579 00:34:53,591 --> 00:34:56,761 ‫הוא נתן לי מכשיר קשר, אמר לי לחנות כאן.‬ 580 00:34:57,345 --> 00:35:00,014 ‫"כשתראה את המשטרה מגיעה, תגיד, 'אימא באה'.‬ 581 00:35:00,973 --> 00:35:02,225 ‫"זה כל מה שעליך לעשות."‬ 582 00:35:02,225 --> 00:35:04,936 ‫לא היססתי לרגע לעזור לסקוט.‬ 583 00:35:04,936 --> 00:35:07,480 ‫זו פשוט הייתה עזרה לחבר.‬ 584 00:35:08,064 --> 00:35:11,859 ‫אחת השיטות העיקריות של סקוט‬ ‫הייתה לשדוד שוב את אותו בנק.‬ 585 00:35:12,360 --> 00:35:14,612 ‫אף אחד לא יאמין שאתה תחזור‬ 586 00:35:14,612 --> 00:35:17,073 ‫כדי לעשות דבר זהה בתוך כמה ימים.‬ 587 00:35:17,073 --> 00:35:20,326 ‫- סך הכול 551,244 דולר -‬ 588 00:35:21,536 --> 00:35:23,704 ‫קודם כול, היינו מפזרים את כל השטרות‬ 589 00:35:23,704 --> 00:35:26,833 ‫ומעבירים מעליהם אור אולטרה סגול‬ 590 00:35:26,833 --> 00:35:29,001 ‫כדי לאתר שטרות שנראים מסומנים.‬ 591 00:35:29,502 --> 00:35:32,964 ‫שטרות חדשים היו הכי מסוכנים‬ ‫בגלל המספר הסידורי שלהם,‬ 592 00:35:32,964 --> 00:35:35,049 ‫לכן היינו מפזרים אותם.‬ 593 00:35:36,300 --> 00:35:40,263 ‫נעלנו את כל הציוד במכלים צבאיים‬ 594 00:35:40,263 --> 00:35:42,181 ‫שאותם קברנו באדמה.‬ 595 00:35:42,181 --> 00:35:44,517 ‫אחרי זה היינו לוקחים את הבגדים ליער‬ 596 00:35:44,517 --> 00:35:46,644 ‫ושורפים שם את כולם במדורה.‬ 597 00:35:47,311 --> 00:35:49,355 ‫אחרי זה הייתי צריך להלבין את הכסף.‬ 598 00:35:51,691 --> 00:35:53,943 ‫סקוט היה מהמר כבד על משחקי ספורט,‬ 599 00:35:53,943 --> 00:35:56,737 ‫והרעיון של הלבנת כספים היה שלו.‬ 600 00:35:56,737 --> 00:35:59,991 ‫זה היה הרעיון שלו. רעיון גאוני.‬ 601 00:36:01,075 --> 00:36:02,660 ‫אתה מהמר באותו סכום‬ 602 00:36:02,660 --> 00:36:05,580 ‫על שתי קבוצות בשני בתי קזינו שונים,‬ 603 00:36:05,580 --> 00:36:07,915 ‫ואחת מהקבוצות חייבת לנצח.‬ 604 00:36:09,250 --> 00:36:11,294 ‫וכך אתה זוכה בחזרה בכל הכסף שלך,‬ 605 00:36:11,294 --> 00:36:15,214 ‫חוץ מהחלק שהקזינו לוקח‬ ‫עבור הקבוצה שהפסידה, שזה חמישה אחוזים.‬ 606 00:36:16,090 --> 00:36:17,925 ‫לא הפסדנו כלום, בעצם.‬ 607 00:36:19,552 --> 00:36:21,846 ‫סקוט עשה הרבה עם הכסף שלו‬ 608 00:36:21,846 --> 00:36:24,390 ‫וחי את חייו כפי שרצה לחיות אותם.‬ 609 00:36:28,186 --> 00:36:30,897 ‫טייל, ראה את העולם, פגש אנשים שונים.‬ 610 00:36:30,897 --> 00:36:32,023 ‫זה מה שהוא אהב.‬ 611 00:36:32,732 --> 00:36:36,068 ‫לאחרונה התחלתי להבין‬ ‫את היתרונות של לטייל לבד.‬ 612 00:36:37,153 --> 00:36:39,989 ‫כל החוויות הפרועות ביותר שלי‬ ‫קרו בזמן שהייתי לבד.‬ 613 00:36:40,907 --> 00:36:42,700 ‫סקוט בהחלט היה איש מסתורין.‬ 614 00:36:43,576 --> 00:36:45,453 ‫הוא נהג להיעלם לזמן מה.‬ 615 00:36:45,453 --> 00:36:49,874 ‫פעם חשבתי שאולי הוא עובד עבור הסי-איי-איי.‬ ‫אולי הוא מגדל מריחואנה.‬ 616 00:36:52,376 --> 00:36:54,503 ‫אף פעם לא שאלתי אותו איך הוא מתפרנס.‬ 617 00:36:55,922 --> 00:36:57,882 ‫הוא בטח קבלן. אני לא יודע.‬ 618 00:36:57,882 --> 00:36:59,967 ‫לכן הוא היה טוב כל כך בבנייה.‬ 619 00:37:04,972 --> 00:37:09,435 ‫גיליתי שהוא רוצה מאוד‬ ‫לעצור את כריתת היערות.‬ 620 00:37:10,311 --> 00:37:14,857 ‫הוא עבד עם "כדור הארץ תחילה",‬ ‫ונהג לתרום לפעילים הסביבתיים האלה.‬ 621 00:37:14,857 --> 00:37:18,361 ‫שאלתי, "למה אתה עושה את זה, סקוט?‬ ‫למה לבזבז כסף על ההיפים האלה?"‬ 622 00:37:18,945 --> 00:37:22,823 ‫סקוט ראה את עצמו‬ ‫כדמות שמזכירה את רובין הוד,‬ 623 00:37:22,823 --> 00:37:26,410 ‫ואני חושב שזה ניכר‬ ‫בדרך שבה הוא השיג את הכסף‬ 624 00:37:26,410 --> 00:37:28,496 ‫וגם בדרך שבה הוא פיזר אותו.‬ 625 00:37:28,496 --> 00:37:29,914 ‫- רובין הוד מאת פול קרסוויק -‬ 626 00:37:29,914 --> 00:37:32,583 ‫לגבי הדימוי שלו כרובין הוד,‬ ‫אני יודע שזה נכון.‬ 627 00:37:32,583 --> 00:37:35,586 ‫הוא נתן כסף לי,‬ ‫לאנשים אחרים ולמטרות שונות.‬ 628 00:37:35,586 --> 00:37:37,171 ‫ראיתי אותו נותן כסף.‬ 629 00:37:38,214 --> 00:37:39,382 ‫כן, הוא עזר לאנשים.‬ 630 00:37:39,382 --> 00:37:43,094 ‫אם הם היו צריכים משהו,‬ ‫הוא היה נותן כמה אלפי דולרים לכל מטרה.‬ 631 00:37:43,636 --> 00:37:45,012 ‫הוא פיזר את הכסף.‬ 632 00:37:46,180 --> 00:37:48,224 ‫הוא ניהל מערכת יחסים מוזרה עם כסף.‬ 633 00:37:48,224 --> 00:37:50,685 ‫הוא לא הרוויח אותו. הוא גנב אותו.‬ 634 00:37:50,685 --> 00:37:53,187 ‫הוא בזבז אותו באופן חופשי,‬ ‫ואז הלך להשיג עוד.‬ 635 00:37:53,938 --> 00:37:55,648 ‫הוא לא היה רובין הוד.‬ 636 00:37:55,648 --> 00:37:57,400 ‫רובין הוד היה אידיאליסט.‬ 637 00:37:57,400 --> 00:38:00,361 ‫הוא גנב מהעשירים ונתן... כל השטויות האלה.‬ 638 00:38:00,361 --> 00:38:01,737 ‫וסקוט לא היה כזה.‬ 639 00:38:01,737 --> 00:38:03,614 {\an8}‫הוא עזר לאנשים שהוא ידע‬ 640 00:38:03,614 --> 00:38:06,284 {\an8}‫שאם יזדקק לעזרה בעתיד,‬ 641 00:38:06,284 --> 00:38:08,703 {\an8}‫הוא יוכל לקרוא להם והם יעזרו לו.‬ 642 00:38:18,796 --> 00:38:21,674 ‫ללא קשר למידת ההצלחה שהייתה לו,‬ 643 00:38:21,674 --> 00:38:24,302 ‫מגיע שלב שבו אתה מאתגר את גורלך‬ 644 00:38:24,302 --> 00:38:28,014 ‫והתוצאה איננה תמיד הרצויה מבחינתך.‬ 645 00:38:29,849 --> 00:38:31,600 {\an8}‫היה שוד שנאלצנו לבטל‬ 646 00:38:31,600 --> 00:38:34,353 {\an8}‫כי לקוח זיהה אותו כשהוא נכנס לבנק.‬ 647 00:38:36,981 --> 00:38:39,817 {\an8}‫שמעתי את השיחה למוקד‬ ‫והייתי חייב להוציא אותו משם.‬ 648 00:38:40,609 --> 00:38:42,737 ‫נחשפנו. בוא נזוז.‬ 649 00:38:43,612 --> 00:38:46,324 {\an8}‫בפעם הבאה, ברגע שהוא נכנס לרכב המילוט,‬ 650 00:38:46,324 --> 00:38:49,785 {\an8}‫אריזת הצבע התפוצצה והוא זרק את הכול החוצה.‬ 651 00:38:54,582 --> 00:38:57,752 {\an8}‫מצאנו את הרכב במרחק כמה רחובות מהבנק.‬ 652 00:38:58,919 --> 00:39:02,340 ‫ישבתי ברכב הסטיישן בזירה במשך כמה דקות.‬ 653 00:39:02,340 --> 00:39:03,758 ‫פשוט קולט את הכול.‬ 654 00:39:04,675 --> 00:39:07,511 ‫זה היה הרגע הכי קרוב שהגעתי אליו עד אז,‬ 655 00:39:07,511 --> 00:39:10,389 ‫כשישבתי ברכב ההוא בציפייה לשוד הבא.‬ 656 00:39:11,807 --> 00:39:13,601 ‫הצלחנו לאתר את הבעלים הקודמים של הרכב.‬ 657 00:39:13,601 --> 00:39:14,560 ‫- חשוד אפשרי -‬ 658 00:39:14,560 --> 00:39:17,438 ‫וכך הצלחנו ליצור קלסתרונים‬ 659 00:39:17,438 --> 00:39:19,774 ‫של אנשים שקנו מכוניות.‬ 660 00:39:20,816 --> 00:39:22,735 ‫הזמנו פרופיילר של המשטרה‬ 661 00:39:22,735 --> 00:39:25,363 {\an8}‫לתדרך את כל האנשים שעבדו על התיק,‬ 662 00:39:25,363 --> 00:39:27,531 {\an8}‫והוא העלה אפשרות שהחשוד הוא שוטר.‬ 663 00:39:28,199 --> 00:39:32,745 ‫שקלנו זאת לאור המיומנויות‬ ‫שהוא הפגין במהלך מקרי השוד.‬ 664 00:39:32,745 --> 00:39:35,581 ‫הבלש מגאן העלה אפשרות‬ 665 00:39:35,581 --> 00:39:37,958 ‫שהוליווד עשוי להיות שוטר.‬ 666 00:39:37,958 --> 00:39:41,670 ‫שון ג'ונסון האמין‬ ‫שיכול להיות שהוליווד הוא שוטר.‬ 667 00:39:42,254 --> 00:39:44,840 ‫האם האמנתי שהוא שוטר? לא.‬ 668 00:39:44,840 --> 00:39:46,842 ‫לא קניתי את התאוריה הזאת.‬ 669 00:39:46,842 --> 00:39:48,260 ‫בהחלט שקלנו את זה,‬ 670 00:39:48,260 --> 00:39:50,721 ‫וחשבנו שזה הפך אותו למסוכן יותר.‬ 671 00:39:51,514 --> 00:39:54,642 ‫רצינו להפיץ את המידע‬ ‫כדי שנוכל לפענח את המקרה הזה.‬ 672 00:39:54,642 --> 00:39:55,893 ‫אז נעזרנו בתקשורת,‬ 673 00:39:55,893 --> 00:39:59,188 ‫וזה היה חלק מתוכנית שנקבעה בקפידה.‬ 674 00:39:59,980 --> 00:40:02,566 ‫סיפרנו לכם על שודד בנקים שמכונה "הוליווד".‬ 675 00:40:02,566 --> 00:40:05,694 ‫הוא מספר אחת‬ ‫ברשימת המבוקשים של האף-בי-איי.‬ 676 00:40:05,694 --> 00:40:08,489 ‫התחפושות הן הסיבה‬ ‫לכך שהאף-בי-איי מכנה אותו "הוליווד".‬ 677 00:40:08,489 --> 00:40:12,034 ‫הוא הצליח לשדוד מעל תריסר בנקים‬ ‫בארבע השנים האחרונות.‬ 678 00:40:12,034 --> 00:40:14,495 ‫הסיפור השתנה באופן דרמטי‬ 679 00:40:14,495 --> 00:40:17,123 ‫כשהאף-בי-איי הכריזו על הכינוי "הוליווד",‬ 680 00:40:17,123 --> 00:40:21,001 ‫כי ידענו שהם מתקשים לאתר אותו,‬ 681 00:40:21,001 --> 00:40:22,503 ‫ונראה היה שזה מתרחש במחזוריות,‬ 682 00:40:22,503 --> 00:40:26,882 ‫כל חצי שנה בנק היה נשדד,‬ ‫ואז עלתה השאלה, "זה שוב הוליווד?"‬ 683 00:40:26,882 --> 00:40:29,176 ‫המשימה של סוכן האף-בי-איי שון ג'ונסון‬ 684 00:40:29,176 --> 00:40:31,846 ‫היא למצוא מישהו שיודע משהו על הוליווד.‬ 685 00:40:31,846 --> 00:40:37,393 ‫אני חושב שנתחיל לעבור מדלת לדלת,‬ ‫חצי מאיתנו בצד אחד, חצי בצד השני.‬ 686 00:40:37,393 --> 00:40:40,813 ‫לא היה נהוג לראות‬ ‫סוכן אף-בי-איי שמסתובב בשכונה‬ 687 00:40:40,813 --> 00:40:43,774 ‫ושואל, "אתם יודעים משהו על שוד הבנק הזה?"‬ 688 00:40:43,774 --> 00:40:48,404 ‫זה היה חריג ביותר לראות סוכן‬ ‫שמתנהל באופן פתוח וגלוי כל כך.‬ 689 00:40:48,404 --> 00:40:51,615 ‫זה גם רמז לכך שלא היה להם שום מושג.‬ 690 00:40:52,199 --> 00:40:56,537 ‫אולי רציתי שהוא ידע שאני שם, מבינים?‬ 691 00:40:56,537 --> 00:40:59,707 ‫גם אני שם. הנה אני בטלוויזיה.‬ 692 00:41:02,251 --> 00:41:04,712 ‫רוב החשודים עקבו‬ ‫אחר הפרסומים עליהם בתקשורת.‬ 693 00:41:04,712 --> 00:41:07,673 ‫למעשה, אני חושב שהם אהבו את זה.‬ 694 00:41:07,673 --> 00:41:09,550 {\an8}‫הפעם הראשונה ששמענו על הוליווד‬ 695 00:41:09,550 --> 00:41:11,886 ‫הייתה בכתבה בת שני עמודים עם שון ג'ונסון.‬ 696 00:41:11,886 --> 00:41:12,803 ‫הוא אמר,‬ 697 00:41:12,803 --> 00:41:15,389 ‫"מישהו מכיר את האיש הזה,‬ ‫ואנחנו זקוקים לעזרתכם."‬ 698 00:41:15,389 --> 00:41:18,100 ‫הוא מכונה "הוליווד".‬ ‫-קוראים לו "הוליווד".‬ 699 00:41:18,100 --> 00:41:19,560 ‫"הוליווד" עוטה איפור כבד...‬ 700 00:41:19,560 --> 00:41:21,896 ‫השם הזה השפיע עליו מאוד.‬ 701 00:41:21,896 --> 00:41:24,773 ‫אני חושב שזה בנה אותו עוד יותר.‬ ‫לדעתי זה ריגש אותו,‬ 702 00:41:24,773 --> 00:41:26,775 ‫הוא לא אמר או הודה בזה,‬ 703 00:41:26,775 --> 00:41:29,862 ‫אבל מתוך היכרותי עם אישיותו,‬ ‫עמוק בפנים הוא היה גאה.‬ 704 00:41:29,862 --> 00:41:33,699 ‫חשבנו שהוא ישדוד שוב‬ ‫בעקבות תשומת הלב הגדולה שהוא קיבל.‬ 705 00:41:38,537 --> 00:41:41,123 ‫- 27 בינואר, 1995‬ ‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬ 706 00:41:41,123 --> 00:41:44,335 ‫כל שוד היה הזדמנות לנסות משהו חדש.‬ 707 00:41:45,753 --> 00:41:50,007 ‫מבחינת תוכנית המילוט,‬ ‫ניסינו לחשוב מה האף-בי-איי מצפה שנעשה,‬ 708 00:41:50,007 --> 00:41:51,884 ‫ואז היינו עושים את ההפך.‬ 709 00:41:52,468 --> 00:41:54,637 ‫כדי להימלט מאזור הבנק שרצינו לשדוד,‬ 710 00:41:54,637 --> 00:41:57,556 ‫היינו צריכים לנסוע‬ ‫במורד רחוב מדיסון לקראת השוטרים שיגיעו,‬ 711 00:41:57,556 --> 00:41:59,975 ‫או להקיף את האגם.‬ 712 00:42:00,476 --> 00:42:03,187 ‫הצעתי, "למה שלא תיכנס למסחרית‬ ‫ופשוט תישאר פה?‬ 713 00:42:03,187 --> 00:42:04,813 ‫"ואני אלך למסעדה,‬ 714 00:42:04,813 --> 00:42:07,066 ‫"אשב שם ואחכה עד שהעניינים יירגעו.‬ 715 00:42:07,066 --> 00:42:09,735 ‫"כשהמשטרה כבר לא תהיה,‬ ‫אני אצא ואלך למכונית,‬ 716 00:42:09,735 --> 00:42:12,780 ‫"ואעדכן אותך בקשר שאתה יכול לצאת."‬ 717 00:42:14,615 --> 00:42:17,826 {\an8}‫הייתה לו מסחרית שהתאמנו אותה במיוחד‬ ‫כדי שיוכל להתחבא מתחת לרצפה,‬ 718 00:42:17,826 --> 00:42:20,538 ‫כך שלא יבחינו בו אם יאירו בפנסים פנימה.‬ 719 00:42:24,124 --> 00:42:26,252 ‫אמרתי לסקוט, "בחיי, זה יהיה אדיר.‬ 720 00:42:26,752 --> 00:42:28,212 ‫"חלמתי אתמול בלילה‬ 721 00:42:28,212 --> 00:42:30,422 ‫"שנשיג יותר מרבע מיליון דולר‬ 722 00:42:30,422 --> 00:42:32,299 ‫"ואתה תצליח להימלט.‬ 723 00:42:32,299 --> 00:42:33,592 ‫"לא תהיה בעיה".‬ 724 00:42:45,271 --> 00:42:48,816 {\an8}‫עברו 45 דקות. חיכיתי במסעדה.‬ 725 00:42:50,276 --> 00:42:52,278 {\an8}‫היו בחוץ ארבע או חמש ניידות,‬ 726 00:42:52,278 --> 00:42:56,657 ‫ופשוט יכולתי לראות מעבר לחלון‬ ‫מתי כולם מתפזרים מהמקום.‬ 727 00:42:57,324 --> 00:43:01,453 {\an8}‫הגעתי לזירה וחשבתי,‬ 728 00:43:02,454 --> 00:43:07,042 ‫"הבחור הזה הוא רוח רפאים?‬ ‫איך הוא מצליח לחמוק ככה?"‬ 729 00:43:12,047 --> 00:43:14,383 {\an8}‫במהלך השהות שלו במסחרית הוא הבחין‬ 730 00:43:14,383 --> 00:43:16,677 {\an8}‫שהנשימה שלו יוצרת אדים.‬ 731 00:43:17,636 --> 00:43:21,098 {\an8}‫אילו המשטרה הייתה מבחינה,‬ ‫הם היו מבינים שיש שם מישהו.‬ 732 00:43:23,100 --> 00:43:25,060 ‫הלכתי לחנות יינות מעבר לרחוב,‬ 733 00:43:25,060 --> 00:43:27,980 ‫וכשיצאתי, כולם כבר נעלמו.‬ 734 00:43:27,980 --> 00:43:29,440 ‫ניגשתי לרכב,‬ 735 00:43:29,440 --> 00:43:32,484 ‫הוצאתי את מכשיר הקשר וקראתי לסקוט.‬ 736 00:43:32,484 --> 00:43:34,028 ‫אמרתי, "בוס, בוא נזוז".‬ 737 00:43:36,030 --> 00:43:38,574 ‫- שוד מס' 14‬ ‫שלל 252,466 דולר -‬ 738 00:43:39,074 --> 00:43:42,786 ‫- סך הכול 938,077 דולר -‬ 739 00:43:42,786 --> 00:43:44,455 ‫זה היה משחק של חתול ועכבר.‬ 740 00:43:44,455 --> 00:43:47,875 ‫היה ברור שהמשטרה‬ ‫ורשויות אכיפת החוק מתוסכלים.‬ 741 00:43:47,875 --> 00:43:50,336 ‫הם לא הצליחו להבין מי היה האדם הזה.‬ 742 00:43:50,336 --> 00:43:52,254 ‫נראה שהדבר שכולם זוכרים לגביו‬ 743 00:43:52,254 --> 00:43:55,090 ‫הוא האופן שבו הוא נותן פקודות לאנשים‬ ‫ומאיים לירות בהם.‬ 744 00:43:55,090 --> 00:43:56,925 ‫סוכני האף-בי-איי מתוסכלים‬ 745 00:43:56,925 --> 00:44:00,262 ‫שהוליווד הצליח להתחמק במשך כל כך הרבה זמן.‬ 746 00:44:00,846 --> 00:44:03,724 ‫הם חוששים שהוא ינקוט באלימות‬ ‫לפני שיספיקו ללכוד אותו.‬ 747 00:44:03,724 --> 00:44:06,644 ‫אני חושב שזה הדבר‬ ‫ששינה את הסיפור של הוליווד.‬ 748 00:44:06,644 --> 00:44:12,816 ‫עד שהתחלנו לשמוע סיפורים מחרידים מהכספרים,‬ ‫הוא לא פגע באף אחד.‬ 749 00:44:14,401 --> 00:44:16,278 ‫הוא נהיה נואש יותר לעיתים.‬ 750 00:44:16,779 --> 00:44:18,113 ‫הוא ניסה להיכנס לכספת,‬ 751 00:44:18,113 --> 00:44:21,283 ‫אבל לא היו שם כספרי כספת‬ ‫שיוכלו להכניס אותו, והוא ממש התרגז.‬ 752 00:44:21,283 --> 00:44:25,871 ‫הוא אמר, "אני לא רוצה להרוג בחג המולד",‬ ‫ואז השתמש באקדח הלם על אחד העובדים.‬ 753 00:44:25,871 --> 00:44:28,040 ‫אז הוא היה מוכן להשתמש בנשק.‬ 754 00:44:28,999 --> 00:44:31,126 ‫ראיתי אנשים בוכים,‬ 755 00:44:31,126 --> 00:44:35,673 ‫נרגשים מאוד, ואתה מנסה להרגיע אותם‬ 756 00:44:35,673 --> 00:44:37,591 ‫כדי שיוכלו לתאר את מה שקרה.‬ 757 00:44:38,342 --> 00:44:42,179 ‫זה לא היה דומה לשום שוד‬ ‫שמישהו מהם חווה בעבר.‬ 758 00:44:42,721 --> 00:44:46,558 {\an8}‫לא יכולנו לדעת‬ ‫מה הוא מתכנן לעשות בשנייה הבאה.‬ 759 00:44:46,558 --> 00:44:48,894 {\an8}‫הוא היה מאיים בצורה קיצונית.‬ 760 00:44:49,478 --> 00:44:52,064 ‫שוד בנק איננו פשע ללא קורבנות.‬ 761 00:44:52,606 --> 00:44:55,234 ‫האנשים שנמצאים בבנק נותרים עם טראומה,‬ 762 00:44:55,234 --> 00:44:57,403 ‫הכספרים נותרים עם טראומה.‬ 763 00:44:57,403 --> 00:45:01,907 ‫כשמכוונים אליך אקדח לפנים,‬ ‫כשמאיימים להרוג אותך,‬ 764 00:45:01,907 --> 00:45:04,368 ‫זה משפיע לרעה על בני אדם.‬ 765 00:45:04,368 --> 00:45:06,787 ‫שדדו אותי 14 פעם,‬ 766 00:45:06,787 --> 00:45:09,665 ‫ובאחת מהן השודד היה הוליווד.‬ 767 00:45:10,207 --> 00:45:12,459 ‫הייתה לו נוכחות דומיננטית,‬ 768 00:45:12,459 --> 00:45:16,130 ‫והוא הורה לכולם לא לזוז וכולם באמת לא זזו.‬ 769 00:45:16,630 --> 00:45:20,134 ‫זה לא שכיח שלשודד תהיה שליטה כזו.‬ 770 00:45:20,676 --> 00:45:22,678 ‫זה אף פעם לא עוזב אותך.‬ 771 00:45:23,178 --> 00:45:27,891 ‫את יכולה להמשיך בחייך,‬ ‫אבל זה לא עוזב אותך. אף פעם.‬ 772 00:45:28,559 --> 00:45:31,729 {\an8}‫חייב להיות משהו נוסף‬ ‫שאפשר לעשות כדי לעצור אותם.‬ 773 00:45:31,729 --> 00:45:33,063 {\an8}‫מישהו ייפגע.‬ 774 00:45:33,564 --> 00:45:38,444 ‫הוא חשב שהוא פשוט‬ ‫חי את החיים הכי טובים שאפשר.‬ 775 00:45:40,446 --> 00:45:45,701 ‫אבל הרעיון שהוא יצליח להתחמק מזה לעד‬ ‫התבסס על הנחת יסוד שגויה.‬ 776 00:45:47,995 --> 00:45:50,080 ‫כשאתה נכנס לעולם כזה,‬ 777 00:45:50,080 --> 00:45:52,666 ‫אין לך מושג איזה מחיר זה יגבה ממך.‬ 778 00:45:52,666 --> 00:45:53,625 ‫זה בלתי אפשרי.‬ 779 00:45:55,377 --> 00:45:57,629 ‫אחרי כל כך הרבה שנים של מעשי שוד,‬ 780 00:45:57,629 --> 00:46:01,175 ‫אתה כבר לא אותו בן אדם שהיית לפני שהתחלת.‬ 781 00:46:03,177 --> 00:46:05,679 ‫סקוט התחיל להיות לחוץ.‬ 782 00:46:06,221 --> 00:46:09,892 ‫הוא כבר לא היה‬ ‫הבחור הקליל וחסר הדאגות שהיה פעם.‬ 783 00:46:09,892 --> 00:46:11,101 ‫האדם ההוא נעלם.‬ 784 00:46:12,603 --> 00:46:14,938 ‫האווירה בבית העץ השתנתה.‬ 785 00:46:14,938 --> 00:46:19,067 ‫הוא נהיה סגור ומבודד יותר‬ ‫והרבה פחות חברתי.‬ 786 00:46:19,067 --> 00:46:20,444 ‫- טי-ג'יי לוסי‬ ‫חברה של סקוט -‬ 787 00:46:21,612 --> 00:46:25,908 ‫סקוט ביקש שאגור בבית הקדמי‬ ‫כדי שארחיק אנשים משם.‬ 788 00:46:26,617 --> 00:46:31,580 ‫החיים שלו נעשו חשאיים יותר ויותר,‬ ‫והוא רצה שאנשים ישמרו מרחק ממנו.‬ 789 00:46:31,580 --> 00:46:33,874 ‫הוא לא רצה שאנשים סביבו ידעו מה הוא עושה.‬ 790 00:46:36,668 --> 00:46:40,964 ‫ברגע שאתה חוצה את הרוביקון‬ ‫ומתחיל לחיות את החיים האלה,‬ 791 00:46:40,964 --> 00:46:44,510 ‫אתה חייב לשקר לכולם על הכול.‬ 792 00:46:44,510 --> 00:46:47,596 ‫לכל מי שחשוב לך. לכל מי שאתה פוגש.‬ 793 00:46:49,306 --> 00:46:51,266 ‫אני כל הזמן הולך בכיוון הלא נכון.‬ 794 00:46:51,934 --> 00:46:55,229 ‫אני מתחיל דברים ואז עוצר‬ ‫לפני שניתן יהיה להשיג את התועלת.‬ 795 00:46:55,729 --> 00:46:57,981 ‫נשים רבות חוו את חוסר ההמשכיות שלי.‬ 796 00:46:59,233 --> 00:47:03,070 ‫האם אני סתם "רוצה לרצות"?‬ ‫האם בגלל זה אני אף פעם לא מסופק?‬ 797 00:47:04,154 --> 00:47:08,116 ‫פעם התבדחתי איתו‬ ‫כשראיתי איך הוא מתנהג עם נשים מסוימות.‬ 798 00:47:08,116 --> 00:47:11,245 ‫אמרתי, "למה אתה‬ ‫מתייחס לנשים כמו תבלינים? נו, באמת".‬ 799 00:47:12,246 --> 00:47:15,040 ‫הוא רווק או מה? יש לך נשים במיטה?‬ 800 00:47:16,375 --> 00:47:18,585 ‫דברים כבר לא מסתדרים לי בראש כמו פעם.‬ 801 00:47:18,585 --> 00:47:21,630 ‫אני בדרך כלל מרגיש חופשי ובטוח‬ ‫לגבי התוכניות לחיים,‬ 802 00:47:22,381 --> 00:47:25,259 ‫אבל עכשיו אני מתחיל להרגיש כלוא.‬ 803 00:47:26,009 --> 00:47:27,010 ‫לחיים!‬ 804 00:47:27,010 --> 00:47:30,597 ‫הוא התייצב בכניסה ואמר,‬ ‫"אני חייב לדבר איתך".‬ 805 00:47:31,348 --> 00:47:34,017 ‫ובזמן שאנחנו יושבים שם, הוא יושב מולי‬ 806 00:47:34,017 --> 00:47:37,020 ‫ופשוט מתחיל לבכות, דמעות זלגו על פניו.‬ 807 00:47:37,020 --> 00:47:40,357 ‫הוא אמר, "סוז, אני לא יודע מה קורה.‬ 808 00:47:40,357 --> 00:47:44,069 ‫"כשאני מביט במראה,‬ ‫הפרצוף שמביט בי הוא לא שלי.‬ 809 00:47:44,069 --> 00:47:45,404 ‫"מה זה?"‬ 810 00:47:46,488 --> 00:47:48,866 ‫בשלב הזה הבנתי שהוא ממש בצרות.‬ 811 00:47:49,366 --> 00:47:53,620 ‫הוא הפסיד בקרב הפנימי‬ ‫בין האור לחושך שהתחולל בתוכו.‬ 812 00:47:54,496 --> 00:47:58,709 ‫הוא התחיל לשתות יותר ויותר‬ ‫כדי לשכך את החרדות.‬ 813 00:47:59,251 --> 00:48:02,296 ‫אבל סקוט רצה מערכה אחת אחרונה,‬ 814 00:48:02,296 --> 00:48:06,383 ‫שתכלול שלושה או ארבעה בנקים‬ ‫בזה אחר זה באותו ערב.‬ 815 00:48:06,884 --> 00:48:09,678 ‫נשיג 10 עד 15 מיליון דולר‬ ‫ונסיים את כל העניין.‬ 816 00:48:09,678 --> 00:48:12,014 ‫כל אחד מאיתנו ילך לדרכו.‬ 817 00:48:13,515 --> 00:48:15,350 ‫החלטנו על שלושה בנקים.‬ 818 00:48:16,852 --> 00:48:20,022 ‫קודם נשדוד בנק קטן, נכנסים ויוצאים,‬ 819 00:48:20,022 --> 00:48:21,523 ‫והסכום לא משנה.‬ 820 00:48:21,523 --> 00:48:24,735 ‫העיקר הוא למשוך‬ ‫את תשומת הלב של המשטרה לבנק הקטן הזה.‬ 821 00:48:24,735 --> 00:48:26,987 ‫ואז משם ממשיכים לשדוד בנק גדול יותר.‬ 822 00:48:26,987 --> 00:48:30,782 ‫וברגע שהם יגיעו אליו, נהיה כבר בבנק שלישי.‬ ‫מה הם יוכלו לעשות?‬ 823 00:48:31,700 --> 00:48:34,036 ‫רצינו להשמיד את סיאטל,‬ 824 00:48:34,036 --> 00:48:36,747 ‫וזה לא רק היה אפשרי,‬ ‫אלא גם משהו שאפשר לצאת ממנו מנצחים.‬ 825 00:48:39,625 --> 00:48:42,711 ‫התחלתי להיות קצת מתוסכל במהלך החקירה הזאת.‬ 826 00:48:42,711 --> 00:48:45,047 ‫הצלחנו לאתר כמה רכבי מילוט,‬ 827 00:48:45,047 --> 00:48:47,841 ‫אבל על אף שהיינו קרובים,‬ ‫לא היינו קרובים מספיק.‬ 828 00:48:48,508 --> 00:48:51,887 ‫נמאס לי להמתין ורק להגיב למעשי השוד שלו.‬ 829 00:48:53,305 --> 00:48:55,641 ‫התחלתי לחפור שוב בתיקים,‬ 830 00:48:55,641 --> 00:48:57,976 ‫להתעמק בדרכי הפעולה שלו,‬ 831 00:48:58,477 --> 00:49:00,479 ‫השעה ביום, היום בשבוע,‬ 832 00:49:00,479 --> 00:49:03,607 ‫מיקום הבנקים, כמה כסף הוא לקח.‬ 833 00:49:04,691 --> 00:49:06,109 ‫ידעתי שיש לו אגו.‬ 834 00:49:06,610 --> 00:49:09,196 ‫לכן ידעתי שהוא יחזור בשלב מסוים.‬ 835 00:49:10,572 --> 00:49:12,240 ‫ישבתי וחישבתי,‬ 836 00:49:13,158 --> 00:49:17,746 ‫והבנתי שהוא מבזבז כ-21,000 דולר בחודש.‬ 837 00:49:19,498 --> 00:49:20,666 ‫אז בהתחשב בכך,‬ 838 00:49:20,666 --> 00:49:24,044 ‫חזיתי שהוא ינסה לשדוד באחד משלושה ימים‬ 839 00:49:24,044 --> 00:49:25,629 ‫בינואר של השנה הבאה.‬ 840 00:49:27,673 --> 00:49:29,967 ‫ידעתי שהוא יחזור למקומות מסוימים‬ 841 00:49:29,967 --> 00:49:32,010 ‫שלדעתי היו מטרות סבירות.‬ 842 00:49:33,011 --> 00:49:37,557 ‫זה היה עניין של המתנה לרגע שבו הם יחזרו‬ ‫בתקווה שנהיה במקום הנכון ובזמן הנכון.‬ 843 00:49:43,063 --> 00:49:45,691 ‫אחרי השוד הגדול האחרון,‬ ‫לקחנו הפסקה של שנה.‬ 844 00:49:46,775 --> 00:49:49,111 ‫לבסוף התחלנו לתכנן את שוד שלושת הבנקים,‬ 845 00:49:49,111 --> 00:49:50,904 ‫אבל נזקקנו לאדם נוסף‬ 846 00:49:50,904 --> 00:49:54,116 ‫בגלל הלוגיסטיקה של המבצע הזה.‬ 847 00:49:58,120 --> 00:49:59,538 ‫אחרי שוד הבנק הראשון,‬ 848 00:49:59,538 --> 00:50:02,749 ‫נסעתי למונטנה והתחבאתי שם,‬ 849 00:50:02,749 --> 00:50:06,169 ‫ואז סקוט הופיע ומשך אותי בחזרה לעניינים.‬ 850 00:50:07,045 --> 00:50:09,589 ‫סקוט נהג להיכנס לתוך הבנקים לבדו,‬ 851 00:50:09,589 --> 00:50:12,509 ‫והוא התקשה להשתלט על כל האנשים.‬ 852 00:50:12,509 --> 00:50:15,345 ‫אז הוא אמר לי, "פשוט תצטרך לעמוד בלובי.‬ 853 00:50:15,345 --> 00:50:18,140 ‫"תוודא שאף אחד לא יוצא.‬ ‫זה כל מה שתצטרך לעשות."‬ 854 00:50:20,058 --> 00:50:22,436 ‫חלפה שנה מאז שחזיתי‬ 855 00:50:22,436 --> 00:50:24,855 ‫שהוא יכה באחד משלושת הימים בינואר.‬ 856 00:50:25,564 --> 00:50:28,108 ‫אז אני ואחד מחברי כוח המשימה‬ 857 00:50:28,108 --> 00:50:31,194 ‫עקבנו אחר בנקים‬ ‫שלדעתי היו מטרות סבירות עבור הוליווד.‬ 858 00:50:31,695 --> 00:50:33,947 ‫ביום הראשון לא קרה כלום.‬ 859 00:50:34,698 --> 00:50:37,367 ‫ביום השני לא קרה כלום.‬ 860 00:50:38,118 --> 00:50:41,204 ‫ביום השלישי חיכיתי לו שם לבדי.‬ 861 00:50:42,247 --> 00:50:44,291 ‫אחרי שמארק חזר, החלטנו לשדוד בנק אחד‬ 862 00:50:44,291 --> 00:50:46,835 ‫רק כדי לקבל את התחושה,‬ ‫לפני שניגש לשדוד שלושה.‬ 863 00:50:49,504 --> 00:50:52,924 ‫השוד השני שלי היה שונה מאוד מהראשון.‬ 864 00:50:53,467 --> 00:50:55,594 ‫יותר בשליטה, הלך חלק בהרבה.‬ 865 00:50:55,594 --> 00:50:58,096 ‫זה הרגיש יותר כמו עבודה מאשר הרפתקה.‬ 866 00:51:04,394 --> 00:51:06,605 ‫בהתבסס על התיאור, הבנתי מייד,‬ 867 00:51:07,105 --> 00:51:08,398 ‫"לעזאזל, זה הוליווד."‬ 868 00:51:08,982 --> 00:51:11,735 ‫הוא שודד בנק‬ ‫שנמצא ק"מ וחצי מהמקום שבו חיכיתי.‬ 869 00:51:11,735 --> 00:51:15,197 ‫הוא חזר בדיוק כמו שאמרתי.‬ ‫הוא חזר ביום השלישי.‬ 870 00:51:17,199 --> 00:51:20,660 ‫התקרבתי והרגשתי, "אני רק כמה דקות מאחוריך.‬ 871 00:51:20,660 --> 00:51:23,288 ‫"לא חודשים, לא שבועות.‬ ‫רק כמה דקות מאחוריך."‬ 872 00:51:25,290 --> 00:51:28,168 ‫הגעתי לבנק. אבטחנו את הזירה.‬ 873 00:51:29,294 --> 00:51:32,297 ‫הייתי הראשון מבין אנשי היחידה שהגיע לזירה.‬ 874 00:51:33,048 --> 00:51:35,842 ‫הגעתי לבנק ואני רואה שם את שון ג'ונסון,‬ 875 00:51:35,842 --> 00:51:37,886 ‫כאילו, "איך הגעת הנה מהר כל כך?"‬ 876 00:51:37,886 --> 00:51:41,723 ‫וגיליתי שהוא וסוכני אף-בי-איי בלבד‬ 877 00:51:41,723 --> 00:51:45,435 ‫מנהלים מעקב משלהם בחיפוש אחר הוליווד.‬ 878 00:51:45,977 --> 00:51:48,939 ‫הוא מידר את כל אנשי כוח המשימה.‬ 879 00:51:48,939 --> 00:51:53,193 ‫היו אנשים בכוח המשימה‬ ‫שהחליטו שההתנהלות שלי מטורפת.‬ 880 00:51:53,193 --> 00:51:55,112 ‫"הוא לא יחזור. לא יהיה כאן."‬ 881 00:51:55,821 --> 00:52:00,617 ‫אני זוכרת שזה המריץ‬ ‫את הרצון של כולם לעבוד על התיק,‬ 882 00:52:00,617 --> 00:52:03,286 ‫כי עבר זמן מה מאז השוד הקודם שלו.‬ 883 00:52:04,121 --> 00:52:06,581 ‫כל חברי כוח המשימה חשבו בשלב זה‬ 884 00:52:06,581 --> 00:52:09,835 ‫שאין ספק שמשהו רע עומד לקרות.‬ 885 00:52:10,335 --> 00:52:12,420 ‫ויאמר לזכותה של אלן‬ 886 00:52:12,420 --> 00:52:16,341 ‫שהיא הבחינה שהתיק יוצא קצת משליטה,‬ 887 00:52:16,341 --> 00:52:18,677 ‫ושצריך לשים לזה סוף.‬ 888 00:52:23,265 --> 00:52:25,100 ‫הוליווד היה די צפוי‬ 889 00:52:25,100 --> 00:52:28,145 ‫מבחינת השעות והמקומות שאותם הוא ישדוד.‬ 890 00:52:28,645 --> 00:52:30,939 ‫רקמנו תוכנית לביצוע מעקבים‬ 891 00:52:30,939 --> 00:52:34,192 ‫בתקווה שאחד מהאנשים שלנו יהיה ברחוב‬ 892 00:52:34,192 --> 00:52:35,694 ‫כשהוא ישדוד בנק.‬ 893 00:52:35,694 --> 00:52:39,906 ‫נזקקנו למשטרת סיאטל.‬ ‫נזקקנו ליחידת הסיור המיוחדת שלהם.‬ 894 00:52:39,906 --> 00:52:42,033 ‫נזקקנו לכוחות אוויריים.‬ 895 00:52:42,033 --> 00:52:44,619 ‫הוספנו כוחות של האף-בי-איי.‬ 896 00:52:44,619 --> 00:52:50,000 ‫נדרש מאמץ עילאי כדי להשיג את כל זה.‬ 897 00:52:50,000 --> 00:52:54,254 ‫לכן התחייבנו לאחד את כל המשאבים האלה‬ 898 00:52:54,254 --> 00:52:56,173 ‫לתקופה בלתי מוגבלת.‬ 899 00:52:59,384 --> 00:53:03,180 ‫זו הייתה תקופה‬ ‫שבה "פרו-נט" הייתה אחת הטכניקות החדשות.‬ 900 00:53:03,180 --> 00:53:08,268 ‫היא כללה שימוש‬ ‫במשדרים אלקטרוניים שהוצמדו לשטרות.‬ 901 00:53:08,268 --> 00:53:10,312 ‫המשדרים שלחו אותות למגדלים.‬ 902 00:53:10,312 --> 00:53:14,232 ‫ואז נזקקנו למנגנון שיאפשר לעקוב אחר התג.‬ 903 00:53:14,232 --> 00:53:16,401 ‫לכן הרכבנו אותו במספר רב של ניידות.‬ 904 00:53:16,985 --> 00:53:20,280 ‫הייתי צריך לעבור שוב על מקרי השוד הקודמים‬ 905 00:53:20,280 --> 00:53:23,033 ‫כדי לאתר מטרות סבירות לביצוע שוד‬ 906 00:53:23,033 --> 00:53:24,910 ‫ואז להציב מכשירים באותם בנקים.‬ 907 00:53:25,744 --> 00:53:29,998 ‫הצבנו שני משדרים אלקטרוניים‬ ‫בכמה בנקים שיכולנו.‬ 908 00:53:31,583 --> 00:53:33,585 ‫הכול היה סביב גורם הזמן.‬ 909 00:53:34,085 --> 00:53:36,713 ‫ככל שיש יותר משדרים כאלה בכספת,‬ 910 00:53:36,713 --> 00:53:39,132 ‫זה העניק לי יותר זמן להגיע לשם.‬ 911 00:53:39,132 --> 00:53:42,594 {\an8}‫אם זה בינך לבין איזה ממזר מסכן‬ 912 00:53:42,594 --> 00:53:44,888 {\an8}‫שאת אשתו תהפוך לאלמנה,‬ 913 00:53:46,056 --> 00:53:48,934 ‫אחי, אתה תיפול.‬ 914 00:53:50,227 --> 00:53:54,022 ‫סקוט ואני צפינו ב"היט",‬ ‫שהיה סרט די אינטנסיבי.‬ 915 00:53:56,524 --> 00:53:58,026 ‫אל תזוז! אל תזוז, לעזאזל!‬ 916 00:53:58,026 --> 00:54:00,862 ‫סצנות שוד הבנקים בסרט הזה מדויקות לגמרי.‬ 917 00:54:01,363 --> 00:54:05,700 ‫ואז סצנת חילופי הירי הפחידה אותנו בטירוף.‬ 918 00:54:08,995 --> 00:54:11,373 ‫אני זוכר שסקוט ואני‬ ‫הסתכלנו זה על זה, ואמרנו,‬ 919 00:54:11,373 --> 00:54:14,334 ‫"אלוהים, מה אם זה יקרה?"‬ 920 00:54:17,712 --> 00:54:20,090 ‫זה היה המשחק ששיחקנו.‬ 921 00:54:21,007 --> 00:54:22,300 ‫זו הייתה אפשרות אמיתית‬ 922 00:54:22,300 --> 00:54:24,719 ‫שעוררה בנו פחד מוות‬ 923 00:54:25,762 --> 00:54:27,514 ‫ופחד שנמצא את מותנו.‬ 924 00:54:30,475 --> 00:54:32,978 ‫לאורך כל הזמן שבו עבדתי על התיק הזה,‬ 925 00:54:32,978 --> 00:54:36,982 ‫תמיד חשבתי שיש סיכוי גדול שמישהו ייפגע.‬ 926 00:54:37,899 --> 00:54:41,361 ‫במהלך שירותי באף-בי-איי‬ ‫הייתי קרובה למקרי שוד בנקים,‬ 927 00:54:41,361 --> 00:54:48,368 ‫ובאחד מהם נהרגו קולגות שלי‬ ‫במהלך קרב יריות גדול במיאמי ב-1986.‬ 928 00:54:49,202 --> 00:54:51,538 ‫בקרב יריות שנמשך מעל ארבע דקות,‬ 929 00:54:51,538 --> 00:54:56,418 ‫שני סוכני אף-בי-איי נהרגו‬ ‫וחמישה נוספים נפצעו.‬ 930 00:54:56,918 --> 00:55:00,046 ‫לא ידענו מיהו הוליווד,‬ 931 00:55:00,046 --> 00:55:03,717 ‫אבל ידענו שאם נתעמת מולו ברחוב,‬ 932 00:55:03,717 --> 00:55:06,052 ‫הוא לא ייכנע ללא קרב.‬ 933 00:55:11,975 --> 00:55:14,853 ‫בשלב מסוים באמצע כל זה,‬ 934 00:55:14,853 --> 00:55:17,480 ‫חלמתי חלום מציאותי מאוד.‬ 935 00:55:18,106 --> 00:55:20,775 ‫זחלתי מתוך המים לעבר חוף,‬ 936 00:55:20,775 --> 00:55:23,278 ‫אחרי שכריש כרת בנשיכה את שתי הרגליים שלי.‬ 937 00:55:28,533 --> 00:55:30,535 ‫התייחסתי לחלום כעצה.‬ 938 00:55:31,161 --> 00:55:33,663 ‫העצה הייתה לצאת מזה.‬ 939 00:55:35,373 --> 00:55:39,336 ‫יכולתי לחוש שסקוט מרגיש שמשהו מתקרב.‬ 940 00:55:41,504 --> 00:55:45,258 ‫יצאנו לטיולים בהרי האולימפיק‬ ‫שהיו מקום מיוחד עבור סקוט.‬ 941 00:55:46,384 --> 00:55:48,386 ‫זה היה הזמן שלנו לשקט נפשי.‬ 942 00:55:49,304 --> 00:55:52,265 ‫ניקינו את הראש מהעיר, מהכאוס,‬ 943 00:55:52,265 --> 00:55:55,560 ‫יוצאים להיות בטבע ולאתגר את עצמנו.‬ 944 00:55:57,062 --> 00:55:58,730 ‫כשהיינו בפסגת הר וושינגטון,‬ 945 00:55:58,730 --> 00:56:02,776 ‫סקוט אמר לי, "תקשיב. לא משנה מה יקרה,‬ ‫תדאג שהיד שלך תהיה יד הגורל,‬ 946 00:56:02,776 --> 00:56:05,653 ‫"ולעולם אל תיתן לאויבך להכתיב את גורלך.‬ 947 00:56:06,613 --> 00:56:09,949 ‫"תדאג לשלוט במה שאתה עושה עם החיים שלך."‬ 948 00:56:11,368 --> 00:56:13,536 ‫בנק אחד לא הספיק לסקוט.‬ 949 00:56:13,536 --> 00:56:15,163 ‫הוא רצה לשדוד שלושה בנקים.‬ 950 00:56:15,663 --> 00:56:17,374 ‫אמרתי, "אתה מטורף, בנאדם".‬ 951 00:56:17,874 --> 00:56:19,793 ‫דיברתי עם סטיב ואמרתי לו‬ 952 00:56:19,793 --> 00:56:23,004 ‫"תקשיב, הבחור יוצא משליטה.‬ 953 00:56:23,004 --> 00:56:26,591 ‫"אני נוסע לקליפורניה ואני מציע לך להצטרף."‬ 954 00:56:26,591 --> 00:56:29,928 ‫הוא באמת שקל את זה,‬ 955 00:56:29,928 --> 00:56:32,013 ‫אבל הוא לא רצה לאכזב את סקוט.‬ 956 00:56:33,056 --> 00:56:36,351 ‫ידעתי שאני צריך לקחת חלק בשוד האחרון,‬ 957 00:56:36,351 --> 00:56:40,021 ‫כי משהו היה צריך להגיע לשיאו.‬ ‫משהו היה חייב להסתיים.‬ 958 00:56:41,815 --> 00:56:43,858 ‫בפעם האחרונה שראיתי את סקוט,‬ 959 00:56:43,858 --> 00:56:45,944 ‫היה לי חלום נורא.‬ 960 00:56:47,570 --> 00:56:50,073 ‫בחלום היו רובים, קרב יריות.‬ 961 00:56:50,073 --> 00:56:52,659 ‫זה היה בסיאטל. אנשים רצו.‬ 962 00:56:52,659 --> 00:56:56,621 ‫תוך כדי שסיפרתי לו על החלום,‬ ‫הוא החוויר לגמרי.‬ 963 00:56:57,956 --> 00:57:00,917 ‫הוא לקח נשימה עמוקה ואמר,‬ ‫"סביר להניח שלא תראי אותי שוב.‬ 964 00:57:00,917 --> 00:57:03,962 ‫"אני כנראה אסע לאיי סיישל."‬ 965 00:57:03,962 --> 00:57:06,381 ‫ואני כזה, "באמת? אתה תחזור, נכון?"‬ 966 00:57:06,381 --> 00:57:08,800 ‫הוא אומר, "אני חושב שלא תראי אותי שוב".‬ 967 00:57:13,721 --> 00:57:17,517 ‫אני צועד אל תוך הלילה‬ ‫וצורח לאל שיחשוף את המסר שלו בפניי.‬ 968 00:57:18,893 --> 00:57:21,062 ‫האל לא עונה ועוטפת אותי תחושת דחייה.‬ 969 00:57:22,313 --> 00:57:25,525 ‫זה זמן של כאב, כעס וטינה.‬ 970 00:57:26,484 --> 00:57:30,905 ‫לאן לעזאזל אלך מכאן,‬ ‫הו פרש לבן ומכונף בנבכי מחשבותיי?‬ 971 00:57:32,615 --> 00:57:35,243 ‫זו תהיה הרשומה האחרונה לעוד זמן רב.‬ 972 00:57:41,207 --> 00:57:43,751 ‫התכוננו במשך שנים לשדוד את הבנקים האלה.‬ 973 00:57:44,711 --> 00:57:47,297 ‫וכשבועיים לפני חג ההודיה,‬ 974 00:57:47,297 --> 00:57:49,591 ‫סקוט אמר שיש חדשות טובות וחדשות רעות.‬ 975 00:57:50,258 --> 00:57:53,845 ‫החדשות הרעות הן‬ ‫שעכשיו הטמינו תגי פרו-נט בשטרות שבכספות.‬ 976 00:57:54,554 --> 00:57:57,932 ‫אין דרך להיפטר מהתגים בזמן‬ ‫באופן שיאפשר לבצע את התוכנית המקורית.‬ 977 00:57:58,725 --> 00:58:00,977 ‫לכן נאלצנו לוותר‬ ‫על תרחיש השוד של כמה בנקים.‬ 978 00:58:02,145 --> 00:58:06,024 ‫החדשות הטובות הן שנשדוד את הבנק ברחוב 125.‬ 979 00:58:06,608 --> 00:58:08,526 ‫מוסטנג סיפרה שאמורים להיות‬ 980 00:58:08,526 --> 00:58:11,029 ‫חמישה עד שבעה מיליון דולר בתוך הבנק.‬ 981 00:58:11,654 --> 00:58:13,698 ‫אז כל האסטרטגיה שלנו השתנתה.‬ 982 00:58:13,698 --> 00:58:15,033 ‫- משדר -‬ 983 00:58:15,033 --> 00:58:18,328 ‫אבל היינו חייבים למצוא פתרון מהיר למשדרים.‬ 984 00:58:18,328 --> 00:58:19,245 ‫- וולס פארגו -‬ 985 00:58:19,245 --> 00:58:22,415 ‫שדדנו בנק רק כדי לבחון‬ ‫איך נוכל להתמודד איתם.‬ 986 00:58:23,917 --> 00:58:26,503 ‫החלפנו את התחפושת של סקוט במסכת סקי.‬ 987 00:58:26,503 --> 00:58:29,672 ‫לא רצינו שהם יחשבו‬ ‫שהוליווד הוא זה שהוציא את המשדרים.‬ 988 00:58:30,757 --> 00:58:34,719 ‫אמרתי, "תקשיב, פשוט תיכנס לשם.‬ ‫אל תתעסק עם הכספרים.‬ 989 00:58:36,012 --> 00:58:37,597 ‫"תיכנס לכספת, קח את הכסף,‬ 990 00:58:37,597 --> 00:58:39,516 ‫"וכשתצא, המשדרים יהיו ברשותנו.‬ 991 00:58:40,350 --> 00:58:42,519 ‫"ואז נגלה איך השתילו אותם בשטרות.‬ 992 00:58:44,771 --> 00:58:48,483 ‫כל התגים הוטמנו בין שטרות של 20 דולר‬ 993 00:58:48,483 --> 00:58:50,818 ‫כי אפשר לממש אותם ולהרגיש בליטה.‬ 994 00:58:52,028 --> 00:58:55,448 ‫תוך זמן קצר מאוד‬ ‫מצאנו שניים שזרקנו מהחלון.‬ 995 00:58:56,699 --> 00:58:57,742 ‫ואחרי כל זה,‬ 996 00:58:57,742 --> 00:59:00,745 ‫שנינו הרגשנו בנוח ובטוחים שנוכל לבצע זאת.‬ 997 00:59:06,251 --> 00:59:11,130 ‫- 27 בנובמבר, 1996‬ ‫ערב חג ההודיה -‬ 998 00:59:14,092 --> 00:59:17,595 ‫התעוררתי בבוקר ערב חג ההודיה 1996.‬ 999 00:59:18,221 --> 00:59:22,016 ‫אשתי אמרה לי‬ ‫באותו בוקר לפני שהלכתי, "זה היום.‬ 1000 00:59:22,016 --> 00:59:23,935 ‫"היום תתפוס את הוליווד."‬ 1001 00:59:23,935 --> 00:59:27,522 ‫ואני חשבתי, "אני לא ממש בטוח לגבי זה".‬ 1002 00:59:27,522 --> 00:59:29,691 ‫שבוע חג ההודיה תמיד היה שבוע קצר‬ 1003 00:59:29,691 --> 00:59:32,277 ‫ורוב האנשים בכלל לא במשרד.‬ 1004 00:59:33,611 --> 00:59:35,446 ‫התעוררנו בערב חג ההודיה.‬ 1005 00:59:35,446 --> 00:59:38,366 ‫הבטנו דרך החלונות. ירד גשם שוטף.‬ 1006 00:59:38,366 --> 00:59:40,827 ‫היה בחוץ אפור וחשוך. זה היה יפהפה. נפלא.‬ 1007 00:59:40,827 --> 00:59:42,870 ‫יום שהתאים לנו באופן מושלם.‬ 1008 00:59:43,997 --> 00:59:47,500 ‫התחלתי לנקות, ארגנתי הכול,‬ ‫דאגתי שהכול יהיה מושלם.‬ 1009 00:59:48,167 --> 00:59:52,505 ‫נכנסנו לחדר האיפור‬ ‫ושמנו על עצמנו את התותבות ואת הפאות,‬ 1010 00:59:52,505 --> 00:59:54,716 ‫בלי לדבר יותר מדי.‬ 1011 00:59:55,717 --> 00:59:59,137 ‫נכנסתי לסטודיו.‬ ‫סקוט כבר פתח את נרתיק הגיטרה.‬ 1012 00:59:59,137 --> 01:00:02,849 ‫הוא הוציא את רובה הסער ואת רובה הציד שלו.‬ 1013 01:00:03,516 --> 01:00:06,477 ‫הרעיון היה שאם ניידת תתקרב אלינו,‬ 1014 01:00:07,020 --> 01:00:12,358 ‫ניקח את רובה הציד, נקפוץ החוצה,‬ ‫ונרסס את מנוע הניידת כדי לנטרל אותה.‬ 1015 01:00:13,651 --> 01:00:14,819 ‫הכול היה סגור.‬ 1016 01:00:14,819 --> 01:00:17,614 ‫היינו מוכנים להיכנס למסחרית‬ ‫ולצאת לכיוון סיאטל.‬ 1017 01:00:19,073 --> 01:00:21,993 ‫מוסטנג הייתה בתצפית על הגבעה.‬ 1018 01:00:22,827 --> 01:00:24,162 ‫הגיע הזמן לעשות את זה.‬ 1019 01:00:24,704 --> 01:00:30,043 ‫- בנק סיפירסט‬ ‫סניף לייק סיטי -‬ 1020 01:00:31,002 --> 01:00:34,714 ‫הוכשרנו במיוחד להתמודדות‬ ‫עם "הוליווד השודד".‬ 1021 01:00:34,714 --> 01:00:36,591 ‫- סקוט לוין‬ ‫מנהל בנק סיפירסט לייק סיטי -‬ 1022 01:00:37,216 --> 01:00:40,720 ‫כשהוא נכנס לסניף של לייק סיטי‬ ‫כדי לשדוד אותנו,‬ 1023 01:00:40,720 --> 01:00:43,264 ‫הוא חלף על פני כרזת המבוקש שלו.‬ 1024 01:00:43,264 --> 01:00:44,724 ‫אל תיבהלו. זה שוד.‬ 1025 01:00:46,517 --> 01:00:47,685 ‫סקוט נכנס ראשון,‬ 1026 01:00:47,685 --> 01:00:50,563 ‫מארגן את כל הנוכחים במקומות הרצויים,‬ 1027 01:00:50,563 --> 01:00:52,023 ‫ואז מארק נכנס,‬ 1028 01:00:52,023 --> 01:00:54,567 ‫ומתחיל לכוון את הלקוחות שנמצאים שם.‬ 1029 01:00:55,068 --> 01:00:56,569 ‫אתה בכלל לא מפחד.‬ 1030 01:00:56,569 --> 01:00:59,280 ‫תרגלת את זה בראש ועשית את זה בעבר,‬ 1031 01:00:59,280 --> 01:01:00,490 ‫אז אתה עושה את זה.‬ 1032 01:01:01,324 --> 01:01:02,575 ‫הסיוט הכי גרוע שלי.‬ 1033 01:01:02,575 --> 01:01:05,036 ‫במקום הוליווד אחד, נכנסו שניים לבנק.‬ 1034 01:01:06,079 --> 01:01:07,955 ‫ומשם הכול התחיל להשתבש.‬ 1035 01:01:08,623 --> 01:01:12,418 ‫אז התחלתי למשוך‬ ‫במחזיק השטרות שמפעיל אזעקה.‬ 1036 01:01:13,586 --> 01:01:14,587 ‫מי כספר הכספת?‬ 1037 01:01:16,464 --> 01:01:17,799 ‫אז אמרתי, "זה אני".‬ 1038 01:01:18,633 --> 01:01:20,093 ‫שנינו הלכנו מאחור,‬ 1039 01:01:20,093 --> 01:01:24,889 ‫והכספת יכולה להיפתח עם קוד איום ייחודי‬ 1040 01:01:26,599 --> 01:01:28,601 ‫שהפעיל אזעקה נוספת.‬ 1041 01:01:30,645 --> 01:01:36,109 ‫רציתי שכל כוחות אכיפת החוק בסיאטל‬ 1042 01:01:36,109 --> 01:01:39,112 ‫יגיעו לשם כמה שיותר מהר.‬ 1043 01:01:39,696 --> 01:01:43,408 ‫המשרד היה שומם.‬ ‫לא היה שם אף אחד. האורות היו כבויים.‬ 1044 01:01:44,117 --> 01:01:47,245 ‫אני יושבת ליד השולחן,‬ ‫מנסה לסיים כמה דברים אחרונים.‬ 1045 01:01:47,245 --> 01:01:49,914 ‫אנחנו מאזינים לרדיו של משטרת סיאטל,‬ 1046 01:01:49,914 --> 01:01:51,499 ‫ואז הצלילים נשמעו.‬ 1047 01:01:51,499 --> 01:01:53,543 ‫אתה שומע, "ביפ, ביפ, ביפ".‬ 1048 01:01:54,252 --> 01:01:56,963 ‫הם בפנים כבר שתיים, שלוש, חמש דקות.‬ 1049 01:01:56,963 --> 01:02:01,384 ‫לא שמעתי כלום ממוסטנג. הכול רגוע.‬ ‫ואז סוף סוף אני קולט את הקשר.‬ 1050 01:02:01,384 --> 01:02:04,178 ‫יש לנו שני חשודים‬ ‫חבושים בכובעים שנכנסו לבנק.‬ 1051 01:02:04,178 --> 01:02:08,850 ‫מעילים ירוקים ארוכים,‬ ‫עם איפור לבן על הפרצופים שלהם.‬ 1052 01:02:08,850 --> 01:02:12,812 ‫אני שומע מישהו צועק בקשר, "ראו אתכם".‬ 1053 01:02:15,690 --> 01:02:16,649 ‫הוא לא היה רגוע.‬ 1054 01:02:16,649 --> 01:02:20,278 ‫הוא כעס. הוא רצה להיכנס, הוא רצה לצאת.‬ 1055 01:02:20,278 --> 01:02:21,696 ‫הוא היה רציני.‬ 1056 01:02:21,696 --> 01:02:22,947 ‫בוא נזוז.‬ 1057 01:02:26,117 --> 01:02:28,286 ‫זרקתי את הפרו-נט לתוך התיק.‬ 1058 01:02:28,286 --> 01:02:31,914 ‫ותוך כדי שהוא כיוון אליי אקדח,‬ 1059 01:02:31,914 --> 01:02:35,877 ‫חשבתי, "הוא יחזור כדי לירות בי?"‬ 1060 01:02:36,627 --> 01:02:40,673 ‫מייק הגיע בריצה ואמר,‬ ‫"שוד בנק בפעולה. אני חושב שזה הוליווד".‬ 1061 01:02:40,673 --> 01:02:43,092 ‫רצנו למכונית, הדלקנו את האורות,‬ 1062 01:02:43,092 --> 01:02:46,220 ‫הפעלנו את הסירנה‬ ‫ודהרנו לאורך השדרה השנייה.‬ 1063 01:02:47,054 --> 01:02:50,141 ‫יצאתי מהמשרד בסביבות חמש‬ ‫במחשבה שהיום הסתיים.‬ 1064 01:02:50,641 --> 01:02:52,101 ‫נכנסתי למטבח בבית שלי.‬ 1065 01:02:52,101 --> 01:02:55,521 ‫האיתורית שלי צלצלה.‬ ‫הסתכלתי. זה היה הוליווד.‬ 1066 01:02:56,773 --> 01:03:00,318 ‫סקוט שהה בכספת יותר מדי זמן לטעמי.‬ 1067 01:03:00,318 --> 01:03:02,820 ‫אבל אז הוא פתאום יצא משם במהירות‬ 1068 01:03:03,404 --> 01:03:06,616 ‫עם תיק גב ענק שלקחתי ממנו מייד.‬ 1069 01:03:07,909 --> 01:03:11,287 ‫אני מחזיק בתיק גב‬ ‫שמכיל מיליון ושמונים אלף דולר.‬ 1070 01:03:14,999 --> 01:03:17,877 ‫בשלב הזה כבר שמענו את הסירנות.‬ 1071 01:03:18,544 --> 01:03:22,340 ‫ואז שמנו לב שיש שוטרים בכל מקום.‬ 1072 01:03:22,340 --> 01:03:23,674 ‫רבים כמו זבובים.‬ 1073 01:03:26,135 --> 01:03:28,888 ‫סקוט צועק, "סטיב,‬ ‫אולי כדאי שנבטל את הכול.‬ 1074 01:03:28,888 --> 01:03:30,014 ‫"בוא נפרוש."‬ 1075 01:03:30,014 --> 01:03:32,099 ‫אמרתי, "על מה לעזאזל אתה מדבר?‬ 1076 01:03:32,099 --> 01:03:34,602 ‫"קדימה. תעשה מה שצריך. תוציא את המשדרים."‬ 1077 01:03:34,602 --> 01:03:36,854 ‫נהגתי במכונית המזוינת הזאת‬ ‫כאילו גנבתי אותה.‬ 1078 01:03:36,854 --> 01:03:40,817 ‫קיבלנו עדכונים כל הזמן מהמוקדן הראשי.‬ 1079 01:03:40,817 --> 01:03:42,902 ‫שני חשודים חמושים באקדחים,‬ 1080 01:03:43,444 --> 01:03:46,447 ‫בעוד שאני מנסה להתמקד‬ ‫במכשירי המעקב שיצאו מהבנק.‬ 1081 01:03:46,447 --> 01:03:48,950 ‫יש לנו אותות פעילים כלשהם?‬ 1082 01:03:49,450 --> 01:03:51,661 ‫האותות של וודג'ווד ולייק סיטי פעילים.‬ 1083 01:03:52,161 --> 01:03:53,913 ‫עקבתי אחרי מכשיר המעקב.‬ 1084 01:03:53,913 --> 01:03:58,084 ‫הוא מתריע על אזורים שונים בעיר,‬ ‫אנטנות שונות, האות נע בין חזק לחלש.‬ 1085 01:03:58,084 --> 01:03:59,919 ‫ניסיתי לעקוב אחרי האות.‬ 1086 01:03:59,919 --> 01:04:01,838 ‫לבסוף סקוט צעק, "מצאתי אחד!"‬ 1087 01:04:01,838 --> 01:04:05,508 ‫הוא מסר לי שני שטרות של 20 דולר‬ ‫שהודבקו זה לזה עם תג פרו-נט,‬ 1088 01:04:05,508 --> 01:04:08,094 ‫זרקתי אותם מהחלון והמשכתי לנסוע.‬ 1089 01:04:08,094 --> 01:04:10,471 ‫שוטר צץ בקשר ואומר,‬ 1090 01:04:10,471 --> 01:04:13,140 ‫"אני מתחיל לקבל אות חזק מאוד פה."‬ 1091 01:04:13,140 --> 01:04:14,433 ‫הגעתי למקום,‬ 1092 01:04:14,433 --> 01:04:18,187 ‫ומצאתי את מכשיר המעקב זרוק ברחוב.‬ 1093 01:04:18,187 --> 01:04:20,481 ‫מייד אמרתי, "לעזאזל".‬ 1094 01:04:21,399 --> 01:04:24,318 ‫אבל ידעתי שנותר מכשיר מעקב נוסף אי שם.‬ 1095 01:04:24,861 --> 01:04:26,445 ‫הם המשיכו לעבוד שם מאחור,‬ 1096 01:04:26,445 --> 01:04:28,656 ‫ואמרתי, "ביגינס, תתאפס על עצמך.‬ 1097 01:04:28,656 --> 01:04:31,909 ‫"תזיז את העניינים.‬ ‫אל תפחד. פשוט תעשה את זה."‬ 1098 01:04:32,451 --> 01:04:36,581 ‫הייתה היסטריה שלמה עם כל השוטרים מסביב.‬ 1099 01:04:36,581 --> 01:04:38,583 ‫ידענו שהם רודפים אחרינו.‬ 1100 01:04:38,583 --> 01:04:42,503 ‫לקחנו מיליון ושמונים אלף דולר מהבנק,‬ 1101 01:04:42,503 --> 01:04:46,048 ‫והיה לנו קשה מדי לאתר את מכשירי המעקב.‬ 1102 01:04:49,385 --> 01:04:54,223 ‫פתאום התצוגה שלי נדלקת, "פוף!".‬ ‫זה הולך לקרות. רגע האמת.‬ 1103 01:04:58,185 --> 01:05:01,188 ‫סקוט אמר, "עצור בצד.‬ ‫אני רוצה לנהוג. אני יודע לאן..."‬ 1104 01:05:01,188 --> 01:05:03,941 ‫אמרתי, "אני יודע לאן אני נוסע.‬ ‫פשוט תעשה מה שאתה צריך".‬ 1105 01:05:03,941 --> 01:05:04,901 ‫הוא התעקש.‬ 1106 01:05:06,152 --> 01:05:09,280 ‫לבסוף אמרתי, "בסדר".‬ ‫והסתכלתי מאחורי מושב הנהג.‬ 1107 01:05:09,280 --> 01:05:11,115 ‫הייתה שם ערמה של כסף.‬ 1108 01:05:11,115 --> 01:05:13,826 ‫הם עשו הכול בלי שום סדר,‬ 1109 01:05:13,826 --> 01:05:16,662 ‫אז אני אומר, "אלוהים. אלוהים אדירים".‬ 1110 01:05:17,622 --> 01:05:19,790 ‫תמשיך לנהוג! מה אתה עושה? סע!‬ 1111 01:05:19,790 --> 01:05:23,336 ‫אני עדיין רחוק משם וחייב להגיע לשם.‬ ‫זה התיק שלי. עליי להיות שם.‬ 1112 01:05:24,420 --> 01:05:26,547 ‫אני מקשיב לצליל והוא כזה...‬ 1113 01:05:27,131 --> 01:05:30,551 ‫אני עוקב אחרי התצוגה‬ ‫שמובילה אותי למסחרית לבנה.‬ 1114 01:05:31,344 --> 01:05:33,220 ‫כיביתי את כל אורות הרכב‬ 1115 01:05:33,220 --> 01:05:34,847 ‫והתקדמתי בהתאם לתצוגה‬ 1116 01:05:34,847 --> 01:05:37,683 ‫לעבר הצד האחורי של המסחרית הזאת.‬ 1117 01:05:38,976 --> 01:05:42,188 ‫הבחנתי באדים על החלונות האחוריים.‬ 1118 01:05:42,772 --> 01:05:45,733 ‫ראינו אורות מבעד לחלון האחורי.‬ 1119 01:05:45,733 --> 01:05:46,984 ‫זה נראה מוזר מאוד.‬ 1120 01:05:47,568 --> 01:05:50,237 ‫אז הבנו שהם מחפשים בין השטרות.‬ 1121 01:05:51,280 --> 01:05:53,824 ‫קראתי בקשר, "אנחנו עומדים לבצע‬ ‫מעצר בסיכון גבוה".‬ 1122 01:05:53,824 --> 01:05:55,993 ‫אנחנו נבצע מעצר בסיכון גבוה.‬ 1123 01:05:55,993 --> 01:05:57,620 ‫אני מבקש ניידות נוספות.‬ 1124 01:05:58,120 --> 01:06:01,123 ‫אז סקוט המשיך... היינו על גבעה קטנה,‬ 1125 01:06:01,123 --> 01:06:03,542 ‫הוא המשיך במעלה הרחוב כדי לפנות שמאלה.‬ 1126 01:06:03,542 --> 01:06:05,836 ‫וברגע שהוא פנה, ראיתי את הניידות.‬ 1127 01:06:05,836 --> 01:06:07,296 ‫שלוש ניידות מאחורינו.‬ 1128 01:06:08,130 --> 01:06:11,342 ‫המסחרית נעצרה צמוד לשפת המדרכה.‬ 1129 01:06:11,342 --> 01:06:15,888 ‫תוך כדי שיצאתי מהמכונית‬ ‫באקדח שלוף לעבר המטרה,‬ 1130 01:06:16,931 --> 01:06:21,811 ‫הבנתי שהחשוד כבר יצא מהמסחרית.‬ 1131 01:06:21,811 --> 01:06:24,814 ‫המשטרה תמיד טענה שירינו ראשונים.‬ ‫זה לא מה שקרה.‬ 1132 01:06:24,814 --> 01:06:27,650 ‫הם אלה שארבו לנו והתחילו לירות עלינו.‬ 1133 01:06:27,650 --> 01:06:30,861 ‫הפה של מאיירס זז, אז ברור שהוא משקר.‬ 1134 01:06:30,861 --> 01:06:32,989 ‫תקשיבו לי.‬ 1135 01:06:34,240 --> 01:06:38,995 ‫הבחנתי בצללית לצד דלת הנהג.‬ 1136 01:06:39,620 --> 01:06:42,832 ‫היה חשוך, אבל הבחנתי שהדמות מחזיקה רובה.‬ 1137 01:06:43,332 --> 01:06:46,961 ‫וראיתי את הרובה מכוון לעברי.‬ 1138 01:06:46,961 --> 01:06:48,045 ‫לא ראיתי את זה.‬ 1139 01:06:48,045 --> 01:06:50,840 ‫יכולתי לראות רק דרך השמשה הקדמית.‬ 1140 01:06:50,840 --> 01:06:53,676 ‫אז לא ראיתי אף אחד יוצא מהמסחרית.‬ 1141 01:06:55,678 --> 01:06:58,764 ‫הרובים האלה לא נועדו‬ ‫לנהל קרב יריות מול המשטרה.‬ 1142 01:06:58,764 --> 01:07:00,141 ‫אלא לנטרל את הרכב.‬ 1143 01:07:01,058 --> 01:07:03,644 ‫לא. הרובה היה מכוון לעברי.‬ 1144 01:07:03,644 --> 01:07:06,230 ‫כל מה שלימדו אותי נכנס לפעולה.‬ 1145 01:07:06,814 --> 01:07:09,108 ‫הוא הוריד את הרובה כדי לכוון לעברי,‬ 1146 01:07:09,108 --> 01:07:10,776 ‫וחשבתי, "לעזאזל".‬ 1147 01:07:10,776 --> 01:07:13,404 ‫מסיבה כלשהי הרובה לא ירה.‬ 1148 01:07:13,404 --> 01:07:16,240 ‫ואז "קליק, קליק, קליק". שלושה קליקים.‬ 1149 01:07:16,240 --> 01:07:17,825 ‫אמרתי, "אלוהים אדירים".‬ 1150 01:07:18,826 --> 01:07:22,038 ‫פתאום השוטרים התחילו לירות‬ ‫לעבר החלק האחורי של הוואן.‬ 1151 01:07:23,289 --> 01:07:25,916 ‫הבחנתי שהקליעים שלי חוררו את הדלת האחורית.‬ 1152 01:07:25,916 --> 01:07:30,087 ‫כל מה שאני זוכר זה שחטפתי קליע ונפלתי.‬ 1153 01:07:30,588 --> 01:07:33,716 ‫פתאום, הזרוע השמאלית שלי‬ ‫מתחילה להתעופף מול הפנים שלי.‬ 1154 01:07:33,716 --> 01:07:37,136 ‫"הם פוצצו לי את הזרוע!"‬ 1155 01:07:37,136 --> 01:07:38,054 ‫צרחתי.‬ 1156 01:07:38,054 --> 01:07:41,682 ‫ואז בהמשך הדרך‬ ‫סקוט שוב עוצר ולוקח רובה ציד.‬ 1157 01:07:42,266 --> 01:07:46,020 ‫כשהגענו למיקום השני,‬ ‫התחולל קרב יריות של ממש.‬ 1158 01:07:46,020 --> 01:07:49,940 ‫כשיצאתי מהמכונית כדי לכוון שוב‬ ‫לעבר המסחרית,‬ 1159 01:07:50,566 --> 01:07:52,568 ‫שמעתי שלושה פיצוצים אדירים.‬ 1160 01:07:54,737 --> 01:07:57,782 ‫קליעים שרקו ליד הראש שלי.‬ 1161 01:07:57,782 --> 01:08:00,201 ‫כל מה שראיתי היה זכוכית מתנפצת.‬ 1162 01:08:00,201 --> 01:08:05,873 ‫לא היה לי את אפוד המגן שלי,‬ ‫ואני באמצע בלגן שלם.‬ 1163 01:08:06,624 --> 01:08:09,627 ‫ניסיתי לתקשר עם משרד האף-בי-איי.‬ 1164 01:08:09,627 --> 01:08:11,754 ‫אמרתי להם, "יורים עלינו".‬ 1165 01:08:13,380 --> 01:08:15,049 ‫המסחרית שוב פותחת בנסיעה.‬ 1166 01:08:15,049 --> 01:08:17,468 ‫הזרוע השמאלית שלי פשוט מתעופפת באוויר.‬ 1167 01:08:17,468 --> 01:08:19,553 ‫ביגינס חטף כדור בבטן.‬ 1168 01:08:19,553 --> 01:08:21,055 ‫דם בכל מקום.‬ 1169 01:08:21,055 --> 01:08:23,849 ‫ופתאום המסחרית נעצרת בחריקה.‬ 1170 01:08:27,728 --> 01:08:30,147 ‫בזמן שאני שוכב מאחורה במסחרית, סקוט בורח.‬ 1171 01:08:30,147 --> 01:08:32,483 ‫ואני חושב, "בדיוק על זה דיברנו תמיד".‬ 1172 01:08:32,483 --> 01:08:34,527 ‫כולנו היינו לגמרי לבד בסיפור הזה.‬ 1173 01:08:35,236 --> 01:08:37,488 ‫ובזמן שאני רץ לכיוון הרכב,‬ 1174 01:08:37,488 --> 01:08:41,742 ‫אני מבחין בצללית אדם‬ ‫שרץ בסמטה לכיוון דרום.‬ 1175 01:08:43,202 --> 01:08:45,579 ‫המגבים פעלו, המסחרית הייתה עדיין בהילוך,‬ 1176 01:08:46,080 --> 01:08:47,832 ‫וביגינס לא הוציא מילה,‬ 1177 01:08:47,832 --> 01:08:50,209 ‫כך שלא ידעתי אם הוא חי או מת.‬ 1178 01:08:50,709 --> 01:08:51,710 ‫סקוט נעלם,‬ 1179 01:08:51,710 --> 01:08:54,130 ‫וכל מה ששמעתי זה את צעקות השוטרים,‬ 1180 01:08:54,130 --> 01:08:57,716 ‫"הוא נעלם. הוא רץ לשם.‬ ‫תירה בבן זונה! תהרוג אותו!"‬ 1181 01:08:59,426 --> 01:09:01,262 ‫הלכתי לסמטה ועצרתי.‬ 1182 01:09:01,262 --> 01:09:04,807 ‫חשבתי, "אל תלך לסמטה הזאת".‬ ‫זה מה שאנחנו מכנים "המשפך הקטלני".‬ 1183 01:09:05,933 --> 01:09:08,894 ‫בשלב הזה הבנתי שעליי לסגת ולחזור למסחרית‬ 1184 01:09:08,894 --> 01:09:11,856 ‫היכן שהשוטרים עצרו שני חשודים.‬ 1185 01:09:12,356 --> 01:09:14,942 ‫ראיתי גבר לבן באזיקים על הקרקע.‬ 1186 01:09:14,942 --> 01:09:16,902 ‫שאלתי, "מי אתה? אתה הוליווד?"‬ 1187 01:09:16,902 --> 01:09:19,405 ‫והוא אמר, "לא, הוא רץ לסמטה".‬ 1188 01:09:19,405 --> 01:09:22,158 ‫אמרתי, "תירה בי, בן זונה.‬ ‫ירית לעברי לפני דקה.‬ 1189 01:09:22,158 --> 01:09:24,034 ‫"פשוט תהרוג אותי ותגמור עם זה."‬ 1190 01:09:24,535 --> 01:09:28,080 ‫הוא אמר, "אל תדאג. בית המשפט יטפל בך".‬ 1191 01:09:28,080 --> 01:09:31,458 ‫כשהוא אמר לי לירות בו,‬ ‫אמרתי, "אתה לא תצא מזה.‬ 1192 01:09:31,458 --> 01:09:32,960 ‫"ניצחנו אותך במשחק שלך."‬ 1193 01:09:35,045 --> 01:09:36,589 ‫לא רציתי ללכת לכלא.‬ 1194 01:09:36,589 --> 01:09:40,050 ‫בשלב הזה שום דבר לא היה חשוב.‬ ‫החיים נגמרו מבחינתי.‬ 1195 01:09:41,385 --> 01:09:44,346 ‫ופתאום, הפחד והכאב נעלמו,‬ 1196 01:09:44,346 --> 01:09:47,224 ‫ואז הסתכלתי לתוך המסחרית וראיתי ערמת כסף‬ 1197 01:09:47,224 --> 01:09:49,727 ‫וכל חורי הקליעים שהשוטרים ירו במסחרית‬ 1198 01:09:49,727 --> 01:09:51,729 ‫נראו כמו קרני לייזר.‬ 1199 01:09:53,105 --> 01:09:56,567 ‫ופתאום, מוזיקה אלוהית יפהפייה‬ ‫נכנסה לי לראש.‬ 1200 01:09:56,567 --> 01:09:58,777 ‫מעולם לא שמעתי מוזיקה כזאת.‬ 1201 01:10:00,196 --> 01:10:03,616 ‫והכסף נהיה כמעט כמו מעין קמע של...‬ 1202 01:10:04,325 --> 01:10:07,870 ‫"מה זה? סתם חבילה של ניירות. למי אכפת?‬ 1203 01:10:07,870 --> 01:10:13,292 ‫"למה אנשים עושים את כל הדברים האלה‬ ‫בשביל הדבר הטיפשי הזה שאין לו שום משמעות?"‬ 1204 01:10:19,506 --> 01:10:22,092 ‫הכבאים הגיעו לזירה וטיפלו בביגינס‬ 1205 01:10:22,092 --> 01:10:24,595 ‫ששכב על הקרקע בחוסר תנועה כאילו הוא מת.‬ 1206 01:10:25,804 --> 01:10:26,764 ‫כשהסתכלתי עליו,‬ 1207 01:10:26,764 --> 01:10:28,933 ‫הכבאי הרים אליי מבט וסימן...‬ 1208 01:10:29,433 --> 01:10:33,229 ‫הוא סימן אגודל כלפי מטה.‬ ‫חשבתי לעצמי, "לעזאזל, הרגתי מישהו".‬ 1209 01:10:33,854 --> 01:10:35,898 ‫לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי,‬ 1210 01:10:35,898 --> 01:10:38,067 ‫"מעולם לא חשבתי שדבר כזה יקרה."‬ 1211 01:10:39,109 --> 01:10:43,530 ‫הייתי מעורב בתקרית ירי בעבר,‬ ‫אבל אף פעם לא בכזאת.‬ 1212 01:10:43,530 --> 01:10:44,823 ‫זה היה קרב יריות.‬ 1213 01:10:47,243 --> 01:10:50,454 ‫מחוץ למסחרית נעתי בין הכרה לאובדן הכרה.‬ 1214 01:10:51,497 --> 01:10:54,667 ‫אני זוכר שמייק מגאן פותח לי את העפעף‬ 1215 01:10:54,667 --> 01:10:56,961 ‫כדי לבדוק אם אני חי או מת.‬ 1216 01:10:57,670 --> 01:11:02,216 ‫אני זוכר שחוויתי תחושת הקלה‬ ‫שזה סוף כל סוף הסתיים.‬ 1217 01:11:02,758 --> 01:11:07,388 ‫אני יכול להרפות מזה עכשיו.‬ ‫אני לא צריך לחיות ככה יותר.‬ 1218 01:11:10,349 --> 01:11:13,102 ‫שני הגברים שנורו נלקחו למעצר‬ 1219 01:11:13,102 --> 01:11:14,937 ‫ואז נלקחו לבית החולים.‬ 1220 01:11:14,937 --> 01:11:16,647 ‫אדם אחד עדיין במנוסה.‬ 1221 01:11:16,647 --> 01:11:19,483 ‫עשרות שוטרים, סוכני אף-בי-איי,‬ ‫יחידות כלבנים,‬ 1222 01:11:19,483 --> 01:11:22,486 ‫ואפילו צוות הימ"מ הוזעקו לחפש אחר הנמלט.‬ 1223 01:11:22,486 --> 01:11:27,408 ‫אם מישהו עדיין מסתובב חופשי, זה מפחיד.‬ ‫הוא יכול להיות בכל מקום.‬ 1224 01:11:29,410 --> 01:11:32,913 ‫נסעתי בעקבות האמבולנס‬ ‫לבית החולים הרבורוויו.‬ 1225 01:11:33,831 --> 01:11:36,583 ‫החלטתי שאטפל בזירת הפשע אחר כך.‬ ‫רציתי לדבר עם סטיב‬ 1226 01:11:36,583 --> 01:11:39,086 ‫כדי להבין מי האדם שאנחנו מחפשים.‬ 1227 01:11:39,086 --> 01:11:41,380 ‫זהו זה. אני לא מוכן לסבול את זה יותר.‬ 1228 01:11:41,380 --> 01:11:42,339 ‫כאן זה יסתיים.‬ 1229 01:11:44,425 --> 01:11:46,552 ‫בחדר ההמתנה בבית החולים,‬ 1230 01:11:46,552 --> 01:11:49,346 ‫שון ג'ונסון שאל אותי שאלות.‬ 1231 01:11:49,346 --> 01:11:53,309 ‫דמיינו איך זה להיות‬ ‫בסיטואציה הזאת אחרי שנוריתי,‬ 1232 01:11:53,309 --> 01:11:56,312 ‫סקוט חופשי, אני לא יודע אם הוא חי או מת.‬ 1233 01:11:57,021 --> 01:11:58,230 ‫ביגינס עלול למות.‬ 1234 01:11:59,148 --> 01:12:00,607 ‫הייתי מבולבל.‬ 1235 01:12:01,608 --> 01:12:03,944 ‫אז ניסיתי להגן על עצמי.‬ 1236 01:12:05,237 --> 01:12:07,448 ‫אחרי שעתיים, סטיב מאיירס סוף סוף מספר‬ 1237 01:12:07,448 --> 01:12:10,326 ‫שהאדם שאני מחפש הוא סקוט סקרלוק.‬ 1238 01:12:10,951 --> 01:12:12,619 ‫הוא מספר שסקוט הוא הוליווד.‬ 1239 01:12:13,871 --> 01:12:15,456 ‫משטרת סיאטל ומכבי אש.‬ 1240 01:12:15,456 --> 01:12:18,667 ‫אני יודע שמתנהלים חיפושים בשכונה שלנו.‬ 1241 01:12:18,667 --> 01:12:21,211 ‫כן.‬ ‫-מישהו דפק חזק על הדלת שלנו.‬ 1242 01:12:21,211 --> 01:12:23,547 ‫יש סירת קאנו מכוסה בברזנט.‬ 1243 01:12:24,256 --> 01:12:26,592 ‫ואולי מישהו צריך לבדוק אותה.‬ 1244 01:12:26,592 --> 01:12:27,760 ‫לא ראיתי אף אחד,‬ 1245 01:12:27,760 --> 01:12:31,764 ‫אבל אני חושבת‬ ‫שמישהו יכול להסתתר מתחת לדק שלי.‬ 1246 01:12:31,764 --> 01:12:35,142 ‫אני שומע שהשוטרים עוברים מדלת לדלת‬ 1247 01:12:35,142 --> 01:12:37,478 ‫כל הלילה וכל היום,‬ 1248 01:12:37,478 --> 01:12:40,397 ‫בניסיון למצוא קצה חוט.‬ ‫אבל הם לא מגלים כלום.‬ 1249 01:12:40,397 --> 01:12:44,318 ‫אני פשוט תוהה,‬ ‫יש המון משטרה ומסוקים באזור שלי...‬ 1250 01:12:44,318 --> 01:12:46,570 ‫כן, את צריכה להישאר בפנים, גברתי,‬ 1251 01:12:46,570 --> 01:12:50,115 ‫ותשתדלי לא ליצור עומס על קווי החירום.‬ 1252 01:12:50,115 --> 01:12:53,243 ‫כשגיליתי שהוליווד ברח, כעסתי,‬ 1253 01:12:53,243 --> 01:12:56,080 ‫לאור כמות העבודה‬ ‫שהושקעה בניסיון לעצור אותו.‬ 1254 01:12:56,080 --> 01:12:59,708 ‫המילה היחידה שקפצה לי לראש‬ ‫הייתה, "פאק. באמת?"‬ 1255 01:12:59,708 --> 01:13:03,337 ‫הוליווד היה ממש שם. איך הוא הצליח לברוח?‬ 1256 01:13:03,337 --> 01:13:04,671 ‫- החיפוש אחר הוליווד -‬ 1257 01:13:09,635 --> 01:13:10,928 ‫במשך השעות הבאות,‬ 1258 01:13:10,928 --> 01:13:15,140 ‫הסתובבתי בעצבנות רבה‬ ‫ואז האיתורית שלי צפצפה.‬ 1259 01:13:15,849 --> 01:13:20,020 ‫אני חושב ששודד הבנק‬ ‫מסתתר בקרוון שלי בחצר האחורית.‬ 1260 01:13:20,020 --> 01:13:21,730 ‫למה אתה חושב כך?‬ 1261 01:13:21,730 --> 01:13:24,108 ‫כי ראיתי שם מישהו למרות שהוא נעול‬ 1262 01:13:24,108 --> 01:13:26,110 ‫ואף אחד לא אמור להיות שם.‬ 1263 01:13:26,110 --> 01:13:29,530 ‫זה היה השותף שלי לשעבר שאמר לי,‬ 1264 01:13:29,530 --> 01:13:33,409 ‫"הם מכתרים את החשוד שלך ליד זירת הירי."‬ 1265 01:13:33,992 --> 01:13:37,704 ‫הבחנת אם מדובר בגבר או אישה?‬ ‫-לא, הבחנתי רק בשיער כהה.‬ 1266 01:13:38,205 --> 01:13:39,373 ‫בסדר. לפני כמה זמן?‬ 1267 01:13:39,373 --> 01:13:41,208 ‫רק עכשיו נכנסתי.‬ 1268 01:13:43,669 --> 01:13:46,213 ‫השוטרים נשלחו לקרוון.‬ 1269 01:13:46,713 --> 01:13:49,049 ‫הם דופקים עליו ומנסים לראות מי בתוכו.‬ 1270 01:13:49,049 --> 01:13:51,760 ‫הם ניפצו את החלון וריססו פנימה תרסיס פלפל.‬ 1271 01:13:52,344 --> 01:13:54,805 ‫רגע לאחר מכן הם שומעים ירייה אחת.‬ 1272 01:13:55,556 --> 01:13:58,100 ‫השוטרים יורים בחזרה לתוך הקרוון.‬ 1273 01:14:06,275 --> 01:14:09,820 ‫נאמר לי ש-76 קליעים נורו לתוך הקרוון‬ 1274 01:14:09,820 --> 01:14:11,738 ‫על ידי שוטרים שהיו בזירה.‬ 1275 01:14:14,491 --> 01:14:16,660 {\an8}‫ערב טוב. חג ההודיה נקטע‬ 1276 01:14:16,660 --> 01:14:17,995 {\an8}‫עבור עשרות משפחות.‬ 1277 01:14:17,995 --> 01:14:22,416 ‫מדובר בעימות משטרתי, וייתכן שהחשוד‬ ‫הוא שודד הבנקים המכונה "הוליווד".‬ 1278 01:14:22,416 --> 01:14:24,460 ‫נראה כי מזלו של "הוליווד",‬ 1279 01:14:24,460 --> 01:14:27,463 ‫אחד משודדי הבנקים המצליחים במדינה,‬ 1280 01:14:27,463 --> 01:14:29,214 ‫אזל כעת.‬ 1281 01:14:32,885 --> 01:14:34,052 ‫כשהגעתי לשם,‬ 1282 01:14:34,052 --> 01:14:36,472 ‫משטרת סיאטל הגיעה במקביל‬ 1283 01:14:36,472 --> 01:14:39,266 ‫עם הרכבים המשוריינים שלהם‬ ‫והקימה עמדת פיקוד.‬ 1284 01:14:39,892 --> 01:14:42,603 ‫היו לנו מסוקים. היו לנו רכבים משוריינים.‬ 1285 01:14:43,270 --> 01:14:48,734 ‫היו שם כנראה כמה מאות שוטרים באותו יום.‬ ‫מעולם לא ראיתי תגובה עצומה כל כך.‬ 1286 01:14:48,734 --> 01:14:50,152 ‫זהו יום ההודיה.‬ 1287 01:14:50,152 --> 01:14:53,447 ‫כל תושבי העיר בבתיהם עם המשפחות‬ 1288 01:14:53,447 --> 01:14:56,408 ‫וצופים בהתרחשויות בטלוויזיה.‬ 1289 01:14:57,326 --> 01:14:59,536 ‫לא רק שהשכונה כולה יוצאת החוצה,‬ 1290 01:14:59,536 --> 01:15:01,455 ‫אלא גם כל מי שגר בקרבת מקום.‬ 1291 01:15:02,372 --> 01:15:04,541 ‫אנשים באו לראות מה קורה,‬ 1292 01:15:04,541 --> 01:15:07,211 ‫בייחוד כשמשהו שנראה כמו סרט קולנוע‬ 1293 01:15:07,211 --> 01:15:08,921 ‫מתרחש קרוב כל כך לבתיהם.‬ 1294 01:15:08,921 --> 01:15:12,424 ‫מדובר בשכונה שקטה בצפון סיאטל,‬ 1295 01:15:12,424 --> 01:15:16,303 ‫שלפתע יש בה מאות שוטרים וצוות ימ"מ.‬ 1296 01:15:17,179 --> 01:15:19,014 ‫וכל זה מתרחש בחג ההודיה.‬ 1297 01:15:19,014 --> 01:15:21,141 ‫חג הודיה שאף אחד לא ישכח.‬ 1298 01:15:21,850 --> 01:15:24,102 ‫האחרונים מבין האורחים שלנו היו בדרכם החוצה‬ 1299 01:15:24,102 --> 01:15:27,397 ‫כשקיבלתי שיחה מדודתי הלן שגרה בסיאטל.‬ 1300 01:15:27,397 --> 01:15:29,608 ‫היא הייתה היסטרית.‬ 1301 01:15:29,608 --> 01:15:30,692 ‫הסיפור המרכזי שלנו...‬ 1302 01:15:30,692 --> 01:15:34,196 ‫כל מהדורות החדשות של סיאטל‬ ‫סיפרו על קרב יריות‬ 1303 01:15:34,196 --> 01:15:36,823 ‫מול שודד ששמו סקוט סקרלוק,‬ 1304 01:15:36,823 --> 01:15:40,285 ‫ושצוות ימ"מ מקיף קרוון קטן‬ 1305 01:15:40,285 --> 01:15:42,287 ‫בחצר אחורית של אישה.‬ 1306 01:15:42,287 --> 01:15:46,959 ‫ובשלב זה, התיישבתי‬ 1307 01:15:46,959 --> 01:15:50,963 ‫ופשוט אמרתי, "ואו".‬ 1308 01:15:50,963 --> 01:15:52,631 ‫זה היה בלתי נתפס לחלוטין‬ 1309 01:15:53,340 --> 01:15:57,594 ‫לגלות שהוא שדד בנקים במשך חמש שנים.‬ 1310 01:15:57,594 --> 01:15:58,512 {\an8}‫- מעל סיאטל -‬ 1311 01:15:58,512 --> 01:16:00,180 {\an8}‫אנשים עדיין מחוץ לבתיהם,‬ 1312 01:16:00,180 --> 01:16:03,642 {\an8}‫חג ההודיה שלהם שובש בעקבות מצוד משטרתי‬ 1313 01:16:03,642 --> 01:16:07,479 {\an8}‫שנמשך כבר למעלה מ-24 שעות בשכונה.‬ 1314 01:16:07,479 --> 01:16:10,607 {\an8}‫שוטרים וסוכני אף-בי-איי נמצאים בכוננות‬ 1315 01:16:10,607 --> 01:16:13,110 {\an8}‫עם נשקים שלופים ומתווכים נמצאים במקום.‬ 1316 01:16:13,110 --> 01:16:15,237 ‫העימות עדיין בעיצומו.‬ 1317 01:16:15,237 --> 01:16:17,447 ‫אנחנו יודעים שנורו יריות.‬ 1318 01:16:17,447 --> 01:16:20,951 ‫הם דופקים על הדלת.‬ ‫הם ניסו ליצור איתו קשר ולא הצליחו.‬ 1319 01:16:22,244 --> 01:16:26,164 ‫הם רצו שזה יסתיים באופן שהם רוצים,‬ ‫והם לא היו מוכנים להסתכן.‬ 1320 01:16:28,083 --> 01:16:32,546 {\an8}‫כעבור שעתיים ללא תגובה,‬ ‫החלטנו לפרוץ לקרוון.‬ 1321 01:16:36,925 --> 01:16:39,011 ‫אני נכנס עם הצוות הטקטי.‬ 1322 01:16:40,053 --> 01:16:41,847 ‫מצאנו גופה מתחת לשולחן.‬ 1323 01:16:43,557 --> 01:16:45,892 ‫הייתה לי תמונה איתי. הסתכלתי למטה.‬ 1324 01:16:49,187 --> 01:16:50,022 ‫זה סקוט.‬ 1325 01:16:50,981 --> 01:16:53,609 ‫בשלב הזה הבנתי שהוא בידינו.‬ 1326 01:16:54,234 --> 01:16:56,737 ‫והתברר שהוא התאבד.‬ 1327 01:16:56,737 --> 01:16:59,948 ‫הירייה הראשונה שהשוטרים שמעו‬ ‫הייתה כאשר הוא ירה בעצמו.‬ 1328 01:17:05,370 --> 01:17:06,496 ‫ערב טוב לכולם.‬ 1329 01:17:06,496 --> 01:17:10,000 {\an8}‫מתברר כי החשוד בשוד בנקים‬ ‫שמת אתמול במהלך עימות עם המשטרה,‬ 1330 01:17:10,000 --> 01:17:11,877 ‫הרג את עצמו.‬ 1331 01:17:11,877 --> 01:17:15,922 {\an8}‫סקוט סקרלוק, שהמשטרה כינתה "הוליווד",‬ ‫נמצא מת בקרוון אתמול בלילה...‬ 1332 01:17:15,922 --> 01:17:19,092 {\an8}‫למחרת התעוררתי בבית החולים‬ ‫והטלוויזיה הייתה דלוקה‬ 1333 01:17:19,092 --> 01:17:23,680 ‫ומהדורות החדשות עסקו בנו ללא הרף,‬ 1334 01:17:23,680 --> 01:17:28,977 ‫והזכירו את השם שלי ואת שמו של ההרוג‬ ‫סקוט סקרלוק מאולימפיה שבוושינגטון.‬ 1335 01:17:29,770 --> 01:17:31,271 ‫מת כתוצאה מפגיעה עצמית.‬ 1336 01:17:32,689 --> 01:17:35,067 ‫הסתכלתי על זה ואמרתי...‬ 1337 01:17:37,194 --> 01:17:39,154 ‫"תודה לאל". פשוט אמרתי, "תודה לאל".‬ 1338 01:17:41,615 --> 01:17:43,241 ‫קרב היריות היה הסוף.‬ 1339 01:17:43,867 --> 01:17:48,121 ‫לא רק סוף המעללים שלנו,‬ ‫אלא גם סופם של החיים שניהלתי.‬ 1340 01:17:50,874 --> 01:17:53,168 ‫היינו כמו שני כוכבי שביט שנפגשו,‬ 1341 01:17:53,168 --> 01:17:57,589 ‫התחלנו לעוף ביחד דרך היקום המזוין הזה,‬ 1342 01:17:57,589 --> 01:18:00,884 ‫ופתאום, בום! הכול התפוצץ בשנייה אחת.‬ 1343 01:18:00,884 --> 01:18:02,010 ‫הכול נעלם.‬ 1344 01:18:06,181 --> 01:18:09,851 ‫אני מרגישה שהתקרית הזאת‬ ‫הייתה מבחן עבורי בכל דרך אפשרית.‬ 1345 01:18:11,520 --> 01:18:14,564 ‫חשבתי על הילדים שלי במהלך היריות,‬ 1346 01:18:15,065 --> 01:18:17,776 ‫ותהיתי האם זהו הדבר הנכון‬ 1347 01:18:17,776 --> 01:18:22,489 ‫למלא את התפקיד הזה,‬ ‫בעוד שיש שפע של תפקידים אחרים באף-בי-איי?‬ 1348 01:18:25,450 --> 01:18:28,662 ‫אין יום שעובר בלי שאני חושב על זה.‬ 1349 01:18:30,122 --> 01:18:34,584 ‫השאלה היחידה שלי אליו תהיה כנראה,‬ ‫"למה בחרת להתאבד?"‬ 1350 01:18:36,086 --> 01:18:37,504 ‫אני אצטט את מארק טוויין,‬ 1351 01:18:37,504 --> 01:18:41,133 ‫שאמר שהוא לא מאחל מוות לאף אחד,‬ 1352 01:18:41,133 --> 01:18:43,593 ‫אבל היו מודעות אבל שהוא קרא בהנאה מרובה.‬ 1353 01:18:46,304 --> 01:18:48,724 ‫החרטה הגדולה שיש לי לגבי החקירה הזאת‬ 1354 01:18:48,724 --> 01:18:51,560 ‫היא שמעולם לא יצא לי לשבת עם סקוט‬ 1355 01:18:51,560 --> 01:18:54,604 ‫ולדבר איתו פנים אל פנים, גבר אל גבר.‬ 1356 01:18:56,690 --> 01:18:59,901 ‫אילו הייתי חלק מצוות המרדף‬ ‫ברכב באותו לילה,‬ 1357 01:18:59,901 --> 01:19:02,738 ‫האם הייתי יורה לתוך המסחרית‬ ‫כפי שמייק עשה? לא.‬ 1358 01:19:02,738 --> 01:19:04,656 ‫תמיד יהיה יום נוסף ללכוד אותו.‬ 1359 01:19:04,656 --> 01:19:06,950 ‫באמת, תמיד יהיה יום נוסף.‬ 1360 01:19:13,206 --> 01:19:15,417 ‫זה שבר את הלב לכל המשפחה.‬ 1361 01:19:15,417 --> 01:19:18,128 ‫זו הייתה ממש חבטה כפולה, כלומר,‬ 1362 01:19:18,128 --> 01:19:22,215 ‫"ואו. זה מה שהוא עשה? הוא סיים ככה?"‬ 1363 01:19:23,759 --> 01:19:28,138 ‫אבא שלי העריץ את סקוט וליבו נשבר.‬ 1364 01:19:28,138 --> 01:19:31,725 ‫לא רק שאיבדנו אותו,‬ ‫אלא גם איבדנו את מי שחשבנו שהוא היה.‬ 1365 01:19:32,476 --> 01:19:34,311 ‫אני מתגעגע ליכולת לאהוב אותו.‬ 1366 01:19:35,228 --> 01:19:37,731 ‫אני מתגעגע לאהבה שלו כלפיי.‬ 1367 01:19:38,732 --> 01:19:41,234 ‫והוא באמת אהב אותי.‬ 1368 01:19:41,234 --> 01:19:43,570 ‫אני לא חושב שיש ספק בכך.‬ 1369 01:19:43,570 --> 01:19:46,656 ‫ואהבתי אותו מאוד. ללא קשר לאיך שהוא היה.‬ 1370 01:19:47,157 --> 01:19:50,160 ‫כמות הסודות שהיו לו על החיים שהוא ניהל‬ 1371 01:19:50,160 --> 01:19:51,578 ‫הייתה עצומה כל כך,‬ 1372 01:19:52,412 --> 01:19:57,542 ‫שאילו הוא היה‬ ‫יוצא מהקרוון בידיים מורמות ונכנע,‬ 1373 01:19:58,043 --> 01:20:01,421 ‫הוא היה נאלץ להתמודד עם כל העולם שלו.‬ 1374 01:20:02,339 --> 01:20:06,343 ‫ואני באמת מאמינה שבעשור האחרון בחייו‬ 1375 01:20:06,968 --> 01:20:11,306 ‫הוא עשה בחירות‬ ‫שידע שיביאו אותו לכדי מבוי סתום.‬ 1376 01:20:14,100 --> 01:20:15,811 ‫התקשרו אליי.‬ 1377 01:20:16,394 --> 01:20:18,772 ‫"סקוטי מת. הוא מת בשוד בנק."‬ 1378 01:20:19,397 --> 01:20:22,150 ‫המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה,‬ 1379 01:20:22,150 --> 01:20:25,320 ‫"הוא ניסה לעצור את שוד הבנק.‬ ‫הוא היה הגיבור."‬ 1380 01:20:25,320 --> 01:20:26,822 ‫אז שאלתי את השאלה.‬ 1381 01:20:26,822 --> 01:20:28,865 ‫"איך הוא מת בשוד הבנק?"‬ 1382 01:20:28,865 --> 01:20:31,993 ‫והתשובה הייתה שהוא היה השודד.‬ 1383 01:20:32,661 --> 01:20:35,247 ‫הרגשתי כאילו הלב והמוח שלי התפוצצו.‬ 1384 01:20:35,831 --> 01:20:39,584 ‫כשהייתי בכלא, מוסטנג ביקרה אותי‬ ‫ארבע או חמש פעמים.‬ 1385 01:20:39,584 --> 01:20:43,046 ‫היא תמיד באה ביום השנה,‬ ‫יום לפני חג ההודיה.‬ 1386 01:20:43,046 --> 01:20:44,714 ‫היא תמיד חשבה על סקוט.‬ 1387 01:20:45,924 --> 01:20:49,219 ‫קיבלתי מכתב מאחותה שסיפרה שהיא התאבדה.‬ 1388 01:20:50,095 --> 01:20:53,640 ‫היא לא הצליחה לשאת את העובדה‬ ‫שאחרי כל מה שהיא הייתה מעורבת בו‬ 1389 01:20:53,640 --> 01:20:55,976 ‫במהלך השנים עם סקוט ואיתי,‬ 1390 01:20:55,976 --> 01:20:59,813 ‫הוא פתאום מת ואני בכלא לכל כך הרבה שנים,‬ 1391 01:20:59,813 --> 01:21:02,190 ‫בעוד שהיא חופשייה.‬ 1392 01:21:02,190 --> 01:21:07,445 ‫כלומר, היא לא חופשייה בתוך נשמתה.‬ ‫אני לא חושב שהיא האמינה שהיא באמת חופשייה.‬ 1393 01:21:08,572 --> 01:21:12,742 {\an8}‫סטיב מאיירס, שנהג ללכת‬ ‫עם בעלי ואיתי למחזות של שייקספיר‬ 1394 01:21:13,243 --> 01:21:14,578 {\an8}‫נשלח לכלא.‬ 1395 01:21:14,578 --> 01:21:16,246 ‫יש לנו את מארק ביגינס.‬ 1396 01:21:16,788 --> 01:21:19,875 ‫בחור רגיש. משורר, נגן גיטרה.‬ 1397 01:21:20,542 --> 01:21:22,752 ‫הוא נשלח לכלא. לא הצלחתי להאמין.‬ 1398 01:21:24,129 --> 01:21:26,798 ‫אנשים שואלים, "הכרת את האיש מבית העץ?"‬ 1399 01:21:26,798 --> 01:21:30,385 ‫"הכרת את הוליווד?"‬ ‫אני עונה, "אני לא הכרתי את הוליווד".‬ 1400 01:21:30,385 --> 01:21:31,928 ‫"הכרתי את סקוט סקרלוק."‬ 1401 01:21:34,890 --> 01:21:39,728 ‫סקוט ואני דיברנו כמה פעמים‬ ‫על מה נעשה אם יתפסו אותנו.‬ 1402 01:21:41,146 --> 01:21:43,565 ‫והוא תמיד היה אומר,‬ 1403 01:21:43,565 --> 01:21:47,402 ‫"אני לא אלך לכלא. אני אלך לעבר האור הלבן."‬ 1404 01:21:49,613 --> 01:21:51,615 ‫קראתי כמה הצהרות של הקורבנות,‬ 1405 01:21:51,615 --> 01:21:57,495 ‫וכמה מהכספרים בבנקים ולקוחות אחרים‬ ‫נותרו עם טראומה קשה‬ 1406 01:21:57,495 --> 01:22:02,876 ‫כתוצאה מכל החוויה, ואני מתחרט על כך מאוד.‬ 1407 01:22:07,422 --> 01:22:10,467 ‫לסקוט הייתה חולצה‬ ‫שנכתב עליה "לחיות כחופשי או למות".‬ 1408 01:22:10,467 --> 01:22:14,095 ‫אני חושבת שהוא בילה שנים רבות‬ ‫בניסיון להבין איך לחיות כחופשי.‬ 1409 01:22:15,305 --> 01:22:20,560 ‫אבל בסופו של דבר,‬ ‫הוא מת והוא לא היה חופשי.‬ 1410 01:22:25,565 --> 01:22:26,858 ‫אחרי מותו,‬ 1411 01:22:27,359 --> 01:22:29,861 ‫בית העץ מת בתוך שנה, שנה וחצי.‬ 1412 01:22:29,861 --> 01:22:31,279 ‫הוא התפורר וקרס.‬ 1413 01:22:31,780 --> 01:22:36,368 ‫בית העץ וסקוט היו נשמה אחת, בלתי נפרדים.‬ 1414 01:22:37,077 --> 01:22:39,287 ‫ומותו של סקוט היה גם מותו של בית העץ.‬ 1415 01:22:40,997 --> 01:22:42,457 ‫וכך זה היה צריך להיות.‬ 1416 01:22:45,585 --> 01:22:49,297 ‫אחרי ששוחררתי מהכלא, חזרתי לבית העץ.‬ 1417 01:22:50,173 --> 01:22:51,675 ‫הוא נראה כמו ספינה טרופה.‬ 1418 01:22:52,175 --> 01:22:54,719 ‫לא יותר מערמה של קורות עץ.‬ 1419 01:22:55,470 --> 01:23:00,058 ‫לקחתי קצת מהאפר של סקוט,‬ ‫פיזרתי אותו ונפרדתי ממנו סוף כל סוף.‬ 1420 01:23:03,520 --> 01:23:07,649 ‫בדיוק סיימתי לקרוא את כל היומן שלי‬ ‫וזה נראה כדבר ששייך לעבר.‬ 1421 01:23:09,192 --> 01:23:11,069 ‫אני מרגיש כמו אדם שונה לגמרי.‬ 1422 01:23:12,862 --> 01:23:14,406 ‫כל כך הרבה דברים קרו לי,‬ 1423 01:23:14,406 --> 01:23:16,658 ‫שאין שום מצב שאוכל לכתוב את כולם.‬ 1424 01:23:19,244 --> 01:23:22,414 ‫נראה שהמוח שלי‬ ‫רחוק מגופי יותר מאשר האדמה שתחתיי.‬ 1425 01:23:24,457 --> 01:23:26,793 ‫אני נרגש אבל מפוחד.‬ 1426 01:23:30,880 --> 01:23:32,841 ‫זו תקופה של התחלות חדשות.‬ 1427 01:23:43,476 --> 01:23:48,273 {\an8}‫- בין 1992 ל-1996‬ ‫שודדי ההוליווד שדדו 19 בנקים. -‬ 1428 01:23:48,273 --> 01:23:52,861 {\an8}‫- הם גנבו יותר מ-2.3 מיליון דולר. -‬ 1429 01:23:53,945 --> 01:24:00,326 {\an8}‫- ב-1997, סטיב מאיירס ומארק ביגינס‬ ‫נידונו ל-21 שנה ושלושה חודשים בכלא. -‬ 1430 01:24:00,326 --> 01:24:04,330 {\an8}‫- אף שותף אחר לא הואשם -‬ 1431 01:26:34,898 --> 01:26:40,653 ‫תרגום כתוביות: לאה שרמן-קיש‬