1 00:00:02,000 --> 00:00:07,000 Downloaded from YTS.MX 2 00:00:08,000 --> 00:00:13,000 Official YIFY movies site: YTS.MX 3 00:00:11,745 --> 00:00:15,115 ‫אני מוודא שההקלטות פועלות. תני לי שנייה.‬ 4 00:00:16,816 --> 00:00:17,650 ‫מוכנה?‬ 5 00:00:26,493 --> 00:00:27,327 ‫בסדר.‬ 6 00:00:29,529 --> 00:00:31,865 ‫תתחילי בזמן שלך,‬ 7 00:00:31,865 --> 00:00:34,200 ‫מאיפה שנוח לך,‬ 8 00:00:34,200 --> 00:00:37,504 ‫ואז נתקדם הלאה. בסדר?‬ 9 00:00:44,077 --> 00:00:45,812 ‫קחי נשימה עמוקה, ג'ניפר.‬ 10 00:00:47,514 --> 00:00:49,883 ‫וספרי לי מה קרה הערב.‬ 11 00:01:02,028 --> 00:01:04,631 ‫מוקד חירום. זקוקים לעזרה?‬ ‫-עזרו לי, בבקשה, אני צריכה עזרה!‬ 12 00:01:04,731 --> 00:01:06,599 ‫גברתי.‬ ‫-אני לא יודעת איפה ההורים שלי!‬ 13 00:01:06,599 --> 00:01:08,334 ‫גברתי, תירגעי. מה קורה?‬ 14 00:01:08,334 --> 00:01:11,204 ‫אנשים פרצו לבית שלנו וגנבו מלא כסף.‬ 15 00:01:11,204 --> 00:01:12,105 ‫בסדר, גברתי...‬ 16 00:01:12,105 --> 00:01:15,175 ‫שמעתי את ההורים שלי צועקים למטה.‬ ‫בבקשה, תשלחו עזרה!‬ 17 00:01:18,278 --> 00:01:20,046 ‫ואז שמעתי שני בומים.‬ 18 00:01:21,147 --> 00:01:22,282 ‫אימא שלי צעקה.‬ 19 00:01:23,383 --> 00:01:24,918 ‫קראתי לה.‬ 20 00:01:26,920 --> 00:01:28,555 ‫ואז היו עוד שני בומים.‬ 21 00:01:35,361 --> 00:01:38,131 ‫קחי את הזמן.‬ 22 00:01:38,932 --> 00:01:40,700 ‫איפה את?‬ ‫-אבניו.‬ 23 00:01:40,700 --> 00:01:44,170 ‫אבניו רוד?‬ ‫את יכולה לאיית לי את שם הרחוב, בבקשה?‬ 24 00:01:44,170 --> 00:01:45,205 ‫אבא?‬ 25 00:01:46,639 --> 00:01:50,510 ‫אני רק מתקשרת למוקד החירום!‬ ‫-גברתי. שלום?‬ 26 00:01:50,510 --> 00:01:52,579 ‫אני בסדר! אני בסדר!‬ 27 00:01:56,049 --> 00:01:58,785 {\an8}‫הפרשה הזו הייתה משהו שלא ראינו קודם לכן.‬ 28 00:02:00,687 --> 00:02:04,424 ‫זה היה מצב שלא הייתי מדמיין לעצמי בכלל.‬ 29 00:02:05,258 --> 00:02:07,861 ‫שמעתי רק את אבא שלי צועק מהרחוב.‬ 30 00:02:07,861 --> 00:02:10,296 ‫קראתי לו, אבל הוא לא נכנס.‬ 31 00:02:10,296 --> 00:02:12,799 ‫אני לא יודעת אם הוא שמע אותי,‬ ‫אבל הוא לא נכנס.‬ 32 00:02:14,234 --> 00:02:19,072 ‫זה התפתח במהירות‬ ‫למשהו שאף אחד לא צפה מראש.‬ 33 00:02:19,606 --> 00:02:21,708 ‫את יודעת מה? תישארי על הקו. בסדר?‬ 34 00:02:23,943 --> 00:02:24,878 ‫ג'ניפר?‬ 35 00:02:27,147 --> 00:02:28,114 ‫ג'ניפר?‬ 36 00:02:32,452 --> 00:02:33,386 ‫- יציאה -‬ 37 00:02:35,088 --> 00:02:38,558 ‫תעשי את הכי טוב שלך,‬ ‫בהתחשב במה שאת מתמודדת איתו.‬ 38 00:02:39,626 --> 00:02:41,594 ‫תזכרי שאנחנו כאן כדי לעזור לך.‬ 39 00:02:44,597 --> 00:02:45,798 ‫את בסדר?‬ 40 00:02:48,168 --> 00:02:50,637 ‫את יודעת מה? אבל אל תתני לזה להדאיג אותך.‬ 41 00:02:51,337 --> 00:02:53,006 ‫כלומר, אנחנו לומדים.‬ 42 00:02:54,874 --> 00:02:57,110 ‫אבל עשית מה שהיית צריכה לעשות, בסדר?‬ 43 00:02:59,546 --> 00:03:00,947 ‫זה מה שחשוב.‬ 44 00:03:08,288 --> 00:03:15,295 ‫- מה עשתה ג'ניפר -‬ 45 00:03:27,774 --> 00:03:30,243 {\an8}‫- מרקהם, אונטריו -‬ 46 00:03:35,782 --> 00:03:37,383 ‫מאוחר, אני במיטה.‬ 47 00:03:37,951 --> 00:03:39,786 {\an8}‫בדיוק נרדמתי. הטלפון מצלצל.‬ 48 00:03:39,786 --> 00:03:41,187 {\an8}‫- הבלש ביל קורטיס‬ ‫חוקר ראשי -‬ 49 00:03:41,187 --> 00:03:42,755 {\an8}‫אני חושב: "אתם צוחקים עליי."‬ 50 00:03:44,691 --> 00:03:47,961 ‫מרקהם הוא אזור של משפחות.‬ 51 00:03:47,961 --> 00:03:49,662 ‫אחוז פשיעה נמוך מאוד.‬ 52 00:03:50,630 --> 00:03:54,033 ‫פחות ממה שרואים בשאר קנדה.‬ 53 00:03:55,935 --> 00:03:59,239 ‫אבל עכשיו אומרים לי: "היה לנו ירי כפול.‬ 54 00:03:59,239 --> 00:04:01,007 ‫"זו זירה אלימה מאוד.‬ 55 00:04:01,774 --> 00:04:04,143 ‫"ואתה תהיה החוקר הראשי בפרשה."‬ 56 00:04:07,280 --> 00:04:11,317 {\an8}‫השיחה הגיעה בסביבות 22:30 בלילה.‬ ‫היא הגיעה מדיירת בבית.‬ 57 00:04:11,417 --> 00:04:12,685 {\an8}‫- המפקח פרד מופט‬ ‫משטרת יורק -‬ 58 00:04:12,685 --> 00:04:16,389 ‫יש לנו מוות מאומת. יש לנו הרוגה אחת.‬ 59 00:04:16,389 --> 00:04:19,292 ‫יש לנו קורבן שני שנורה גם הוא,‬ 60 00:04:19,826 --> 00:04:21,561 ‫ואושפז.‬ 61 00:04:22,362 --> 00:04:24,297 ‫חוץ מזה, אין לי הרבה מידע.‬ 62 00:04:28,534 --> 00:04:32,639 ‫המשימה הראשונה שלנו‬ ‫היא לזהות מה באמת קרה בבית.‬ 63 00:04:33,206 --> 00:04:34,607 {\an8}‫- הבלש אלן קוק‬ ‫חוקר מקרי מוות -‬ 64 00:04:34,707 --> 00:04:38,544 {\an8}‫התרחש כאן פשע אלים.‬ ‫יש לנו אישה אחת שנהרגה, ביק פן,‬ 65 00:04:38,544 --> 00:04:43,049 ‫ויש לנו גבר נוסף, האן פן, שנפגע בראשו.‬ 66 00:04:51,090 --> 00:04:54,627 ‫משפחת פן היגרה מווייטנאם לפני שנים,‬ 67 00:04:54,627 --> 00:04:57,430 ‫ובני המשפחה תוארו בפשטות כאנשים חרוצים,‬ 68 00:04:57,430 --> 00:05:02,935 ‫ואין שום סיבה ברורה‬ ‫שתהפוך אותם למטרות לתקיפה איומה מהסוג הזה.‬ 69 00:05:09,776 --> 00:05:12,679 ‫התחלנו לקבל דיווחים מבית החולים.‬ 70 00:05:12,679 --> 00:05:15,581 ‫האן הועבר לשם במסוק.‬ 71 00:05:15,581 --> 00:05:18,618 ‫הוא נפגע בעינו מקליע‬ 72 00:05:18,618 --> 00:05:22,055 ‫שחדר לגולגולת וירד אל הלסת והצוואר.‬ 73 00:05:23,056 --> 00:05:25,425 ‫והוא הורדם והונשם.‬ 74 00:05:29,462 --> 00:05:32,598 ‫אנחנו חוששים שהאן פן לא ישרוד את הפציעות‬ 75 00:05:32,598 --> 00:05:35,902 ‫ושתהיה לנו רק עדה אחת שנוכל לראיין.‬ 76 00:05:37,337 --> 00:05:39,706 ‫וזו הבת שלו, ג'ניפר פן.‬ 77 00:06:07,266 --> 00:06:13,473 ‫- יום 01‬ ‫ריאיון ראשון -‬ 78 00:06:14,774 --> 00:06:15,608 ‫תודה.‬ 79 00:06:16,809 --> 00:06:18,044 ‫שקט, בבקשה.‬ 80 00:06:20,313 --> 00:06:21,748 ‫רק תסגרי את הדלת בבקשה.‬ 81 00:06:23,082 --> 00:06:25,351 {\an8}‫- 2:44 לפנות בוקר -‬ 82 00:06:25,351 --> 00:06:27,754 {\an8}‫היי, ג'ניפר. שמי רנדי סלייד.‬ 83 00:06:27,754 --> 00:06:29,822 {\an8}‫הצגתי את עצמי בפנייך בבית החולים.‬ 84 00:06:29,822 --> 00:06:32,325 ‫אני ממחלקת הרצח של משטרת יורק.‬ 85 00:06:34,060 --> 00:06:37,363 ‫כחוקר הראשי, זו האחריות שלי.‬ 86 00:06:37,964 --> 00:06:40,733 ‫אי אפשר להתרשל או להסתפק בבדיקה שטחית.‬ 87 00:06:40,733 --> 00:06:44,904 ‫חייבים לעשות ניתוח מלא‬ ‫של חייהם של בני משפחת פן, בעצם.‬ 88 00:06:46,038 --> 00:06:48,141 ‫מה קדם לאירוע?‬ 89 00:06:48,141 --> 00:06:51,210 ‫האם היו להם אויבים? מי יודע.‬ 90 00:06:53,379 --> 00:06:58,384 ‫אז אני רוצה שתחזירי את עצמך למה שקרה היום.‬ 91 00:06:59,085 --> 00:07:00,953 ‫ספרי לי מה קרה משם.‬ 92 00:07:01,921 --> 00:07:05,725 ‫אז אימא שלי הכינה ארוחת ערב,‬ ‫כי היא תכננה לצאת לרקוד באותו ערב.‬ 93 00:07:05,725 --> 00:07:06,926 ‫ריקודי שורות.‬ 94 00:07:06,926 --> 00:07:08,661 ‫היא תמיד הולכת בימי שני.‬ 95 00:07:08,661 --> 00:07:11,497 ‫אז אני והיא ישבנו לאכול ארוחת ערב קודם,‬ 96 00:07:12,198 --> 00:07:15,268 ‫ואז אני... למעלה, בחדר שלי,‬ 97 00:07:16,169 --> 00:07:17,403 ‫אמרתי לילה טוב,‬ 98 00:07:17,403 --> 00:07:21,307 ‫הדלקתי את הטלוויזיה,‬ ‫דיברתי בטלפון עם חברה.‬ 99 00:07:22,341 --> 00:07:25,344 ‫ואז, זמן קצר לאחר מכן,‬ 100 00:07:25,344 --> 00:07:29,348 ‫אימא שלי חזרה הביתה,‬ ‫אני מאמינה שהשעה הייתה בסביבות 21:30.‬ 101 00:07:29,949 --> 00:07:33,653 ‫פתאום שמעתי את אימא שלי‬ ‫קוראת לאבא שלי שירד למטה.‬ 102 00:07:33,653 --> 00:07:36,422 ‫ואז הצצתי מחוץ לחדר שלי.‬ 103 00:07:36,422 --> 00:07:39,091 ‫היה שם מישהו, והוא בא אליי ו...‬ 104 00:07:39,091 --> 00:07:42,728 ‫קשר לי את הידיים מאחורי הגב‬ ‫ואמר: "יש לי אקדח מאחורי הגב שלך.‬ 105 00:07:42,728 --> 00:07:46,165 ‫"אם תעשי מה שאני אומר לך,‬ ‫אף אחד לא ייפגע."‬ 106 00:07:46,165 --> 00:07:48,401 ‫"איפה הכסף? תראי לי איפה הכסף שלכם."‬ 107 00:07:51,537 --> 00:07:54,373 ‫ואז שלושה גברים גררו אותי למטה,‬ 108 00:07:55,308 --> 00:07:57,510 ‫ושאלו את אימא שלי איפה הארנק שלה.‬ 109 00:08:00,446 --> 00:08:04,517 ‫אימא שלי כל הזמן ניסתה לקום,‬ ‫והם כל הזמן אמרו לה "שבי."‬ 110 00:08:04,517 --> 00:08:08,020 ‫לא רציתי שהיא תיפגע,‬ ‫אז אמרתי לה "אימא, שבי."‬ 111 00:08:09,055 --> 00:08:10,656 ‫הם ניסו למצוא את הארנק שלה,‬ 112 00:08:10,656 --> 00:08:14,660 ‫אבל היא... האנגלית שלה לא טובה,‬ ‫אז היא חזרה כל הזמן על המילה "ארנק".‬ 113 00:08:14,660 --> 00:08:17,797 ‫הם המשיכו להושיב אותה על הכיסא.‬ 114 00:08:17,797 --> 00:08:18,798 ‫בסדר.‬ 115 00:08:19,999 --> 00:08:21,334 ‫לאט לאט.‬ 116 00:08:21,334 --> 00:08:22,768 ‫קחי את הזמן.‬ 117 00:08:23,536 --> 00:08:26,272 ‫כל זה חשוב מאוד, אז קחי את הזמן.‬ 118 00:08:29,308 --> 00:08:33,079 ‫באותו שלב הם לקחו אותי‬ ‫וקשרו אותי לחלק העליון של המעקה.‬ 119 00:08:34,113 --> 00:08:39,352 ‫עדיין יכולתי לזוז, אבל...‬ ‫פחדתי, כי לאחד מהגברים היה אקדח...‬ 120 00:08:45,958 --> 00:08:49,195 ‫הדבר הבא ששמעתי‬ ‫הוא את ההורים שלי יורדים במדרגות,‬ 121 00:08:49,195 --> 00:08:52,064 ‫ואימא שלי ביקשה ממנו שייתן לי לבוא איתם.‬ 122 00:08:52,965 --> 00:08:55,201 ‫והוא לא נתן לי לבוא איתם.‬ 123 00:08:57,370 --> 00:09:01,541 ‫ו... אחרי שהם אמרו...‬ ‫הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה...‬ 124 00:09:03,509 --> 00:09:07,547 ‫"שיקרת. שיקרת לנו."‬ 125 00:09:09,649 --> 00:09:11,784 ‫ואז שמעתי שני בומים.‬ 126 00:09:13,286 --> 00:09:14,687 ‫אימא שלי צרחה.‬ 127 00:09:15,588 --> 00:09:16,989 ‫קראתי לה.‬ 128 00:09:19,125 --> 00:09:20,660 ‫ואז היו עוד שתי יריות.‬ 129 00:09:27,500 --> 00:09:28,401 ‫קחי את הזמן.‬ 130 00:09:29,101 --> 00:09:30,002 ‫קחי את הזמן.‬ 131 00:09:34,874 --> 00:09:38,945 ‫קשה מאוד לנסות לדובב מישהו‬ ‫בקשר לאירוע טראומטי.‬ 132 00:09:39,512 --> 00:09:42,148 ‫ייתכן שהיא רוצה להדחיק את הזיכרון.‬ 133 00:09:43,249 --> 00:09:46,419 ‫אז בראש ובראשונה, חשוב לוודא שהיא בסדר.‬ 134 00:09:46,419 --> 00:09:50,690 ‫אבל בו זמנית, אני רוצה‬ ‫שהיא תמשיך לדבר עם החוקרים שלנו.‬ 135 00:09:53,359 --> 00:09:55,828 ‫ופשוט... קחי לך רגע.‬ 136 00:10:03,936 --> 00:10:07,440 ‫אני אשת הקשר עם הקורבנות.‬ 137 00:10:08,107 --> 00:10:10,943 {\an8}‫אם הם מתקשים בכל שלב,‬ 138 00:10:10,943 --> 00:10:12,979 {\an8}‫אני תמיד בכוננות עבורם.‬ 139 00:10:12,979 --> 00:10:15,748 {\an8}‫אם הם מתקשים עם כל דבר שהוא,‬ 140 00:10:15,748 --> 00:10:17,917 ‫אני זו שהם יוצרים איתה קשר.‬ 141 00:10:23,689 --> 00:10:26,692 ‫אבל בו זמנית, זה מאוד טראומטי.‬ 142 00:10:27,259 --> 00:10:31,430 ‫לא יכולתי לתאר לעצמי מה עובר על ג'ניפר.‬ 143 00:10:32,965 --> 00:10:37,903 ‫אז חשבתי לעצמי: "תמשיכי לאט לאט."‬ 144 00:10:37,903 --> 00:10:40,940 ‫"פשוט תפקחי על העדות שלה.‬ 145 00:10:40,940 --> 00:10:45,378 ‫"תגרמי לה להמשיך לדבר על מה שקרה."‬ 146 00:10:48,214 --> 00:10:49,982 {\an8}‫טוב. אז בואי נחזור אחורה שוב.‬ 147 00:10:49,982 --> 00:10:50,883 {\an8}‫- 03:17 -‬ 148 00:10:50,883 --> 00:10:54,186 {\an8}‫חוץ מההורים שלך, שמעת עוד קולות למטה?‬ 149 00:10:55,721 --> 00:10:59,792 ‫אני חושבת ששמעתי את אימא שלי‬ ‫אומרת משהו או נאנחת,‬ 150 00:10:59,792 --> 00:11:02,261 ‫ואז היה עוד בום אחד לפני שהם הלכו.‬ 151 00:11:02,261 --> 00:11:04,296 ‫ואז אחד מהגברים אמר:‬ 152 00:11:04,296 --> 00:11:07,066 ‫"חייבים ללכת. עבר יותר מדי זמן."‬ 153 00:11:08,768 --> 00:11:11,070 ‫ואז הם ברחו החוצה. ואני חושבת...‬ 154 00:11:11,070 --> 00:11:14,206 ‫אני צופה בג'ניפר, וכואב לי עליה.‬ 155 00:11:14,840 --> 00:11:19,412 ‫קשרו אותה‬ ‫והפרידו אותה לחלוטין מההורים שלה.‬ 156 00:11:20,646 --> 00:11:24,083 ‫עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬ ‫-תירגעי, גברתי. מה קורה שם?‬ 157 00:11:24,083 --> 00:11:27,086 ‫היו להם אקדחים, והם איימו על ההורים שלי.‬ 158 00:11:27,086 --> 00:11:31,090 ‫את יכולה לנעול את הדלת שלך?‬ ‫-לא. אני קשורה. הידיים שלי קשורות.‬ 159 00:11:33,359 --> 00:11:38,130 ‫היא לא יכולה ללכת לעזור להם בשום צורה.‬ 160 00:11:39,799 --> 00:11:43,669 ‫אני יודע שזה קשה,‬ ‫אבל את מבינה את חשיבות העדות הזאת.‬ 161 00:11:44,370 --> 00:11:46,605 ‫ספרי לי על הגבר שקשר אותך.‬ 162 00:11:48,841 --> 00:11:50,743 ‫את יכולה לתאר את הגזע שלו?‬ 163 00:11:51,877 --> 00:11:53,879 ‫כן, הוא היה שחור, עם ראסטות.‬ 164 00:11:54,480 --> 00:11:56,615 ‫אוקיי, והגבר השני?‬ 165 00:11:56,615 --> 00:12:01,253 ‫הוא היה עם קפוצ'ון,‬ ‫אבל ראיתי שהוא כהה יותר מהגבר הראשון.‬ 166 00:12:01,253 --> 00:12:03,389 ‫אז גם הוא גבר שחור.‬ 167 00:12:03,389 --> 00:12:05,624 ‫אבל רזה יותר.‬ ‫-אבל רזה יותר.‬ 168 00:12:05,624 --> 00:12:09,128 ‫והיה עוד אחד עם מבטא ג'מייקני.‬ 169 00:12:09,128 --> 00:12:10,029 ‫אוקיי.‬ 170 00:12:11,363 --> 00:12:14,633 ‫שמעת איך הם נכנסו לבית?‬ 171 00:12:15,534 --> 00:12:17,169 ‫לא.‬ ‫-צלצול פעמון,‬ 172 00:12:17,670 --> 00:12:18,738 ‫לא.‬ ‫-בעיטה בדלת?‬ 173 00:12:19,371 --> 00:12:20,439 ‫שום דבר כזה?‬ 174 00:12:21,774 --> 00:12:24,944 ‫אני לא זוכרת איך הם נכנסו. לא ראיתי כלום.‬ 175 00:12:25,511 --> 00:12:26,345 ‫אוקיי.‬ 176 00:12:29,381 --> 00:12:31,016 ‫מה עם ההורים שלך?‬ 177 00:12:32,118 --> 00:12:36,021 ‫מה לדעתך יגרום לאנשים לתקוף אותם?‬ 178 00:12:36,655 --> 00:12:39,825 ‫האם ידוע שהם מחזיקים‬ ‫סכומים גדולים של כסף מזומן בבית?‬ 179 00:12:41,193 --> 00:12:45,831 ‫יש להם... סכומים גדולים של כסף בבנק?‬ 180 00:12:47,133 --> 00:12:52,505 ‫לא הייתי אומרת שזה היה‬ ‫סכום מספיק גדול כדי לעורר תשומת לב.‬ 181 00:12:52,505 --> 00:12:54,774 ‫זה מספיק כדי לשלם את החשבונות.‬ 182 00:12:54,774 --> 00:12:55,674 ‫בסדר.‬ 183 00:12:56,776 --> 00:13:00,980 ‫אימא שלי ממש מקפידה לוודא...‬ ‫שיש מספיק ולא יותר.‬ 184 00:13:00,980 --> 00:13:02,047 ‫מספיק ולא יותר.‬ 185 00:13:03,115 --> 00:13:06,418 ‫בסדר. ומה עם אבא שלך?‬ 186 00:13:07,253 --> 00:13:09,054 ‫איזה רכב יש לו?‬ 187 00:13:09,054 --> 00:13:11,757 ‫יש לו מרצדס, והוא ממש אוהב אותה.‬ 188 00:13:12,358 --> 00:13:13,192 ‫כן?‬ 189 00:13:13,859 --> 00:13:17,396 ‫אז לאימא שלך יש לקסוס, ולאבא שלך יש מרצדס.‬ 190 00:13:22,935 --> 00:13:24,703 ‫אלה מכוניות די יקרות.‬ 191 00:13:25,204 --> 00:13:26,906 ‫הן לא זולות.‬ 192 00:13:29,108 --> 00:13:32,912 ‫יש פה משפחה שהיגרה לקנדה מווייטנאם.‬ 193 00:13:32,912 --> 00:13:36,615 ‫הם עבדו קשה, חיו חיים צנועים.‬ 194 00:13:38,450 --> 00:13:40,586 ‫ביק הייתה מפקחת‬ ‫בחברה של חלקי חילוף לרכב,‬ 195 00:13:40,586 --> 00:13:43,722 ‫שבה האן עבד כמכונאי.‬ 196 00:13:45,591 --> 00:13:49,795 ‫הבית שלהם היה נחמד, אם כי לא מפואר.‬ 197 00:13:49,795 --> 00:13:51,463 ‫אבל הם סיימו לשלם עליו.‬ 198 00:13:55,134 --> 00:13:57,970 ‫האן פן, איך סגנון החיים שלו?‬ 199 00:13:57,970 --> 00:14:02,975 ‫האם הוא מעורב בעסקאות מפוקפקות כלשהן?‬ 200 00:14:02,975 --> 00:14:06,378 ‫האם זה היה שוד שקשור לחובות הימורים,‬ 201 00:14:06,378 --> 00:14:08,013 ‫או כלי נשק, או סמים?‬ 202 00:14:08,013 --> 00:14:10,482 ‫או סכסוך עם שכן?‬ 203 00:14:10,482 --> 00:14:13,319 ‫משהו שגרם לו להפוך לקורבן.‬ 204 00:14:15,087 --> 00:14:19,458 ‫הם אמרו לאבא שלי: "שיקרת לנו.‬ 205 00:14:19,458 --> 00:14:21,594 ‫"בסך הכול היית צריך לשתף פעולה."‬ 206 00:14:22,862 --> 00:14:24,230 ‫ואז הם ירו בו.‬ 207 00:14:34,707 --> 00:14:36,775 ‫אני מסתכל על חדר שנבזז,‬ 208 00:14:36,775 --> 00:14:39,245 ‫וזה מראה טיפוסי של חדר כזה.‬ 209 00:14:40,446 --> 00:14:41,714 ‫בגדים מוכתמים בדם.‬ 210 00:14:42,581 --> 00:14:43,716 ‫פיג'מות.‬ 211 00:14:44,483 --> 00:14:47,987 ‫האזור שביק עשתה בו אמבט לרגליים‬ ‫אחרי ריקודי השורות.‬ 212 00:14:50,256 --> 00:14:53,092 ‫אבל יש גם דברים שהיו אמורים להילקח.‬ 213 00:14:53,092 --> 00:14:55,261 ‫חפצי ערך שלא נגעו בהם.‬ 214 00:14:56,061 --> 00:14:59,531 ‫יש כספת ומצלמה יקרה מאוד בארון.‬ 215 00:14:59,531 --> 00:15:02,067 ‫יש ארנק עם כמה שטרות של 20 דולר‬ 216 00:15:02,067 --> 00:15:05,371 ‫שבהחלט היה נלקח אם הפשע היה קשור לכסף.‬ 217 00:15:07,506 --> 00:15:12,578 ‫כלומר, נשמע שמשפחת פן‬ ‫ניהלה חיים רגילים למדי מכל הבחינות.‬ 218 00:15:13,479 --> 00:15:15,447 ‫אבל מראה חיצוני זה דבר אחד,‬ 219 00:15:15,447 --> 00:15:18,651 ‫והדברים שבאמת קורים בתוך הבית‬ 220 00:15:18,651 --> 00:15:21,320 ‫הם דבר אחר לגמרי, נכון?‬ 221 00:15:24,790 --> 00:15:25,691 {\an8}‫- 4:29 בבוקר -‬ 222 00:15:25,691 --> 00:15:29,662 {\an8}‫את יכולה לחשוב על עוד משהו‬ ‫שעשוי לעזור בחקירה הזו?‬ 223 00:15:35,367 --> 00:15:36,969 ‫לא משהו שעולה לי כרגע.‬ 224 00:15:38,604 --> 00:15:41,874 ‫בסדר. אז אנחנו סוגרים את ההקלטה.‬ 225 00:15:41,874 --> 00:15:45,244 ‫השעה כעת 4:30 בבוקר. סיימנו.‬ 226 00:15:45,244 --> 00:15:47,980 ‫אפשר להשתמש בשירותים?‬ ‫-כמובן.‬ 227 00:15:54,386 --> 00:15:57,523 ‫ברגע שהריאיון נגמר, לקחתי את ג'ניפר החוצה‬ 228 00:15:57,523 --> 00:16:00,759 ‫והלכנו בדממה.‬ 229 00:16:00,759 --> 00:16:03,329 ‫לא באמת אמרנו הרבה זו לזו.‬ 230 00:16:04,196 --> 00:16:05,497 ‫וחשבתי לעצמי:‬ 231 00:16:05,497 --> 00:16:09,001 ‫"ואו, אימא שלך נרצחה,‬ 232 00:16:09,001 --> 00:16:11,337 ‫"ואבא שלך בבית חולים בתרדמת."‬ 233 00:16:13,806 --> 00:16:16,475 ‫איך מתאוששים מכזה דבר?‬ 234 00:16:23,949 --> 00:16:27,853 {\an8}‫אישה נהרגה, ובעלה נפצע בפלישה לבית במרקהם.‬ 235 00:16:27,853 --> 00:16:31,523 {\an8}‫על פי המשטרה,‬ ‫הייתה דפיקה בדלת בדירתם של בני הזוג,‬ 236 00:16:31,523 --> 00:16:33,826 {\an8}‫ולאחריה פרצו פנימה שלושה חמושים.‬ 237 00:16:33,826 --> 00:16:36,061 ‫למה לבית משפחת פן?‬ 238 00:16:36,061 --> 00:16:37,863 ‫למה באלימות כזו?‬ 239 00:16:37,863 --> 00:16:41,567 ‫הבלשים מוסרים‬ ‫כי עדיין אין להם תשובות לשאלות אלו.‬ 240 00:16:43,302 --> 00:16:47,039 ‫- יום 2 -‬ 241 00:16:48,874 --> 00:16:50,909 ‫השעה כרגע שמונה בבוקר,‬ 242 00:16:50,909 --> 00:16:56,582 ‫ואני עורך תדרוך מלא לחוקרי מחלק הרצח.‬ 243 00:16:57,950 --> 00:17:02,021 ‫יש לנו סצנת פשע אלימה,‬ ‫אז אי אפשר לחכות עם זה.‬ 244 00:17:09,028 --> 00:17:11,263 ‫אין שום דבר נורמלי ברצח.‬ 245 00:17:13,065 --> 00:17:16,468 ‫אבל המקרה הזה מטריד במיוחד.‬ 246 00:17:17,803 --> 00:17:22,174 {\an8}‫אני מייד מתחיל לחשוב על המשפחה שלי,‬ ‫ועל איך הכול יכול להשתנות...‬ 247 00:17:22,274 --> 00:17:24,009 {\an8}‫- הבלש דייוויד מקדונלד‬ ‫חוקר שטח - ‬ 248 00:17:24,109 --> 00:17:24,977 {\an8}‫...בן רגע.‬ 249 00:17:27,479 --> 00:17:29,214 ‫ולהשתנות לנצח.‬ 250 00:17:33,052 --> 00:17:34,787 ‫המטלה הראשונה שלי‬ 251 00:17:34,787 --> 00:17:40,259 ‫היא עריכת סריקה רחבה של האזור‬ ‫סביב מקום המגורים של משפחת פן.‬ 252 00:17:44,296 --> 00:17:46,932 ‫אנחנו מחפשים מידע מעדי ראייה,‬ 253 00:17:46,932 --> 00:17:51,303 ‫או כל ראיה אחרת‬ ‫שעשויה להיות רלוונטית או בעלת חשיבות.‬ 254 00:17:53,639 --> 00:17:56,375 ‫אם יש לכם מידע כלשהו,‬ ‫גם אם לא נראה לכם שהוא חיוני,‬ 255 00:17:56,375 --> 00:17:58,811 ‫צרו קשר עם משטרת יורק‬ 256 00:17:58,811 --> 00:18:01,780 ‫או התקשרו למשטרה המקומית‬ ‫או ל"קריימסטופרס".‬ 257 00:18:01,780 --> 00:18:08,153 ‫ייתכן שפיסת המידע האחת הזו‬ ‫תוביל ללכידתם של שלושה אנשים אלימים.‬ 258 00:18:10,756 --> 00:18:13,258 ‫אין לנו הרבה מקרי רצח במרקהם.‬ 259 00:18:14,126 --> 00:18:16,495 ‫זה אזור בטוח מאוד.‬ 260 00:18:16,995 --> 00:18:19,865 ‫רקע תרבותי מגוון מאוד.‬ 261 00:18:19,865 --> 00:18:25,604 ‫יש אנשים מהקריביים, מאסיה, דרום מזרח אסיה.‬ 262 00:18:25,604 --> 00:18:28,307 ‫זו פשוט שכונה מאוד שקטה.‬ 263 00:18:32,377 --> 00:18:35,314 ‫אז כשמשהו כזה קורה...‬ 264 00:18:36,949 --> 00:18:41,186 ‫זה כמו רימון שמתפוצץ.‬ 265 00:18:51,230 --> 00:18:54,466 ‫לא הבנתי למה ביק נרצחה.‬ 266 00:18:55,167 --> 00:18:58,470 {\an8}‫- הונג נגו‬ ‫חברה של משפחת פן -‬ 267 00:19:00,339 --> 00:19:05,544 ‫הייתי ממש נסערת. סירבתי להאמין שזה קרה.‬ 268 00:19:07,779 --> 00:19:14,119 ‫היו פעמים שהייתי באה אליה הביתה לבקר‬ 269 00:19:14,119 --> 00:19:18,056 ‫ולאכול איתם ארוחת ערב.‬ 270 00:19:22,161 --> 00:19:23,896 ‫הם היו אנשים מסבירי פנים.‬ 271 00:19:25,864 --> 00:19:27,933 ‫רחבי לב...‬ 272 00:19:29,001 --> 00:19:30,435 ‫שאהבו את החברים שלהם.‬ 273 00:19:33,906 --> 00:19:37,142 ‫האן עבד חמישה ימים בשבוע ושעות נוספות.‬ 274 00:19:38,177 --> 00:19:43,582 ‫הוא בהחלט לא הסתבך עם המאפיה‬ ‫ולא היה מעורב בהימורים או בשתייה.‬ 275 00:19:45,584 --> 00:19:48,420 ‫הוא פשוט אדם צנוע ומעשי.‬ 276 00:19:51,390 --> 00:19:55,160 ‫הם היו אנשים ממש שקטים.‬ ‫הם לא הפריעו לאף אחד.‬ 277 00:19:55,160 --> 00:19:56,295 ‫זה ממש עצוב.‬ 278 00:19:56,295 --> 00:19:58,897 ‫האקראיות פה ממש מפחידה אותי.‬ 279 00:19:58,897 --> 00:20:01,266 ‫אם היה מניע או סיבה,‬ 280 00:20:01,266 --> 00:20:05,904 ‫אז היינו אומרים:‬ ‫"הייתה להם סיבה לעשות את זה."‬ 281 00:20:05,904 --> 00:20:08,073 {\an8}‫- פריצה קטלנית ואקראית לבית ‬ ‫מטלטלת את העיר -‬ 282 00:20:08,073 --> 00:20:10,909 {\an8}‫אני מבטיח שנהפוך כל אבן‬ 283 00:20:10,909 --> 00:20:13,345 {\an8}‫כדי לזהות ולהביא לצדק‬ 284 00:20:13,345 --> 00:20:16,548 {\an8}‫את החשודים‬ ‫שרצחו באכזריות את ביק הא פן‬ 285 00:20:16,548 --> 00:20:18,951 {\an8}‫והטילו אתמול בלילה טרור על בעלה ועל בתה.‬ 286 00:20:20,419 --> 00:20:23,555 ‫מר פן עדיין במצב קשה.‬ 287 00:20:23,555 --> 00:20:27,092 ‫למרבה המזל, הבת לא נפגעה פיזית בתקרית.‬ 288 00:20:27,092 --> 00:20:30,696 ‫אנו מבקשים מכל מי שיודע משהו‬ 289 00:20:30,696 --> 00:20:34,099 ‫או שעשוי לדעת את זהות החשודים,‬ ‫למסור לנו מידע.‬ 290 00:20:43,875 --> 00:20:46,878 ‫חלפו כשש שעות של סריקה.‬ 291 00:20:51,883 --> 00:20:54,486 ‫בהתחלה, לא מצאנו שום דבר מועיל.‬ 292 00:21:00,292 --> 00:21:02,728 ‫אבל אז קיבלנו סוף סוף מידע.‬ 293 00:21:05,230 --> 00:21:09,134 ‫ונודע לנו על אדם שהיה מקושר למשפחת פן.‬ 294 00:21:12,404 --> 00:21:14,172 ‫שמו דני וונג.‬ 295 00:21:14,806 --> 00:21:17,142 ‫הוא סוחר סמים,‬ 296 00:21:17,142 --> 00:21:21,179 ‫והוא היה לא מזמן בקשר רומנטי עם ג'ניפר פן.‬ 297 00:21:29,454 --> 00:21:34,726 ‫חבר לשעבר בעל עיסוק מפוקפק‬ ‫של סחר בסמים, זה פרט חשוב.‬ 298 00:21:35,694 --> 00:21:38,196 ‫היא הייתה צריכה ליידע אותנו על כך.‬ 299 00:21:40,932 --> 00:21:43,135 ‫עכשיו אנחנו חושבים, הדני וונג הזה...‬ 300 00:21:46,104 --> 00:21:49,007 ‫הוא עלול להיות הסיבה שהמשפחה הותקפה.‬ 301 00:21:50,042 --> 00:21:52,411 ‫האם זה קשור איכשהו לסחר בסמים?‬ 302 00:21:59,084 --> 00:22:00,218 ‫- יום 3 -‬ 303 00:22:00,218 --> 00:22:02,521 ‫אתה בסדר? אני אעבור על הטופס.‬ 304 00:22:02,521 --> 00:22:03,522 ‫בסדר.‬ 305 00:22:03,522 --> 00:22:06,391 ‫טוב. אעבור על הטופס. ההקלטה פועלת, ‬ 306 00:22:06,391 --> 00:22:10,262 ‫לידיעתך. אני אעבור איתך על הטופס.‬ ‫זה טופס למתן עדות מצולמת תחת שבועה.‬ 307 00:22:10,262 --> 00:22:13,665 ‫"האם אתה מבין‬ ‫את ההשלכות הפליליות של מתן עדות שווא?"‬ 308 00:22:13,665 --> 00:22:16,234 ‫כן.‬ ‫-אז קח את השם שלך ותאמר...‬ 309 00:22:16,234 --> 00:22:18,870 ‫שמי דניאל וונג...‬ ‫-דבר בקול קצת יותר רם.‬ 310 00:22:18,870 --> 00:22:22,808 ‫שמי דניאל וונג,‬ ‫ואני נותן את הסכמתי לצילום.‬ 311 00:22:22,808 --> 00:22:23,709 ‫בסדר. יופי.‬ 312 00:22:30,315 --> 00:22:31,717 {\an8}‫- 16:19 -‬ 313 00:22:31,717 --> 00:22:34,186 {\an8}‫בערב שבו זה קרה, מה עשית?‬ 314 00:22:34,186 --> 00:22:36,421 {\an8}‫אני חייב לשאול את כולם...‬ ‫-ישנתי בבית.‬ 315 00:22:36,421 --> 00:22:38,857 ‫היית בבית. באיזה שעה הגעת הביתה?‬ 316 00:22:39,925 --> 00:22:40,892 ‫זה היה יום שני.‬ 317 00:22:41,526 --> 00:22:45,097 ‫ביום שני הגעתי הביתה בתשע בערך...‬ 318 00:22:45,097 --> 00:22:47,866 ‫בין 21:00 ל-22:30. מתישהו בשעות האלה.‬ 319 00:22:47,866 --> 00:22:50,869 ‫אוקיי. אז הסתבכת עם המשטרה בגלל סמים?‬ 320 00:22:51,703 --> 00:22:55,707 ‫נעצרתי על החזקה וסחר בסמים.‬ 321 00:22:55,707 --> 00:22:58,009 ‫אבל הפסקתי עם זה.‬ 322 00:22:58,009 --> 00:23:02,447 ‫מייד אחרי שהסתבכתי, לא עשיתי עוד משהו כזה.‬ 323 00:23:04,116 --> 00:23:07,085 ‫בסדר. אז ספר לי על הקשר שלך עם ג'ן...‬ 324 00:23:07,085 --> 00:23:09,821 ‫אני האקס שלה.‬ ‫-אוקיי.‬ 325 00:23:09,821 --> 00:23:12,758 ‫כן, היינו בזוגיות לקראת סוף התיכון.‬ 326 00:23:12,758 --> 00:23:13,658 ‫אוקיי.‬ 327 00:23:13,658 --> 00:23:18,130 ‫והמשכנו בקשר עד לפני כשנתיים.‬ 328 00:23:18,130 --> 00:23:21,533 ‫בסדר.‬ ‫-אז פשוט... לא יכולנו...‬ 329 00:23:21,533 --> 00:23:23,402 ‫לא ממש...‬ 330 00:23:23,402 --> 00:23:25,404 ‫תכננו להישאר ביחד,‬ 331 00:23:25,404 --> 00:23:31,042 ‫אבל... היה איזה עניין גדול עם ההורים שלה.‬ 332 00:23:31,042 --> 00:23:33,378 ‫ומה הוא היה?‬ ‫-ההורים שלה היו נוקשים מאוד.‬ 333 00:23:33,378 --> 00:23:37,416 ‫הם כיוונו אותה‬ ‫למקום שבו אין זמן לקשרים רומנטיים.‬ 334 00:23:38,283 --> 00:23:39,718 ‫היו עוד סיבות?‬ 335 00:23:39,718 --> 00:23:42,320 ‫כנראה בגלל שלא הרווחתי מספיק.‬ 336 00:23:42,320 --> 00:23:44,222 ‫עבדתי בפיצריה,‬ 337 00:23:45,056 --> 00:23:46,958 ‫וזה לא היה לרוחם.‬ 338 00:23:47,492 --> 00:23:51,496 ‫היינו ביחד שבע שנים,‬ ‫ולא באמת באתי באופן רשמי‬ 339 00:23:51,496 --> 00:23:54,399 ‫ואכלתי איתם ארוחת ערב או משהו כזה.‬ 340 00:23:54,399 --> 00:23:55,801 ‫אוקיי. אז... ו...‬ 341 00:23:55,801 --> 00:23:58,904 ‫ואז היא רצתה להמשיך את הקשר,‬ 342 00:23:58,904 --> 00:24:00,338 ‫ואמרתי לה:‬ 343 00:24:00,338 --> 00:24:01,840 ‫"טוב, את יודעת,‬ 344 00:24:01,840 --> 00:24:04,743 ‫"ההורים שלך לא רוצים שנהיה ביחד."‬ 345 00:24:04,743 --> 00:24:07,946 ‫"ואין לנו מה לעשות בקשר לזה."‬ 346 00:24:07,946 --> 00:24:09,781 ‫ופשוט... פשוט המשכתי הלאה.‬ 347 00:24:10,348 --> 00:24:13,552 ‫בסדר. יש לך חברה?‬ 348 00:24:13,552 --> 00:24:15,020 ‫סליחה?‬ ‫-יש לך חברה חדשה?‬ 349 00:24:15,020 --> 00:24:17,756 ‫כרגע? אני יוצא עם מישהי.‬ ‫-בסדר. מה שמה?‬ 350 00:24:17,756 --> 00:24:19,858 ‫כריסטין.‬ ‫-כריסטין. בסדר.‬ 351 00:24:19,858 --> 00:24:23,161 ‫אבל אתה וג'ן עדיין מדברים בטלפון בקביעות.‬ ‫-היא מתקשרת אליי,‬ 352 00:24:23,161 --> 00:24:26,665 ‫ואני מתקשר אליה פעם בכמה זמן,‬ ‫לראות מה שלומה,‬ 353 00:24:26,665 --> 00:24:32,437 ‫כי שנינו קיבלנו שיחות טלפון מטרידות.‬ 354 00:24:32,437 --> 00:24:34,372 ‫אתה וג'ן?‬ ‫-כן, אני וג'ן.‬ 355 00:24:35,707 --> 00:24:38,710 ‫בסדר. וקיבלת את השיחות האלה במהלך...‬ 356 00:24:38,710 --> 00:24:41,746 ‫עד לפני יומיים, בעצם.‬ 357 00:24:41,746 --> 00:24:43,114 ‫יומיים-שלושה.‬ 358 00:24:44,449 --> 00:24:47,819 ‫הם היו מתקשרים, והייתי עונה,‬ 359 00:24:47,819 --> 00:24:52,090 ‫ואז היה שקט איזה עשר שניות,‬ ‫ואז היו מנתקים.‬ 360 00:24:52,591 --> 00:24:54,693 ‫וזה היה קורה שוב ושוב,‬ 361 00:24:54,693 --> 00:24:56,094 ‫זה כבר נהיה מגוחך.‬ 362 00:24:56,094 --> 00:24:58,964 ‫זה היה איזה 100 פעם. עד 100 פעם.‬ 363 00:24:58,964 --> 00:25:00,765 ‫ואז זה עבר מניתוקים ל...‬ 364 00:25:00,765 --> 00:25:02,968 ‫הודעות טקסט.‬ ‫-ומה נכתב בהודעות?‬ 365 00:25:02,968 --> 00:25:04,836 ‫"אנחנו צופים בך."‬ 366 00:25:10,475 --> 00:25:13,011 ‫וגם ג'ן קיבלה שיחות טלפון מטרידות?‬ 367 00:25:14,079 --> 00:25:14,913 ‫כן.‬ 368 00:25:16,548 --> 00:25:19,050 ‫היא הייתה באה לבקר אותי בעבודה,‬ 369 00:25:19,050 --> 00:25:22,854 ‫מביאה לי ארוחת צהריים,‬ ‫היינו יושבים ומדברים. היינו חברים.‬ 370 00:25:22,854 --> 00:25:26,358 ‫ו... הם היו אומרים "מה היא עושה פה?‬ 371 00:25:26,358 --> 00:25:28,593 ‫"אמרנו לה להתרחק."‬ ‫-כן.‬ 372 00:25:28,593 --> 00:25:31,730 ‫ההודעות האחרונות שקיבלתי‬ ‫היו: "בום, בום, בום."‬ 373 00:25:36,101 --> 00:25:38,470 ‫זה חשוב. כן?‬ ‫-כן.‬ 374 00:25:38,470 --> 00:25:40,972 ‫זו הייתה הודעה?‬ ‫-כן, הודעת טקסט.‬ 375 00:25:40,972 --> 00:25:42,807 ‫אה, טקסט.‬ ‫-"הא הא, בום בום."‬ 376 00:25:42,807 --> 00:25:45,243 ‫"הא הא הא." דברים דפוקים.‬ 377 00:25:45,243 --> 00:25:47,078 ‫כן. דברים דפוקים.‬ ‫-כן.‬ 378 00:25:48,580 --> 00:25:49,481 ‫בסדר.‬ 379 00:25:52,317 --> 00:25:56,454 ‫נראה שדני וונג היה קורבן‬ ‫למאות שיחות מטרידות בחודשים האחרונים,‬ 380 00:25:56,454 --> 00:25:59,591 ‫וכך גם ג'ניפר.‬ 381 00:26:08,133 --> 00:26:10,902 ‫מקור לא ידוע‬ ‫שלח את ההודעה: "בום, בום, בום."‬ 382 00:26:10,902 --> 00:26:13,405 ‫ואז, כעבור שבוע,‬ 383 00:26:13,405 --> 00:26:16,374 ‫ההורים של ג'ניפר נורו בביתם.‬ 384 00:26:18,977 --> 00:26:21,012 {\an8}‫- 18:23 -‬ 385 00:26:21,012 --> 00:26:24,049 {\an8}‫אז אתה חושב שמה שקרה באותו לילה‬ 386 00:26:24,049 --> 00:26:26,351 {\an8}‫קשור אליך איכשהו?‬ 387 00:26:26,351 --> 00:26:27,385 ‫כי זה...‬ 388 00:26:27,385 --> 00:26:34,092 ‫אני בטוח ב-95-99% שזה לא קשור לסמים שלי.‬ 389 00:26:34,092 --> 00:26:35,560 ‫זו הצהרה די נועזת.‬ 390 00:26:35,560 --> 00:26:38,096 ‫כן. אני די בטוח...‬ ‫-איך אתה יכול להגיד את זה?‬ 391 00:26:38,096 --> 00:26:41,733 ‫כי אף אחד לא יירה בך בשביל גרם מריחואנה.‬ 392 00:26:41,733 --> 00:26:43,902 ‫או אפילו בשביל חתיכה.‬ 393 00:26:43,902 --> 00:26:45,704 ‫כאילו, זהו. כאילו...‬ 394 00:26:45,704 --> 00:26:48,540 ‫תן לי... אני אצא לרגע.‬ ‫-כן.‬ 395 00:26:48,540 --> 00:26:51,409 ‫ואם תחשוב על משהו... תעבור על הסיפור.‬ 396 00:26:51,409 --> 00:26:53,478 ‫תוודא שדייקת בתאריכים ובשעות...‬ ‫-כן.‬ 397 00:26:53,478 --> 00:26:55,213 ‫ואשאל אותך שוב, בסדר?‬ ‫-בסדר.‬ 398 00:26:55,213 --> 00:26:58,516 ‫אני רק יוצא לרגע כדי לעכל את זה.‬ 399 00:27:16,434 --> 00:27:18,703 ‫משהו לא בסדר בריאיון הזה.‬ 400 00:27:20,005 --> 00:27:23,508 ‫יש יותר שאלות מאשר תשובות.‬ 401 00:27:25,143 --> 00:27:27,078 ‫האם דני וונג היה המטרה?‬ 402 00:27:29,147 --> 00:27:30,615 ‫או אולי זו הייתה ג'ניפר?‬ 403 00:27:33,918 --> 00:27:37,856 ‫עכשיו אנחנו צריכים‬ ‫ללמוד כל מה שניתן על ג'ניפר פן.‬ 404 00:27:37,856 --> 00:27:41,092 ‫עם מי היא מסתובבת,‬ ‫מה מעגל החברים שלה עושה.‬ 405 00:27:41,726 --> 00:27:43,495 ‫האם יש משהו ברקע שלה‬ 406 00:27:43,495 --> 00:27:46,765 ‫שיכול לשפוך אור על הסיבה לאירוע הזה?‬ 407 00:27:54,439 --> 00:27:57,442 ‫הכרתי את ג'ניפר כשהייתי בן 13.‬ 408 00:27:58,677 --> 00:28:01,012 {\an8}‫יצאנו יחד להרבה טיולי בית ספר,‬ 409 00:28:01,012 --> 00:28:02,480 {\an8}‫- נאם נגויין‬ ‫ידיד מהתיכון -‬ 410 00:28:02,480 --> 00:28:06,051 {\an8}‫ולפעמים היינו הולכים להחליק ביחד‬ ‫או לראות סרט עם חברים.‬ 411 00:28:07,318 --> 00:28:08,920 ‫היה כיף לדבר איתה.‬ 412 00:28:14,893 --> 00:28:19,431 ‫ג'ניפר הייתה אנרגטית,‬ ‫שמחה, בטוחה בעצמה, ואמיתית מאוד.‬ 413 00:28:21,766 --> 00:28:24,502 ‫היא דיברה על דניאל מדי פעם.‬ 414 00:28:25,370 --> 00:28:28,773 ‫הם היו נראים מאושרים בהתחלה,‬ 415 00:28:28,773 --> 00:28:32,043 ‫אבל היו גם הרבה דרמות בקשר שלהם.‬ 416 00:28:32,043 --> 00:28:33,912 ‫מישהו תמיד עובר טלטלה,‬ 417 00:28:33,912 --> 00:28:37,682 ‫מישהו תמיד שבור לב, נפרדים, חוזרים לקשר.‬ 418 00:28:40,585 --> 00:28:45,690 ‫למען האמת,‬ ‫אני לא חושב שדניאל היה חבר טוב במיוחד.‬ 419 00:28:46,991 --> 00:28:53,331 ‫אני זוכר שג'ניפר עבדה‬ ‫קיץ שלם כדי לחסוך כסף.‬ 420 00:28:54,632 --> 00:28:58,303 ‫והיא אמרה שהיא הוציאה הכול‬ ‫על רובה פיינטבול בשבילו.‬ 421 00:29:00,905 --> 00:29:06,211 ‫נראה לי בלתי נתפס‬ ‫לבזבז אלפיים דולר על חפץ אחד.‬ 422 00:29:06,745 --> 00:29:10,115 ‫אבל היא אמרה‬ ‫שאין לה מישהו טוב יותר לבזבז עליו את הכסף.‬ 423 00:29:11,049 --> 00:29:12,283 ‫גם לא על עצמה.‬ 424 00:29:16,287 --> 00:29:18,857 ‫משטרת יורק עדיין מחפשת רמזים‬ 425 00:29:18,857 --> 00:29:22,727 ‫בפרשת הפריצה האלימה לבית‬ ‫שגבתה את חייה של אישה במרקהם.‬ 426 00:29:23,294 --> 00:29:26,431 ‫החוקרים לא פוסלים שום תרחיש כרגע,‬ 427 00:29:26,431 --> 00:29:28,867 ‫ובכלל זה את האפשרות שהפורצים התבלבלו‬ 428 00:29:28,867 --> 00:29:31,069 ‫ופרצו לבית הלא נכון.‬ 429 00:29:31,069 --> 00:29:34,706 ‫ג'ון ונוואלי-ראו,‬ ‫חדשות סי-טי-וי, מרקהם, אונטריו.‬ 430 00:29:40,478 --> 00:29:44,616 ‫אז בשלב הזה‬ ‫אנחנו אוספים שיחות משכנים ומהקהילה,‬ 431 00:29:44,616 --> 00:29:46,618 ‫והם קצת בפניקה.‬ 432 00:29:46,618 --> 00:29:49,320 ‫הם חוששים שהם עלולים להיות קורבנות.‬ 433 00:29:52,323 --> 00:29:53,758 ‫מצטער. שאלה אחת בכל פעם.‬ 434 00:29:54,325 --> 00:29:55,593 ‫הם רוצים תשובות.‬ 435 00:29:58,396 --> 00:30:02,200 {\an8}‫אנחנו מנסים להבין‬ ‫למה הם ירו באישה חפה מפשע‬ 436 00:30:02,200 --> 00:30:08,306 {\an8}‫וניסו להרוג את בעלה,‬ ‫וגנבו סכום קטן של מזומנים.‬ 437 00:30:08,306 --> 00:30:09,741 {\an8}‫זה פשוט לא הגיוני.‬ 438 00:30:11,876 --> 00:30:14,712 {\an8}‫משטרת יורק פונה הערב לעדים.‬ 439 00:30:14,712 --> 00:30:17,382 {\an8}‫עד כה, יש רק קצה חוט אחד לעבוד איתו.‬ 440 00:30:17,949 --> 00:30:20,919 {\an8}‫קצה החוט‬ ‫מגיע בצורה של תמונות אבטחה מגורענות.‬ 441 00:30:20,919 --> 00:30:24,589 {\an8}‫תמונות שהמשטרה השיגה‬ ‫ממצלמת האבטחה של שכן.‬ 442 00:30:24,589 --> 00:30:29,093 {\an8}‫בנוסף, יש תמונות שהמשטרה מקווה‬ ‫שעשויות לעזור בזיהוי שלושת החמושים,‬ 443 00:30:29,093 --> 00:30:32,030 {\an8}‫שהטילו טרור על משפחה.‬ 444 00:30:38,703 --> 00:30:40,705 ‫זה רגע גדול בפרשה.‬ 445 00:30:43,074 --> 00:30:47,545 ‫הסרטון צולם בצידו השני של הרחוב,‬ ‫ומופנה ישירות לבית משפחת פן.‬ 446 00:30:50,849 --> 00:30:52,150 ‫למרבה המזל,‬ 447 00:30:52,150 --> 00:30:55,753 ‫ניתן לראות שלושה חשודים שנכנסים לבית.‬ 448 00:30:57,755 --> 00:31:01,559 ‫ואז, כחצי שעה לאחר מכן, רואים אותם יוצאים.‬ 449 00:31:03,061 --> 00:31:04,963 ‫אחד מהם יצא בחיפזון רב,‬ 450 00:31:04,963 --> 00:31:08,399 ‫ואז זמן קצר לאחר מכן,‬ ‫יצאו גם השניים האחרים מהבית בריצה.‬ 451 00:31:12,804 --> 00:31:15,707 ‫כל שלושת החשודים נכנסו דרך הדלת הראשית.‬ 452 00:31:21,412 --> 00:31:23,615 ‫אבל מה שקריטי בעיניי הוא...‬ 453 00:31:28,586 --> 00:31:29,787 ‫שלא הייתה כניסה בכוח.‬ 454 00:31:31,689 --> 00:31:33,458 ‫מישהו פלש לבית שלך, גברתי?‬ 455 00:31:33,458 --> 00:31:35,927 ‫פרצו לנו לבית, ושמעתי יריות, בומים.‬ 456 00:31:35,927 --> 00:31:38,663 ‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה למעלה.‬ 457 00:31:39,230 --> 00:31:41,299 ‫הם פשוט פרצו פנימה וקשרו אותך?‬ 458 00:31:42,567 --> 00:31:43,401 ‫כן.‬ 459 00:31:50,875 --> 00:31:54,112 ‫שמעת במקרה איך הם נכנסו לבית?‬ 460 00:31:54,946 --> 00:31:56,514 ‫היה צלצול פעמון?‬ ‫-לא.‬ 461 00:31:56,514 --> 00:31:58,716 ‫בעיטה בדלת? לא היה משהו כזה?‬ ‫-לא.‬ 462 00:31:59,484 --> 00:32:00,385 ‫בסדר.‬ 463 00:32:00,385 --> 00:32:03,554 ‫את יכולה לחשוב על עוד משהו‬ ‫שעשוי לעזור בחקירה הזו?‬ 464 00:32:03,554 --> 00:32:06,591 ‫עכשיו אני צריך לזמן את ג'ניפר לריאיון נוסף‬ 465 00:32:07,091 --> 00:32:09,928 ‫ולשאול אותה את השאלות היותר קשות.‬ 466 00:32:11,195 --> 00:32:13,631 ‫אני רוצה לדעת עם מי היא הייתה בקשר,‬ 467 00:32:13,631 --> 00:32:15,633 ‫מה קורה עם דני וונג.‬ 468 00:32:15,633 --> 00:32:17,802 ‫לא שעולה לי כרגע.‬ 469 00:32:18,870 --> 00:32:20,738 ‫אני רוצה לדעת עליה הכול.‬ 470 00:32:29,914 --> 00:32:30,748 ‫מוכנה?‬ 471 00:32:32,951 --> 00:32:38,756 {\an8}‫- יום 4‬ ‫ריאיון שני -‬ 472 00:32:46,831 --> 00:32:48,800 {\an8}‫טוב, ג'ניפר. אנחנו מקליטים.‬ 473 00:32:48,800 --> 00:32:49,734 {\an8}‫- 9:34 בבוקר -‬ 474 00:32:49,734 --> 00:32:52,470 {\an8}‫זה לא חדש לך. עשינו את זה כבר פעם.‬ 475 00:32:52,470 --> 00:32:54,939 ‫אין אף אחד בחדר חוץ ממני וממך,‬ 476 00:32:54,939 --> 00:32:58,676 ‫ושוב, דבורה גלדינג מפקחת על העדות.‬ 477 00:32:59,310 --> 00:33:04,716 ‫אני רואה שקשה לג'ניפר לחזור לריאיון שני.‬ 478 00:33:05,550 --> 00:33:11,489 ‫אבל אנחנו מקווים שזה מרחב בטוח עבורה‬ ‫ושהיא יכולה לדבר איתנו בפתיחות אחד על אחד,‬ 479 00:33:11,489 --> 00:33:18,529 ‫ושזה ייתן לה הזדמנות‬ ‫לספר לנו מה באמת קורה.‬ 480 00:33:22,467 --> 00:33:24,002 ‫אני פשוט קצת מתוחה.‬ 481 00:33:25,470 --> 00:33:28,039 ‫אל תהיי מתוחה. בסדר?‬ 482 00:33:28,039 --> 00:33:30,108 ‫אני יודע שזה קשה.‬ 483 00:33:30,108 --> 00:33:36,314 ‫האמת היא תמיד‬ ‫הדרך הטובה ביותר להקלה על חרדה. בסדר?‬ 484 00:33:38,716 --> 00:33:41,486 ‫ספרי לי על הקשר שלך עם דניאל.‬ 485 00:33:43,755 --> 00:33:46,891 ‫זה... זה היה קשר קשה.‬ 486 00:33:49,394 --> 00:33:52,196 ‫למדנו בתיכון ביחד.‬ ‫-כן.‬ 487 00:33:52,196 --> 00:33:56,334 ‫הקשר נמשך כשש שנים,‬ ‫אבל לא היה אמור להיות לי חבר.‬ 488 00:33:57,301 --> 00:34:01,239 ‫בעצם, יצאת איתו‬ ‫ללא ידיעתם והסכמתם של ההורים שלך.‬ 489 00:34:01,239 --> 00:34:02,140 ‫כן.‬ 490 00:34:02,140 --> 00:34:05,410 ‫ויצא לך לגלות אם דניאל הפסיק לסחור בסמים...‬ 491 00:34:05,410 --> 00:34:10,381 ‫זה לא היה יכול למשוך לבית שלך אנשים רעים‬ ‫בחיפוש אחרי סכומים גדולים של כסף?‬ 492 00:34:10,381 --> 00:34:12,216 ‫אני...‬ ‫-שזו שאלה מתבקשת.‬ 493 00:34:12,216 --> 00:34:13,117 ‫אני לא...‬ 494 00:34:14,685 --> 00:34:18,222 ‫שאלתי אותו מה הוא עושה,‬ ‫והוא אמר "מוכר". עושה מכירות.‬ 495 00:34:19,390 --> 00:34:21,492 ‫אבל לא ביקשתי ממנו לפרט.‬ 496 00:34:21,492 --> 00:34:24,228 ‫פשוט התעלמתי מזה כי אנחנו כבר לא ביחד.‬ 497 00:34:26,064 --> 00:34:32,937 ‫האם חווית איזושהי‬ ‫התנהגות מאיימת בתקופה האחרונה?‬ 498 00:34:33,438 --> 00:34:35,440 ‫כן.‬ ‫-ספרי לי על זה.‬ 499 00:34:36,774 --> 00:34:38,509 ‫ה... אני לא...‬ 500 00:34:38,509 --> 00:34:40,812 ‫טוב, הוא אומר שזה סתם חבר,‬ 501 00:34:40,812 --> 00:34:43,448 ‫אבל כולם אומרים שזו החברה שלו.‬ 502 00:34:44,715 --> 00:34:46,717 ‫היא שלחה לי הודעות,‬ 503 00:34:46,717 --> 00:34:50,188 ‫ואמרה לי לתפוס מרחק, להתרחק מדניאל.‬ 504 00:34:50,188 --> 00:34:51,789 ‫למה ייחסת את זה?‬ 505 00:34:53,291 --> 00:34:55,359 ‫סתם לקנאה.‬ 506 00:34:56,027 --> 00:34:58,463 ‫את עדיין מייחסת את זה לחברה.‬ 507 00:34:58,463 --> 00:35:00,164 ‫טוב, אני לא רוצה...‬ 508 00:35:00,832 --> 00:35:04,302 ‫אני לא יודעת בוודאות,‬ ‫אז אני לא רוצה להאשים אף אחד.‬ 509 00:35:04,302 --> 00:35:07,672 ‫אם את לא יודעת בוודאות,‬ ‫ואת לא רוצה להאשים,‬ 510 00:35:07,672 --> 00:35:09,674 ‫למה את חושבת שזו היא?‬ 511 00:35:10,708 --> 00:35:15,680 ‫כי היא אישית שלחה לי הודעות בפייסבוק,‬ ‫וכתבה לי שאני טיפשה.‬ 512 00:35:15,680 --> 00:35:18,616 ‫והיו פעמים ששלחתי לו הודעה,‬ 513 00:35:19,450 --> 00:35:21,986 ‫והיא ענתה לי עם הטלפון שלו,‬ 514 00:35:21,986 --> 00:35:24,889 ‫ואמרה לי שהוא עם החברה שלו כריסטין‬ 515 00:35:24,889 --> 00:35:26,324 ‫ושאעזוב אותו במנוחה.‬ 516 00:35:30,394 --> 00:35:33,297 ‫עכשיו, למה לא סיפרת לי על זה‬ 517 00:35:33,297 --> 00:35:35,366 ‫בפעם הקודמת שדיברנו?‬ 518 00:35:37,268 --> 00:35:41,772 ‫אני... הכול פשוט קרה.‬ ‫לא ממש התייחסתי לזה אז.‬ 519 00:35:45,109 --> 00:35:46,444 ‫ג'ניפר כעת רומזת‬ 520 00:35:46,444 --> 00:35:50,014 ‫שהחברה החדשה של דני וונג‬ ‫מעורבת בסיפור איכשהו.‬ 521 00:35:50,781 --> 00:35:52,583 ‫- אנחנו צופים בך -‬ 522 00:35:52,583 --> 00:35:57,255 ‫שאולי שיחות הטלפון המטרידות‬ ‫שהוא וג'ניפר קיבלו‬ 523 00:35:57,889 --> 00:36:00,591 ‫הגיעו מכריסטין,‬ 524 00:36:02,093 --> 00:36:03,861 ‫כדי להוציא אותה מהתמונה.‬ 525 00:36:06,164 --> 00:36:09,133 ‫האם יש שם משולש אהבה?‬ 526 00:36:10,201 --> 00:36:14,272 ‫ואם זה המצב, איך ההורים הפכו לקורבנות?‬ 527 00:36:17,275 --> 00:36:20,044 ‫ההורים שלך גילו שאת יוצאת עם דניאל?‬ ‫-בסופו של דבר.‬ 528 00:36:20,044 --> 00:36:21,812 ‫ואיך הם קיבלו את זה?‬ 529 00:36:24,215 --> 00:36:25,483 ‫לא טוב.‬ 530 00:36:25,483 --> 00:36:27,585 ‫תסבירי לי מה זה "לא טוב".‬ 531 00:36:28,085 --> 00:36:30,621 ‫כאילו, מי התנגד לכך שיהיה לך חבר?‬ 532 00:36:30,621 --> 00:36:31,622 ‫אבא שלי.‬ 533 00:36:31,622 --> 00:36:32,523 ‫אבא שלך?‬ 534 00:36:33,324 --> 00:36:35,092 ‫בסדר. ספרי לי על זה.‬ 535 00:36:37,862 --> 00:36:39,764 ‫טוב, הוא הציב לי אולטימטום.‬ 536 00:36:40,264 --> 00:36:43,434 ‫שאבחר בדניאל או בהם,‬ 537 00:36:43,434 --> 00:36:46,103 ‫ובחרתי להישאר בבית עם המשפחה שלי.‬ 538 00:36:46,737 --> 00:36:49,907 ‫אבל... למרות שהוא המשיך הלאה...‬ 539 00:36:49,907 --> 00:36:53,244 ‫עדיין רצינו להישאר חברים.‬ 540 00:36:53,811 --> 00:36:56,347 ‫בסדר. ומה קרה אז?‬ 541 00:36:56,347 --> 00:37:01,452 ‫בהתחלה המשכתי להיות עם דניאל בקשר טלפוני,‬ 542 00:37:01,452 --> 00:37:02,987 ‫אבל נתפסתי.‬ 543 00:37:04,088 --> 00:37:05,356 ‫ו...‬ 544 00:37:06,224 --> 00:37:09,727 ‫אז הם לקחו לי את הטלפון.‬ 545 00:37:09,727 --> 00:37:12,430 ‫והם אמרו שהם יסיעו אותי למקומות.‬ 546 00:37:13,831 --> 00:37:17,535 ‫אז הייתי מתעוררת, מתאמנת על הפסנתר,‬ 547 00:37:18,236 --> 00:37:21,239 ‫לפעמים הולכת למורה שלי לשיעורים,‬ 548 00:37:21,739 --> 00:37:24,175 ‫אבל זהו בערך.‬ 549 00:37:30,314 --> 00:37:34,051 ‫ג'ניפר הגיעה אליי הביתה‬ ‫לשיעורים אחת לשבוע,‬ 550 00:37:34,051 --> 00:37:37,989 {\an8}‫ואבא שלה היה מסיע אותה עד לפתח הבית.‬ 551 00:37:37,989 --> 00:37:39,390 {\an8}‫- פרננדו בלדסיני‬ ‫מורה לפסנתר -‬ 552 00:37:40,891 --> 00:37:43,661 ‫כפסנתרנית צעירה, היא הייתה יוצאת דופן.‬ 553 00:37:44,562 --> 00:37:48,266 ‫היא ניצחה בכל התחרויות, שנה אחרי שנה.‬ 554 00:37:48,266 --> 00:37:50,735 ‫היא הייתה הטובה מכולן.‬ 555 00:37:51,936 --> 00:37:55,740 ‫המסירות שקיבלה מההורים שלה‬ 556 00:37:55,740 --> 00:37:59,677 ‫ואלפי הדולרים‬ ‫שהוציאו כל שנה על התחרויות שלה,‬ 557 00:37:59,677 --> 00:38:02,079 ‫זה היה פשוט מדהים.‬ 558 00:38:06,651 --> 00:38:09,387 ‫ואז יום אחד, באחד השיעורים,‬ 559 00:38:10,154 --> 00:38:11,622 ‫היא פשוט התחילה להתייפח.‬ 560 00:38:11,622 --> 00:38:13,190 ‫היא התחילה להישבר.‬ 561 00:38:13,190 --> 00:38:16,260 ‫ומעולם לא ראיתי אותה ככה.‬ 562 00:38:17,428 --> 00:38:22,066 ‫והיא אמרה:‬ ‫"פרננדו, ההורים שלי לא סומכים עליי.‬ 563 00:38:22,066 --> 00:38:24,568 ‫"הם עוקבים אחרי לכל מקום.‬ 564 00:38:24,568 --> 00:38:27,838 ‫"הם לא רוצים שאצא עם החבר שלי.‬ 565 00:38:27,838 --> 00:38:30,441 ‫"אבא שלי לא מוכן לקבל אותו.‬ 566 00:38:31,008 --> 00:38:34,078 ‫"הוא לא מרשה לי לבזבז זמן‬ 567 00:38:34,912 --> 00:38:36,514 ‫"על יציאה עם טבח.‬ 568 00:38:38,282 --> 00:38:42,653 ‫"הם פשוט מוציאים אותי מדעתי."‬ 569 00:38:45,222 --> 00:38:47,992 ‫איזו ביקורת אבא שלך מתח עליו?‬ 570 00:38:51,796 --> 00:38:55,533 ‫הוא אמר שהוא לא מתאים לי.‬ 571 00:38:56,033 --> 00:38:58,469 ‫הוא לא מתקדם לשום מקום בחיים, ו...‬ 572 00:38:59,970 --> 00:39:03,274 ‫הוא לא יהיה מסוגל לתמוך במשפחה.‬ 573 00:39:04,275 --> 00:39:08,245 ‫טוב, ספרי לי עוד עליו.‬ ‫ספרי לי מה את מרגישה כרגע.‬ 574 00:39:11,682 --> 00:39:15,753 ‫הוא עזר לי בתקופה קשה בתיכון,‬ ‫כשהייתי צעירה יותר.‬ 575 00:39:17,555 --> 00:39:19,023 {\an8}‫יש לי אסתמה,‬ 576 00:39:19,023 --> 00:39:23,027 {\an8}‫וכשנסענו לאירופה היה לי התקף,‬ 577 00:39:23,027 --> 00:39:24,895 {\an8}‫והוא טיפל בי שם.‬ 578 00:39:29,033 --> 00:39:31,369 {\an8}‫עדיין יש לך רגשות כלפי דניאל, נכון?‬ 579 00:39:32,903 --> 00:39:33,738 {\an8}‫כן.‬ 580 00:39:38,442 --> 00:39:41,011 {\an8}‫- 11:27 בבוקר -‬ 581 00:39:41,011 --> 00:39:42,813 {\an8}‫אז איך היו החיים שלך בבית?‬ 582 00:39:43,447 --> 00:39:45,883 ‫מה עשית אחרי שסיימת את התיכון?‬ 583 00:39:49,220 --> 00:39:50,221 ‫הייתי...‬ 584 00:39:50,721 --> 00:39:54,625 ‫רציתי ללמוד... קינזיולוגיה, ‬ 585 00:39:54,625 --> 00:40:00,431 ‫אבל אבא שלי התעקש מאוד‬ ‫שאלמד משהו בתחום הרפואי‬ 586 00:40:00,431 --> 00:40:04,335 ‫שהוא קצת יותר מצליח.‬ 587 00:40:04,335 --> 00:40:05,636 ‫אני מניחה שאפשר לומר‬ 588 00:40:05,636 --> 00:40:08,672 ‫שהוא ידע שאני רגישה מדי בשביל להיות רופאה,‬ 589 00:40:08,672 --> 00:40:11,041 ‫אז הוא רצה שאהיה רוקחת.‬ 590 00:40:17,581 --> 00:40:23,320 ‫ביק הא אמרה שבתם למדה רוקחות,‬ 591 00:40:23,320 --> 00:40:29,093 ‫אבל אחרי סיום הלימודים,‬ ‫היא עדיין לא מצאה עבודה.‬ 592 00:40:29,093 --> 00:40:32,530 ‫אז היא דאגה ודיברה על זה הרבה.‬ 593 00:40:33,864 --> 00:40:38,102 ‫היא רק רצתה שהיא תצליח.‬ 594 00:40:39,170 --> 00:40:42,940 ‫ושהחברה לא תתייחס אליה בזלזול.‬ 595 00:40:48,112 --> 00:40:50,481 ‫במבט לאחור על התיכון,‬ 596 00:40:50,481 --> 00:40:55,686 ‫ציפו מכולם להיות רופאים,‬ ‫רופאי שיניים, עורכי דין או מהנדסים.‬ 597 00:40:55,686 --> 00:40:57,922 ‫אין עוד אפשרויות. אולי ראיית חשבון.‬ 598 00:40:59,190 --> 00:41:01,592 ‫כלומר, היו לנו הרבה משפחות של מהגרים,‬ 599 00:41:01,592 --> 00:41:05,763 ‫אנשים מהונג קונג,‬ ‫טייוואן, וייטנאם, מכל מקום.‬ 600 00:41:05,763 --> 00:41:09,934 ‫ועל כולנו היה לחץ דומה מצד ההורים.‬ 601 00:41:09,934 --> 00:41:14,004 ‫זה גם ככה קשה, אבל אצל ג'ניפר...‬ 602 00:41:14,939 --> 00:41:18,275 ‫היא לא הייתה קרובה בכלל להצטיינות.‬ 603 00:41:19,076 --> 00:41:20,678 ‫אפילו לא קרובה.‬ 604 00:41:21,312 --> 00:41:23,981 ‫וזה היה בית ספר‬ ‫שבו הסטנדרט הוא לקבל רק מאיות.‬ 605 00:41:29,787 --> 00:41:34,058 ‫אז הלכת ללמוד רוקחות?‬ ‫למדת רוקחות באוניברסיטה?‬ 606 00:41:34,058 --> 00:41:34,959 ‫לא?‬ ‫-לא.‬ 607 00:41:37,094 --> 00:41:40,798 ‫ואיך אבא שלך קיבל את זה? איך הוא...‬ 608 00:41:40,798 --> 00:41:42,933 ‫הוא לא ידע. שיקרתי לו.‬ 609 00:41:42,933 --> 00:41:46,737 ‫מה סיפרת לו?‬ ‫-שאני לומדת.‬ 610 00:41:47,771 --> 00:41:48,606 ‫לומדת מה?‬ 611 00:41:49,373 --> 00:41:52,710 ‫טרום רפו... לא טרום-רפואה. מדעים. סליחה.‬ 612 00:41:52,710 --> 00:41:54,512 ‫מדעים.‬ ‫-תואר ראשון במדעים.‬ 613 00:41:55,479 --> 00:41:59,550 ‫ו... אימא שלך ידעה שאת לא הולכת לאוניברסיטה?‬ 614 00:41:59,550 --> 00:42:00,751 ‫לא.‬ 615 00:42:00,751 --> 00:42:04,121 ‫אז שני ההורים חשבו שאת לומדת באוניברסיטה.‬ ‫-כן.‬ 616 00:42:07,925 --> 00:42:09,293 ‫את צוחקת עליי.‬ 617 00:42:15,065 --> 00:42:17,635 ‫איפה הם חשבו שאת לומדת?‬ ‫-בריירסון.‬ 618 00:42:18,402 --> 00:42:19,236 ‫בסדר.‬ 619 00:42:21,238 --> 00:42:26,577 ‫הם היו מסיעים אותי לטורונטו,‬ ‫וחשבו שאני הולכת ללימודים.‬ 620 00:42:26,577 --> 00:42:27,611 ‫כן.‬ 621 00:42:27,611 --> 00:42:28,913 ‫אבל לא הלכתי.‬ 622 00:42:32,883 --> 00:42:33,884 ‫זה מטורף.‬ 623 00:42:34,385 --> 00:42:38,522 ‫זה ברמה של סוכן חשאי שמשתמש בסיפור כיסוי.‬ 624 00:42:40,391 --> 00:42:42,560 ‫ואיך הרגשת בקשר לזה?‬ 625 00:42:42,560 --> 00:42:45,329 ‫איך הרגשת‬ ‫בקשר לזה שאת צריכה לשקר להורים שלך?‬ 626 00:42:45,329 --> 00:42:49,099 ‫הרגשתי אשמה,‬ ‫אבל בכל פעם שניסיתי להעלות את הנושא...‬ 627 00:42:52,036 --> 00:42:54,138 ‫פשוט היו כל כך הרבה...‬ 628 00:42:55,573 --> 00:42:57,474 ‫כל כך הרבה ציפיות.‬ 629 00:43:05,149 --> 00:43:10,020 ‫ציפיות הן לא ספציפיות לתרבות הווייטנאמית,‬ 630 00:43:11,055 --> 00:43:13,891 ‫אבל בהחלט יש סגנון הורות נוקשה,‬ 631 00:43:13,891 --> 00:43:16,427 ‫וזה ללא ספק יכול לגרום‬ ‫להצלחה או לקריסה של הילד.‬ 632 00:43:16,427 --> 00:43:20,764 ‫אם הסביבה שלך מצפה ממך‬ ‫להיות הכי טוב כל פעם מחדש,‬ 633 00:43:20,764 --> 00:43:22,967 ‫ואתה נכשל לעמוד בציפיות האלה,‬ 634 00:43:22,967 --> 00:43:25,903 ‫אני חושב שהתוצאות עלולות להיות הרסניות.‬ 635 00:43:31,041 --> 00:43:35,613 ‫גילינו שג'ניפר לא רק שיקרה‬ ‫להורים שלה על הלימודים באוניברסיטה,‬ 636 00:43:35,613 --> 00:43:38,582 ‫היא גם המשיכה בחיים האלה יותר מארבע שנים.‬ 637 00:43:39,383 --> 00:43:42,286 ‫היא גם זייפה תעודה מאוניברסיטת טורונטו.‬ 638 00:43:44,588 --> 00:43:45,856 ‫זה מזעזע.‬ 639 00:43:47,658 --> 00:43:50,861 {\an8}‫והם מעולם לא פקפקו בזה?‬ ‫-לא.‬ 640 00:43:56,800 --> 00:44:00,504 ‫אם ג'ניפר מספיק כנה כדי לומר:‬ ‫"תשמע, שיקרתי במשך ארבע שנים",‬ 641 00:44:00,504 --> 00:44:03,841 ‫זה מהווה בסיס לשאר הסיפור.‬ 642 00:44:06,677 --> 00:44:09,580 ‫כלומר, על אילו שקרים אחרים‬ ‫היא עדיין לא סיפרה לנו?‬ 643 00:44:15,719 --> 00:44:19,023 ‫בואי נדבר על השיחה למוקד החירום.‬ 644 00:44:20,658 --> 00:44:21,959 ‫בסדר.‬ ‫-בסדר?‬ 645 00:44:29,033 --> 00:44:31,535 ‫מוקד חירום. אתם צריכים...‬ ‫-עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬ 646 00:44:31,535 --> 00:44:33,237 ‫גברתי, תירגעי. מה קורה שם?‬ 647 00:44:33,237 --> 00:44:35,873 ‫פרצו לנו לבית, ושמעתי יריות. כאילו, בומים.‬ 648 00:44:35,873 --> 00:44:37,941 ‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה...‬ 649 00:44:39,710 --> 00:44:42,079 ‫שמענו את השיחה למוקד החירום כמה פעמים.‬ 650 00:44:42,079 --> 00:44:44,848 ‫אני קשורה למעלה!‬ 651 00:44:44,848 --> 00:44:46,684 ‫עברנו עליה בחלקים,‬ 652 00:44:46,684 --> 00:44:50,187 ‫האזנו, הרצנו אחורה, וניתחנו את מה שקרה.‬ 653 00:44:50,287 --> 00:44:52,723 ‫את יכולה לנעול את הדלתות?‬ ‫-לא. אני קשורה. ‬ 654 00:44:52,723 --> 00:44:56,193 ‫הידיים שלי קשורות מאחורי הגב.‬ ‫הטלפון היה לי בכיס!‬ 655 00:44:56,193 --> 00:44:59,329 ‫כל הזמן מה שהפריע לי הוא:‬ 656 00:44:59,329 --> 00:45:03,400 ‫איך היא הצליחה להתקשר‬ 657 00:45:03,400 --> 00:45:07,538 ‫כזמן שהידיים שלה קשורות למעקה מאחורי גבה?‬ 658 00:45:10,574 --> 00:45:13,043 ‫אז איך הגעת למצב שהידיים מאחורי הגב?‬ 659 00:45:13,043 --> 00:45:17,681 ‫הוא אמר לי לעמוד‬ ‫כדי שהוא יוכל לקשור לי את הידיים.‬ 660 00:45:18,982 --> 00:45:23,987 ‫וניסיתי... לרופף את הקשרים כדי שאוכל...‬ 661 00:45:25,222 --> 00:45:28,392 ‫כדי שאוכל לעשות משהו,‬ ‫אבל הוא קשר אותן ממש חזק.‬ 662 00:45:30,294 --> 00:45:33,731 ‫והוא וידא שצווחתי לפני ש...‬ 663 00:45:34,765 --> 00:45:36,400 ‫לפני שהוא הרפה.‬ 664 00:45:36,400 --> 00:45:38,602 ‫אז הן היו קשורות חזק מאחורי הגב שלך.‬ 665 00:45:38,602 --> 00:45:42,039 ‫ואז הוא תפס אותי והוביל אותי למטה במדרגות.‬ 666 00:45:42,039 --> 00:45:44,575 ‫הוא נגע בך או חיפש עלייך או משהו כזה?‬ 667 00:45:44,575 --> 00:45:48,412 ‫תודה לאל, לא. כי אם הוא היה‬ ‫מחפש עליי, הוא היה מוצא את הטלפון.‬ 668 00:45:51,515 --> 00:45:54,351 ‫עכשיו את קשורה ל...‬ ‫-למעקה.‬ 669 00:45:55,219 --> 00:45:57,888 ‫תוכלי להראות לי?‬ ‫את יכולה לעמוד, להסתובב ולומר לי...‬ 670 00:45:57,888 --> 00:46:00,691 ‫פשוט תראי למצלמה איך הידיים שלך קשורות.‬ 671 00:46:05,796 --> 00:46:06,997 ‫אפשר פשוט לומר לך?‬ 672 00:46:07,765 --> 00:46:10,100 ‫אל תחשבי על זה‬ ‫כעל אירוע טראומטי, שזה מה שזה,‬ 673 00:46:10,100 --> 00:46:12,636 ‫ותציבי את עצמך בעמדה מדעית יותר.‬ 674 00:46:12,636 --> 00:46:16,707 ‫כי אני רוצה לראות‬ ‫איך יכולת להוציא את הטלפון מהמכנסיים.‬ 675 00:46:17,441 --> 00:46:21,345 ‫פשוט תעמדי ותתמקדי באיך שעשית את זה.‬ 676 00:46:26,049 --> 00:46:28,819 ‫אני רוצה שתשימי את זה במכנסיים כדוגמה.‬ 677 00:46:28,819 --> 00:46:33,857 ‫טוב? אז תורידי את הסוודר ותתקשרי.‬ 678 00:46:36,026 --> 00:46:39,029 ‫יכולתי לראות שזה קשה לה.‬ 679 00:46:39,530 --> 00:46:43,133 ‫היא לא רוצה‬ ‫לחוות שוב את החלק הזה ולשחזר אותו.‬ 680 00:46:43,133 --> 00:46:48,472 ‫אבל בו זמנית, אנחנו צריכים לדעת‬ ‫איך היא הצליחה לעשות את זה.‬ 681 00:46:52,943 --> 00:46:54,845 ‫קומי ותסתובבי.‬ 682 00:46:55,979 --> 00:46:58,348 ‫שימי את זה בצד שבו הטלפון היה.‬ 683 00:47:00,317 --> 00:47:04,054 ‫יופי. תסתובבי, כדי ש...‬ ‫-את עם הגב אליי.‬ 684 00:47:04,054 --> 00:47:05,489 ‫את מסתכלת בדיוק...‬ 685 00:47:05,489 --> 00:47:09,560 ‫עכשיו, כאן נמצא המעקה.‬ ‫שימי את הידיים מאחורי הגב.‬ 686 00:47:10,294 --> 00:47:11,428 ‫בסדר.‬ 687 00:47:11,428 --> 00:47:13,697 ‫עכשיו... את מנועה מלזוז?‬ 688 00:47:13,697 --> 00:47:16,233 ‫כמה את יכולה להזיז את הידיים מהמעקה?‬ 689 00:47:17,401 --> 00:47:20,003 ‫הם קשרו את הזרוע העליונה.‬ ‫-כן?‬ 690 00:47:20,003 --> 00:47:22,039 ‫סביב המעקה.‬ ‫-כן.‬ 691 00:47:22,039 --> 00:47:24,775 ‫אבל הידיים היו קשורות יחד.‬ ‫-קשורות יחד.‬ 692 00:47:24,775 --> 00:47:27,411 ‫זו הזרוע שקשורה סביב המעקה?‬ 693 00:47:27,411 --> 00:47:28,412 ‫כן.‬ ‫-טוב.‬ 694 00:47:28,412 --> 00:47:30,814 ‫אז עכשיו, איך הצלחת להוציא את הטלפון?‬ 695 00:47:33,951 --> 00:47:35,519 ‫ואיך ביצעת את השיחה?‬ 696 00:47:39,189 --> 00:47:41,058 ‫911.‬ ‫-כן.‬ 697 00:47:41,058 --> 00:47:43,126 ‫ודיברת למטה ככה?‬ 698 00:47:43,126 --> 00:47:45,362 ‫כן, צעקתי על הטלפון עם זה.‬ 699 00:47:45,362 --> 00:47:46,697 ‫ואיך הצלחת לשמוע?‬ 700 00:47:47,998 --> 00:47:49,733 ‫הגברתי את הווליום עד הסוף.‬ 701 00:47:49,733 --> 00:47:50,634 ‫כן?‬ 702 00:47:51,635 --> 00:47:55,272 ‫אז בדיוק ככה דיברת איתה ליד המעקה.‬ 703 00:47:56,039 --> 00:47:58,408 ‫כן.‬ ‫-בסדר. יופי. שבי.‬ 704 00:47:58,408 --> 00:48:00,143 ‫תלבשי את הסוודר בחזרה.‬ 705 00:48:03,046 --> 00:48:05,349 ‫כן. את יכולה ללבוש את הסוודר. כן.‬ 706 00:48:09,553 --> 00:48:12,022 ‫העובדה שהוא הצליחה להוציא את הטלפון‬ 707 00:48:12,022 --> 00:48:13,724 ‫ולבצע את השיחה,‬ 708 00:48:14,224 --> 00:48:15,993 ‫מעניינת אותנו מאוד.‬ 709 00:48:16,994 --> 00:48:21,632 ‫אבל לא מספיק כדי שהיא תסיח אותנו‬ ‫מהתאוריה השנייה שאנחנו בוחנים.‬ 710 00:48:23,700 --> 00:48:25,769 ‫אז למה שהם ישאירו אותך לבד?‬ 711 00:48:27,704 --> 00:48:30,574 ‫הפיל בחדר הוא, למה להשאיר עדה?‬ 712 00:48:30,574 --> 00:48:36,079 ‫זה לא... זה לא הגיוני. אם אתם מתכוונים‬ ‫לירות בשני אנשים, תירו גם בשלישי.‬ 713 00:48:37,180 --> 00:48:39,149 ‫למה שלא יעשו לך את אותו הדבר?‬ 714 00:48:41,818 --> 00:48:44,421 ‫הדבר היחיד שאני יכולה לומר‬ ‫הוא ששיתפתי פעולה.‬ 715 00:48:48,191 --> 00:48:53,297 {\an8}‫עכשיו, השאלה המתבקשת, ג'ניפר...‬ ‫ברור ששיקרת.‬ 716 00:48:53,297 --> 00:48:57,000 ‫שיקרת להורים שלך בנוגע ללימודים.‬ 717 00:48:58,201 --> 00:49:01,305 ‫אני שואל אותך עכשיו,‬ 718 00:49:01,305 --> 00:49:06,710 ‫האם שיקרת לי‬ ‫במקומות נוספים בהצהרה שלך היום?‬ 719 00:49:11,481 --> 00:49:13,483 ‫על הקשר עם דניאל?‬ 720 00:49:14,584 --> 00:49:16,820 ‫על ה"אני לא מעורבת בסמים,‬ 721 00:49:16,820 --> 00:49:20,757 ‫"אין לי שום קשר אליהם",‬ ‫ו"אין לנו סכומים גדולים של כסף בבית"?‬ 722 00:49:21,358 --> 00:49:22,826 ‫מה בנוגע לביטוח חיים?‬ 723 00:49:22,826 --> 00:49:25,195 ‫להורים שלך יש ביטוח חיים?‬ 724 00:49:28,732 --> 00:49:30,968 ‫אני חושבת .אני לא יודעת.‬ 725 00:49:30,968 --> 00:49:33,670 ‫את לא יודעת...‬ ‫-אני יודעת שהיה להם...‬ 726 00:49:36,740 --> 00:49:39,309 ‫לי יש ביטוח חיים.‬ ‫-כן.‬ 727 00:49:39,309 --> 00:49:42,379 ‫ואימא שלי...‬ 728 00:49:42,379 --> 00:49:45,015 ‫הם עשו לי ביטוח כשהייתי קטנה.‬ 729 00:49:45,015 --> 00:49:47,851 ‫טוב.‬ ‫-אבל חצי מזה הלך ללימודים.‬ 730 00:49:47,851 --> 00:49:54,758 ‫חצי הלך לביטוח חיים, כשהם גילו ש...‬ 731 00:49:56,059 --> 00:49:58,462 ‫שלא הלכתי לאוניברסיטה, הם...‬ 732 00:49:58,962 --> 00:50:01,965 ‫הם ביקשו שאחזיר להם את הכסף.‬ ‫-רגע.‬ 733 00:50:02,733 --> 00:50:05,869 ‫אמרת לי שהם לא ידעו שלא למדת באוניברסיטה.‬ 734 00:50:05,869 --> 00:50:08,438 ‫מתי הם גילו שלא הלכת לאוניברסיטה?‬ 735 00:50:09,740 --> 00:50:14,011 ‫אמרתי להם שסיימתי את הלימודים‬ ‫אבל שלא הלכתי לאוניברסיטה.‬ 736 00:50:14,511 --> 00:50:17,180 ‫שלמדתי שנתיים, אבל לא סיימתי את הלימודים.‬ 737 00:50:17,180 --> 00:50:18,081 ‫אוקיי.‬ 738 00:50:18,849 --> 00:50:20,884 ‫והם רצו את הכסף בחזרה כתוצאה מכך?‬ 739 00:50:20,884 --> 00:50:21,785 ‫כן.‬ 740 00:50:28,592 --> 00:50:32,963 ‫אז... אני חוזר לעוד שאלה קשה מאוד.‬ 741 00:50:33,764 --> 00:50:36,700 ‫הטינה שאולי הייתה לך כלפי ההורים‬ 742 00:50:36,700 --> 00:50:39,436 ‫על כך שהם התערבו בקשר שלך ובחייך‬ 743 00:50:39,436 --> 00:50:42,406 ‫ובעיקרון נעלו אותך בבית.‬ 744 00:50:44,241 --> 00:50:48,045 ‫בסופו של דבר,‬ ‫אני אוהבת את ההורים שלי ובחרתי להיות איתם.‬ 745 00:50:50,213 --> 00:50:54,418 ‫ואם הייתי רוצה הייתי יכולה לעזוב,‬ ‫אבל לא עשיתי את זה.‬ 746 00:50:54,418 --> 00:50:57,387 ‫רציתי להישאר איתם ולטפל בהם.‬ 747 00:51:00,290 --> 00:51:03,293 ‫אז אין קשר, אין אמונה.‬ ‫לא היה לך קשר למה שקרה?‬ 748 00:51:03,293 --> 00:51:04,461 ‫לא.‬ 749 00:51:04,461 --> 00:51:07,097 ‫את לא מעורבת בפעילות לא חוקית כלשהי?‬ ‫-לא.‬ 750 00:51:09,766 --> 00:51:11,835 ‫בסדר. שמעתי דפיקה בדלת. רק רגע.‬ 751 00:51:36,493 --> 00:51:37,828 ‫זו רק אני.‬ 752 00:51:42,999 --> 00:51:44,301 ‫את בסדר עדיין?‬ 753 00:51:46,336 --> 00:51:47,771 ‫הכול הולך... בסדר.‬ 754 00:51:49,673 --> 00:51:51,241 ‫את צריכה הפסקה לשירותים?‬ 755 00:51:51,241 --> 00:51:52,442 ‫כן, בבקשה.‬ ‫-בסדר.‬ 756 00:51:55,112 --> 00:51:57,080 ‫מצטערת. אני קצת נסערת.‬ 757 00:51:57,080 --> 00:51:59,116 ‫בסדר. כן. את מתקדמת יפה.‬ 758 00:51:59,116 --> 00:52:03,687 ‫אני פשוט עושה כמיטב יכולתי.‬ ‫הבחירות שעשיתי לא היו הכי מוצלחות.‬ 759 00:52:03,687 --> 00:52:04,588 ‫כן.‬ 760 00:52:05,689 --> 00:52:07,424 ‫אבל אל תתני לזה להדאיג אותך.‬ 761 00:52:08,258 --> 00:52:12,496 ‫כלומר, אנחנו לומדים,‬ ‫ועשית מה שהיית צריכה לעשות, נכון?‬ 762 00:52:12,496 --> 00:52:15,232 ‫וזה היה משהו שהרגשת שאת צריכה לעשות.‬ 763 00:52:15,232 --> 00:52:18,068 ‫פשוט יש פיסות פה ופיסות שם, ו...‬ 764 00:52:18,068 --> 00:52:22,372 ‫אני לא רוצה להגיד... משהו לא נכון.‬ 765 00:52:23,707 --> 00:52:28,678 ‫כן, אבל את יודעת, כל הפיסות בסוף יתחברו,‬ 766 00:52:28,678 --> 00:52:31,581 ‫והכול יסתדר.‬ 767 00:52:32,249 --> 00:52:35,552 ‫בגלל שאת אומרת את האמת, נכון?‬ 768 00:52:45,195 --> 00:52:47,931 ‫די ברור שהיא לא מספרת לנו הכול.‬ 769 00:52:51,201 --> 00:52:52,736 ‫המשחק בשיער.‬ 770 00:52:54,337 --> 00:52:55,305 ‫העצבנות.‬ 771 00:52:56,673 --> 00:52:58,108 ‫הנגיעות בבטן.‬ 772 00:52:58,909 --> 00:53:01,311 ‫אני בטוח שהיא יודעת משהו.‬ 773 00:53:04,381 --> 00:53:10,387 ‫אבל יש רק עד ראייה אחד נוסף,‬ ‫וזה אבא שלה, האן פן.‬ 774 00:53:13,757 --> 00:53:17,594 ‫כמובן שאנחנו לא יכולים‬ ‫לראיין אותו כרגע מפני שהוא מורדם.‬ 775 00:53:20,497 --> 00:53:22,399 ‫אז בינתיים,‬ 776 00:53:23,033 --> 00:53:25,535 ‫כל האפשרויות עדיין מונחות על השולחן.‬ 777 00:53:27,304 --> 00:53:31,374 ‫אפנה את המסדרון‬ ‫ואז אלווה אותך החוצה. בסדר?‬ 778 00:53:40,584 --> 00:53:43,486 ‫ג'ניפר הייתה שקטה מאוד במהלך הנסיעה הביתה.‬ 779 00:53:45,689 --> 00:53:48,725 ‫היא שיקרה. היא לא למדה באוניברסיטה.‬ 780 00:53:49,226 --> 00:53:54,130 ‫הכול היה רשת של שקרים‬ ‫שהיא טוותה בארבע השנים האחרונות.‬ 781 00:53:56,566 --> 00:54:01,605 ‫אבל אני יכולה להתחבר לדרישה ולצורך להצליח.‬ 782 00:54:02,272 --> 00:54:05,575 ‫ההורים שלי היגרו למדינה הזו מהקריביים,‬ 783 00:54:05,575 --> 00:54:08,445 ‫ויש ציפייה‬ 784 00:54:08,445 --> 00:54:12,616 ‫להיות תמיד יותר טוב מכל השאר.‬ 785 00:54:14,684 --> 00:54:19,256 ‫אז מבחינתי, זה לא רק שחור ולבן.‬ 786 00:54:23,293 --> 00:54:28,131 ‫הדבר הראשון שעולה לי לראש‬ ‫הוא כמה הייתי כועס במקום ההורים שלה.‬ 787 00:54:28,131 --> 00:54:31,067 ‫כלומר, זה די מזעזע שמישהו חי ככה.‬ 788 00:54:31,067 --> 00:54:34,137 ‫ומה היא עשתה בארבע השנים האלה?‬ 789 00:54:34,137 --> 00:54:36,406 ‫זה מה שצריך לברר.‬ 790 00:54:39,643 --> 00:54:41,311 ‫- יום 05 -‬ 791 00:54:41,311 --> 00:54:44,481 ‫משטרת יורק הציבה עמדת משמר בשכונה‬ 792 00:54:44,481 --> 00:54:47,884 ‫כדי לפוגג את חששות הדיירים ולקבל רמזים.‬ 793 00:54:47,884 --> 00:54:50,020 ‫ג'ק הית' הוא סגן ראש העיר של מרקהם.‬ 794 00:54:50,020 --> 00:54:52,789 ‫חשוב לדעת שזה היה אקראי,‬ 795 00:54:52,789 --> 00:54:55,258 ‫ושדברים כאלה לא קורים לעתים קרובות.‬ 796 00:54:55,258 --> 00:54:56,926 ‫ומרקהם היא קהילה בטוחה.‬ 797 00:54:56,926 --> 00:54:59,663 ‫יש לנו מחלקת משטרה יוצאת מן הכלל,‬ 798 00:54:59,663 --> 00:55:01,531 ‫והיא עושה את עבודתה.‬ 799 00:55:11,207 --> 00:55:14,144 ‫במקרי רצח, יש זרם אדרנלין בהתחלה.‬ 800 00:55:15,245 --> 00:55:17,580 ‫ואז הוא דועך כשאנשים מתעייפים.‬ 801 00:55:19,949 --> 00:55:23,320 ‫אבל חשוב לשמור על האנרגיה הזו,‬ ‫לא רק בשבילי...‬ 802 00:55:26,589 --> 00:55:28,258 ‫אלא גם בשביל הצוות שלי.‬ 803 00:55:30,994 --> 00:55:32,962 ‫אז בדקנו בבית החולים,‬ 804 00:55:35,965 --> 00:55:39,502 ‫וגילינו שהאן פן התעורר מההרדמה.‬ 805 00:55:43,239 --> 00:55:47,610 ‫זה הרגע בחקירה שבו הכול משתנה.‬ 806 00:55:50,080 --> 00:55:53,983 ‫זו ההזדמנות להבין באמת מה קרה בבית.‬ 807 00:55:55,285 --> 00:55:58,888 ‫וזה יגיע מאדם‬ 808 00:55:58,888 --> 00:56:03,793 ‫שהסתכל למוות בעיניים ושרד.‬ 809 00:56:17,674 --> 00:56:23,113 ‫אפשר לשמוע רק את זמזום המכונות של מר פן.‬ 810 00:56:24,748 --> 00:56:31,254 ‫אחד מהדברים הראשונים שהבחנתי בהם‬ ‫הוא שהעין הימנית שלו חבולה‬ 811 00:56:31,254 --> 00:56:36,126 ‫ויש נקודה קטנה מאוד‬ 812 00:56:36,126 --> 00:56:38,495 ‫ממש ליד האף שלו.‬ 813 00:56:39,863 --> 00:56:42,298 ‫ושם הוא נורה.‬ 814 00:56:44,467 --> 00:56:48,471 ‫מר פן סיפר מה קרה באותו לילה.‬ 815 00:56:54,043 --> 00:56:55,311 ‫הוא הלך לישון מוקדם.‬ 816 00:56:58,882 --> 00:57:00,950 ‫אשתו יצאה לריקודי שורות,‬ 817 00:57:03,686 --> 00:57:05,789 ‫וג'ניפר הייתה בבית.‬ 818 00:57:11,795 --> 00:57:15,665 ‫גבר עם אקדח העיר את מר פן,‬ 819 00:57:15,665 --> 00:57:18,635 ‫ואמר לו לקום ולרדת למטה.‬ 820 00:57:20,103 --> 00:57:22,005 ‫הוא ראה את אשתו בסלון.‬ 821 00:57:22,839 --> 00:57:24,407 ‫היא הייתה היסטרית.‬ 822 00:57:24,407 --> 00:57:27,410 ‫היא כל הזמן אמרה שוב ושוב: "אין לנו כסף."‬ 823 00:57:27,410 --> 00:57:29,979 ‫"אין לנו כסף. תשחררו אותנו."‬ 824 00:57:31,214 --> 00:57:34,317 ‫אחד הגברים בבית אמר לה לשתוק.‬ 825 00:57:40,890 --> 00:57:45,328 ‫הבלש מקדונלד התקשר ואמר לי: "אתה יושב?"‬ 826 00:57:47,897 --> 00:57:52,469 ‫מר פן סיפר לי‬ ‫שהוא ישב על הספה והכו אותו עם האקדח.‬ 827 00:57:53,503 --> 00:57:57,340 ‫גב' פן ישבה על ספה נפרדת,‬ 828 00:57:58,541 --> 00:58:00,210 ‫והתחננה על חייה.‬ 829 00:58:03,146 --> 00:58:05,582 ‫ובזמן שזה קרה,‬ 830 00:58:05,582 --> 00:58:10,520 ‫ג'ניפר ירדה במדרגות, בחברת אחד החשודים.‬ 831 00:58:12,922 --> 00:58:15,658 ‫הידיים שלה לא היו קשורות,‬ 832 00:58:15,658 --> 00:58:18,094 ‫והיה נראה שהיא מנהלת שיחה ידידותית.‬ 833 00:58:19,529 --> 00:58:22,765 ‫עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬ ‫-גברתי, תירגעי. מה קורה שם?‬ 834 00:58:22,765 --> 00:58:25,068 ‫פרצו אלינו הביתה ושמעתי יריות. בומים.‬ 835 00:58:25,068 --> 00:58:27,504 ‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה למעלה.‬ 836 00:58:29,806 --> 00:58:31,541 ‫אתם צוחקים עליי.‬ 837 00:58:34,944 --> 00:58:39,249 ‫הוא אמר לי לעמוד,‬ ‫כדי שהוא יוכל לקשור לי את הידיים.‬ 838 00:58:40,049 --> 00:58:43,219 ‫ואז הוא תפס אותי והתחיל להוביל אותי למטה.‬ 839 00:58:43,219 --> 00:58:45,488 ‫ואז שמעתי שתי יריות.‬ 840 00:58:47,390 --> 00:58:48,458 ‫אימא שלי צרחה.‬ 841 00:58:51,928 --> 00:58:53,229 ‫שקר, שקר, שקר.‬ 842 00:58:55,331 --> 00:58:56,266 ‫לאט לאט.‬ 843 00:58:56,866 --> 00:58:57,700 ‫קחי את הזמן.‬ 844 00:58:58,835 --> 00:59:01,704 ‫באותה נקודה, הייתי משוכנע לחלוטין‬ 845 00:59:01,704 --> 00:59:05,842 ‫שהיא מעורבת ברצח של אימא שלה‬ ‫ובניסיון לרצח של אבא שלה.‬ 846 00:59:07,911 --> 00:59:11,047 ‫אז מייד הצבתי‬ ‫שוטרים בלבוש אזרחי בבית החולים.‬ 847 00:59:12,181 --> 00:59:17,253 ‫אסור בשום אופן‬ ‫שג'ניפר תישאר לבד בחדר עם אבא שלה.‬ 848 00:59:20,490 --> 00:59:25,662 ‫- יום 09 -‬ 849 00:59:29,198 --> 00:59:32,268 ‫חזרתי לדבר עם מר פן שוב,‬ 850 00:59:32,268 --> 00:59:36,873 ‫רק כדי לבדוק‬ ‫אם יש מידע נוסף שהוא רוצה לספר לנו.‬ 851 00:59:38,541 --> 00:59:42,312 ‫הפעם, הוא רוכן אליי, ואומר:‬ 852 00:59:42,946 --> 00:59:44,847 ‫"תשתמש בטקטיקות המשטרתיות שלך."‬ 853 00:59:45,748 --> 00:59:50,053 ‫"תשתמש בטקטיקות המשטרתיות שלך‬ ‫כדי לגלות מה עשתה ג'ניפר."‬ 854 01:00:03,433 --> 01:00:09,305 {\an8}‫- יום 14‬ ‫ריאיון שלישי -‬ 855 01:00:11,774 --> 01:00:13,876 {\an8}‫טוב. תיכנסי.‬ 856 01:00:14,444 --> 01:00:15,278 {\an8}‫- 14:40 -‬ 857 01:00:15,278 --> 01:00:16,646 {\an8}‫שבי שם.‬ 858 01:00:17,647 --> 01:00:18,481 {\an8}‫כן.‬ 859 01:00:20,483 --> 01:00:22,452 ‫שבי כאן, אם לא אכפת לך. כן.‬ 860 01:00:28,625 --> 01:00:29,459 ‫בסדר.‬ 861 01:00:31,628 --> 01:00:34,831 ‫הריאיון השלישי עם ג'ניפר הוא קריטי לחקירה.‬ 862 01:00:34,831 --> 01:00:36,799 ‫אז אני רוצה להגיד לך כבר עכשיו...‬ 863 01:00:36,799 --> 01:00:39,402 ‫כלומר, אנחנו כבר לא צופים בו על המסך.‬ 864 01:00:39,402 --> 01:00:42,071 ‫...מוקלט בווידאו ובהקלטה קולית. בסדר?‬ 865 01:00:42,071 --> 01:00:45,341 ‫זה כדי להגן עלייך ועליי.‬ ‫אם מישהו יבקש פעם...‬ 866 01:00:45,341 --> 01:00:48,711 ‫אנחנו נמצאים עכשיו בחדר הבקרה,‬ ‫דבוקים לחלון‬ 867 01:00:48,711 --> 01:00:52,048 ‫ומחכים לראות איך יתפתח הריאיון.‬ 868 01:00:52,915 --> 01:00:56,085 ‫כמובן שאת לא צריכה לתת עדות אם את לא רוצה.‬ 869 01:00:56,085 --> 01:00:57,520 ‫את מבינה את זה?‬ 870 01:00:59,055 --> 01:01:00,189 ‫אני רוצה.‬ 871 01:01:00,790 --> 01:01:02,625 ‫בסדר. חכי רק רגע.‬ 872 01:01:09,766 --> 01:01:11,267 ‫ראינו את ג'ניפר מציגה‬ 873 01:01:11,267 --> 01:01:13,936 ‫יכולת מתוחכמת לשקר כדי לכסות את עקבותיה,‬ 874 01:01:13,936 --> 01:01:16,472 ‫כדי לשקר למשפחה שלה ולחברים במשך שנים.‬ 875 01:01:17,340 --> 01:01:20,710 ‫טוב, יש לנו פה בעיות טכניות.‬ 876 01:01:20,710 --> 01:01:24,447 ‫אנחנו פשוט נעביר את הציוד לחדר אחר.‬ 877 01:01:24,447 --> 01:01:27,183 ‫בסדר? ואז נעבור לשם. לחדר הסמוך. בסדר?‬ 878 01:01:28,618 --> 01:01:31,421 ‫אבל עכשיו היא מתמודדת מול ביל גץ,‬ 879 01:01:31,421 --> 01:01:35,658 ‫בלש שמיומן בזיהוי ואיתור שקרים.‬ 880 01:01:37,627 --> 01:01:40,296 ‫הוא היריב הראוי לג'ניפר.‬ 881 01:01:41,864 --> 01:01:44,300 ‫טוב. עכשיו, בואי נעבור לשם, בסדר?‬ 882 01:01:54,911 --> 01:01:57,880 ‫אז ספרי לי על הפסנתר.‬ ‫מתי התחלת ללמוד נגינה?‬ 883 01:02:00,316 --> 01:02:01,384 ‫בגיל ארבע.‬ 884 01:02:01,384 --> 01:02:02,652 ‫ואו.‬ 885 01:02:02,652 --> 01:02:06,889 ‫כן, גם אני למדתי נגינה בחטיבה.‬ ‫אני עדיין זוכר את "ברבורים באגם".‬ 886 01:02:06,889 --> 01:02:08,925 ‫זה מה שידעתי לנגן. וזהו בערך.‬ 887 01:02:11,260 --> 01:02:13,563 ‫עכשיו, ההורים שלך.‬ 888 01:02:13,563 --> 01:02:19,235 ‫הרגשת פעם שדי קשה לעמוד בציפיות שלהם?‬ 889 01:02:19,235 --> 01:02:21,204 ‫כן.‬ ‫-אני מבין את ההרגשה הזו.‬ 890 01:02:21,204 --> 01:02:25,241 ‫שאולי את לא חכמה כמו שהם חשבו שאת.‬ 891 01:02:25,241 --> 01:02:26,142 ‫כן.‬ 892 01:02:26,142 --> 01:02:29,011 ‫מה עוד עשית כדי להעמיד פנים שאת לומדת?‬ 893 01:02:29,946 --> 01:02:33,149 ‫כשהם ביקשו משהו,‬ ‫הייתי מנסה להכין להם מסמך.‬ 894 01:02:33,149 --> 01:02:35,952 ‫אוקיי. אז איזה סוג של מסמכים...‬ 895 01:02:36,953 --> 01:02:40,022 ‫הלוואות לסטודנטים... ותעודות.‬ ‫-בסדר.‬ 896 01:02:40,022 --> 01:02:41,858 ‫בסדר. ואיך הכנת אותם?‬ 897 01:02:42,458 --> 01:02:44,894 ‫עם פוטושופ.‬ 898 01:02:44,894 --> 01:02:48,064 ‫פוטושופ. בסדר. והם פקפקו בזה אי פעם?‬ 899 01:02:50,366 --> 01:02:51,701 ‫לא ממש, לא.‬ ‫לא?‬ 900 01:02:52,702 --> 01:02:55,838 ‫בטח היו ימים שבהם ממש תכננת:‬ 901 01:02:55,838 --> 01:03:00,610 ‫"היום אספר להם",‬ ‫ואז... לא הצלחת להביא את עצמך לכך.‬ 902 01:03:02,812 --> 01:03:03,646 ‫בסדר.‬ 903 01:03:08,518 --> 01:03:09,352 ‫עכשיו...‬ 904 01:03:11,120 --> 01:03:15,725 ‫אם ההורים שלך היו מסכימים,‬ ‫האם את ודניאל עדיין הייתם ביחד?‬ 905 01:03:18,928 --> 01:03:21,531 ‫אם הם לא היו מתערבים, מה היה קורה?‬ 906 01:03:24,567 --> 01:03:27,103 ‫אולי עדיין היינו ביחד. אני לא בטוחה.‬ 907 01:03:27,103 --> 01:03:28,871 ‫אבל הוא כבר המשיך הלאה.‬ 908 01:03:28,871 --> 01:03:29,772 ‫בסדר.‬ 909 01:03:30,940 --> 01:03:32,575 ‫ואיך זה גרם לך להרגיש?‬ 910 01:03:36,012 --> 01:03:40,082 ‫הוא היה האדם ש... מילא עבורי חלל ריק.‬ 911 01:03:40,983 --> 01:03:44,020 ‫אז הרגשתי שחלק ממני חסר.‬ 912 01:03:45,888 --> 01:03:48,524 ‫לא הייתי מאושרת עם שום חלק של חיי.‬ 913 01:03:49,025 --> 01:03:50,960 ‫החברים שלי המשיכו הלאה בחייהם,‬ 914 01:03:50,960 --> 01:03:53,563 ‫והרגשתי שאני לא הולכת לשום מקום.‬ 915 01:03:53,563 --> 01:03:55,398 ‫נשארתי מאחור.‬ 916 01:03:56,599 --> 01:03:57,767 ‫בסדר.‬ 917 01:03:57,767 --> 01:04:00,436 ‫ומה הייתה נקודת השפל?‬ 918 01:04:03,105 --> 01:04:04,640 ‫חתכתי את עצמי.‬ 919 01:04:10,780 --> 01:04:13,983 ‫נצטרך להתמודד עם זה צעד צעד, בסדר?‬ 920 01:04:16,018 --> 01:04:17,920 {\an8}‫- 16:23 -‬ 921 01:04:17,920 --> 01:04:21,791 {\an8}‫עכשיו, הסיבה שאני נמצא כאן היום‬ 922 01:04:21,791 --> 01:04:27,663 {\an8}‫היא שאני מומחה למה שנקרא וידוא אמת.‬ 923 01:04:29,599 --> 01:04:31,667 ‫בסדר? אני לא בלש רצח.‬ 924 01:04:35,438 --> 01:04:37,673 ‫מה שג'ניפר לא יודעת הוא שבקנדה,‬ 925 01:04:37,673 --> 01:04:40,710 ‫לשוטרים מותר לשקר.‬ 926 01:04:41,844 --> 01:04:45,915 ‫כל עוד אנחנו לא מזלזלים‬ ‫במערכת המשפט, זה מותר.‬ 927 01:04:49,619 --> 01:04:55,324 ‫אז העבודה שלי, בכל מקרה,‬ ‫היא לעבור על כל הראיות הפורנזיות בתיק.‬ 928 01:04:55,892 --> 01:04:56,726 ‫בסדר?‬ 929 01:04:58,094 --> 01:05:03,900 ‫כלומר, הם סורקים את הבית היטב.‬ ‫עכשיו, את יודעת מה לוויינים עושים?‬ 930 01:05:03,900 --> 01:05:04,800 ‫לא.‬ 931 01:05:04,800 --> 01:05:08,070 ‫יצא לך לראות‬ ‫תוכניות טלוויזיה בנושאי במלחמה,‬ 932 01:05:08,070 --> 01:05:11,374 ‫שרואים בהן לוויינים מתמקדים על בניינים?‬ 933 01:05:12,308 --> 01:05:16,279 ‫ובעיקרון, אם אנשים מסתובבים בבית,‬ 934 01:05:16,846 --> 01:05:18,915 ‫זה כמו צילום רנטגן, כן?‬ 935 01:05:18,915 --> 01:05:23,619 ‫האם המיקומים של האנשים‬ ‫תואמים למה שהעדים מספרים לנו?‬ 936 01:05:26,022 --> 01:05:27,323 ‫או שהם שונים?‬ 937 01:05:30,793 --> 01:05:35,331 ‫ביל גץ מעלה נושא באמצעות מידע על לוויינים.‬ 938 01:05:35,331 --> 01:05:37,466 ‫ברור שזה תכסיס,‬ 939 01:05:38,100 --> 01:05:43,005 ‫שנועד לגרום לג'ניפר לחשוב‬ ‫שמה שהיא אומרת אולי הופרך,‬ 940 01:05:43,005 --> 01:05:46,342 ‫ושהיא תצטרך לשקר שוב‬ ‫כדי לכסות על השקרים הקודמים.‬ 941 01:05:52,315 --> 01:05:54,650 ‫את יודעת מי היה בבית באותו לילה?‬ 942 01:05:54,650 --> 01:05:55,551 ‫אני לא יודעת.‬ 943 01:05:55,551 --> 01:05:58,888 ‫את יודעת, ג'ן. אין ספק לגבי זה, בסדר?‬ 944 01:06:00,189 --> 01:06:02,892 ‫העניין הוא כזה. ואת חייבת להסתכל עליי.‬ 945 01:06:05,428 --> 01:06:07,830 ‫אבא שלך לא היה אמור להיות עד.‬ 946 01:06:09,198 --> 01:06:11,634 ‫כאן כל הסיפור השתבש.‬ 947 01:06:11,634 --> 01:06:14,236 ‫בסדר? אבא שלך לא היה אמור לחיות.‬ 948 01:06:15,237 --> 01:06:17,873 ‫נתת לנו תיאור של גבר שחור עם רסטות.‬ 949 01:06:17,873 --> 01:06:20,643 ‫לא היה שם גבר שחור עם רסטות. בסדר?‬ 950 01:06:20,643 --> 01:06:23,512 ‫הוא נתן לנו תיאור לא רע של מי שהיית איתו,‬ 951 01:06:23,512 --> 01:06:24,880 ‫והוא בכלל לא שחור.‬ 952 01:06:25,681 --> 01:06:27,450 ‫אבל...‬ ‫-למה אמרת את זה?‬ 953 01:06:28,284 --> 01:06:30,353 ‫זה מה שזכור לי.‬ ‫-לא.‬ 954 01:06:35,091 --> 01:06:36,525 ‫את מעורבת בזה.‬ 955 01:06:37,727 --> 01:06:38,561 ‫נכון?‬ 956 01:06:45,234 --> 01:06:46,268 ‫מה קרה?‬ 957 01:06:54,844 --> 01:06:55,678 ‫מה קרה?‬ 958 01:06:59,515 --> 01:07:00,516 ‫ג'ן?‬ 959 01:07:04,987 --> 01:07:07,156 ‫לא חשבת כל כך רחוק, נכון?‬ 960 01:07:09,191 --> 01:07:11,727 ‫והגברים האלה לא באו לקחת את הכסף שלכם.‬ 961 01:07:13,062 --> 01:07:16,832 ‫הם באו לירות בהורים שלך.‬ 962 01:07:19,502 --> 01:07:21,537 ‫והם לא הגיעו לשם במקרה.‬ 963 01:07:22,338 --> 01:07:23,939 ‫זה היה מתוכנן.‬ 964 01:07:26,942 --> 01:07:30,880 ‫אבל ברגע שהם התחילו, ברגע שהם נכנסו‬ ‫כבר לא יכולת לעצור את זה, נכון?‬ 965 01:07:31,847 --> 01:07:32,681 ‫נכון?‬ 966 01:07:36,919 --> 01:07:38,087 ‫ג'ן?‬ 967 01:07:40,489 --> 01:07:41,590 ‫רציתי שזה ייפסק.‬ 968 01:07:41,590 --> 01:07:42,491 ‫אני יודע.‬ 969 01:07:43,059 --> 01:07:44,794 ‫למה הם לא עצרו?‬ 970 01:07:46,629 --> 01:07:47,463 ‫מה?‬ 971 01:07:48,364 --> 01:07:50,099 ‫אני לא יודעת מי הם היו.‬ 972 01:07:50,766 --> 01:07:53,169 ‫אבל היה לך חלק בתכנון, נכון?‬ 973 01:07:57,206 --> 01:07:58,040 ‫נכון?‬ 974 01:07:59,875 --> 01:08:00,709 ‫ג'ן?‬ 975 01:08:04,113 --> 01:08:05,581 ‫את מתחרטת, נכון?‬ 976 01:08:11,187 --> 01:08:12,021 ‫סליחה?‬ 977 01:08:17,226 --> 01:08:18,060 ‫זה בסדר.‬ 978 01:08:19,962 --> 01:08:21,931 ‫היא לחשה,‬ ‫אז הייתי צריך לרכון קדימה.‬ 979 01:08:22,832 --> 01:08:24,133 ‫אני לא שומע אותך.‬ 980 01:08:27,169 --> 01:08:29,238 ‫הם רק היו אמורים לחסל אותי.‬ 981 01:08:32,074 --> 01:08:33,876 ‫הם היו אמורים לחסל אותך?‬ 982 01:08:34,677 --> 01:08:36,145 ‫רציתי שיהרגו אותי.‬ 983 01:08:37,012 --> 01:08:39,949 ‫בשלב הזה, אני כמעט לא מאמין למה שאני שומע.‬ 984 01:08:41,150 --> 01:08:41,984 ‫למה?‬ 985 01:08:43,052 --> 01:08:44,787 ‫לא רציתי לחיות יותר.‬ 986 01:08:46,021 --> 01:08:48,824 ‫האם היא מספרת לנו את האמת?‬ 987 01:08:51,594 --> 01:08:53,729 ‫הם היו אמורים לחסל את המשפחה?‬ 988 01:08:53,729 --> 01:08:54,997 ‫לא, רק אותי.‬ 989 01:08:55,998 --> 01:08:57,233 ‫מה השתבש?‬ 990 01:08:57,233 --> 01:08:58,267 ‫אני לא יודעת.‬ 991 01:09:00,136 --> 01:09:01,537 ‫בסדר. מה כן ידוע לך?‬ 992 01:09:03,472 --> 01:09:05,407 ‫למה את היית אמורה להיות הקורבן?‬ 993 01:09:07,910 --> 01:09:10,513 ‫כי לא רציתי להיות כאן יותר.‬ 994 01:09:10,513 --> 01:09:11,413 ‫למה לא?‬ 995 01:09:11,413 --> 01:09:13,849 ‫כי הייתי כזאת אכזבה.‬ 996 01:09:13,849 --> 01:09:16,285 ‫אז איך התגלגלו העניינים?‬ 997 01:09:17,786 --> 01:09:18,621 ‫הא?‬ 998 01:09:23,559 --> 01:09:25,294 ‫זה לא היה אמור לקרות ככה.‬ 999 01:09:25,294 --> 01:09:27,863 ‫בסדר. אני מעריך את זה. איך זה קרה?‬ 1000 01:09:28,597 --> 01:09:30,166 ‫מה הייתה הבקשה שלך?‬ 1001 01:09:31,400 --> 01:09:32,401 ‫שיכנסו,‬ 1002 01:09:33,202 --> 01:09:34,436 ‫ושיחסלו אותי.‬ 1003 01:09:35,437 --> 01:09:37,540 ‫וכמה הוא עמד לגבות?‬ 1004 01:09:39,575 --> 01:09:40,409 ‫אלפיים.‬ 1005 01:09:41,744 --> 01:09:42,578 ‫בסדר.‬ 1006 01:09:43,546 --> 01:09:45,915 ‫ומה שמו? איך קראו לו?‬ 1007 01:09:45,915 --> 01:09:47,449 ‫הומי. הומבוי.‬ 1008 01:09:50,786 --> 01:09:55,324 ‫בסדר. הוא לא היה מופיע אצלך בבית באקראי.‬ ‫היית צריכה לדעת בדיוק מתי הוא מגיע.‬ 1009 01:09:56,091 --> 01:09:57,259 ‫אז איך זה הלך?‬ 1010 01:09:58,594 --> 01:09:59,695 ‫הוא שלח לי הודעה.‬ 1011 01:10:00,496 --> 01:10:01,964 ‫סליחה?‬ ‫-הוא שלח לי הודעה.‬ 1012 01:10:02,731 --> 01:10:04,200 ‫בסדר. אז מה סיכמתם?‬ 1013 01:10:04,200 --> 01:10:06,602 ‫אמרתי לך, 2,000 דולר,‬ ‫והם היו אמורים להרוג אותי.‬ 1014 01:10:06,602 --> 01:10:09,104 ‫הם התקשרו אליי כדי לוודא שתהיה להם גישה.‬ 1015 01:10:09,104 --> 01:10:11,340 ‫בסדר. אז איך הם עשו את זה?‬ 1016 01:10:11,974 --> 01:10:13,642 ‫מה שאלו אותך בטלפון?‬ 1017 01:10:14,143 --> 01:10:15,878 ‫קיבלת הודעת טקסט או SMS?‬ 1018 01:10:15,878 --> 01:10:17,580 ‫הודעת טקסט. "כניסת VIP".‬ 1019 01:10:18,080 --> 01:10:19,048 ‫מה זה אומר?‬ 1020 01:10:19,048 --> 01:10:20,716 ‫שאוודא שיש להם איך להיכנס.‬ 1021 01:10:26,722 --> 01:10:29,358 ‫אז אחרי שאימא שלך הגיעה הביתה, מה עשית?‬ 1022 01:10:30,693 --> 01:10:32,127 ‫ירדתי למטה, אמרתי שלום.‬ 1023 01:10:33,696 --> 01:10:35,531 ‫העמדתי פנים שאני בודקת את הדלת.‬ 1024 01:10:36,966 --> 01:10:39,268 ‫תצטרכי להזדקף, כי אני לא שומע אותך.‬ 1025 01:10:42,171 --> 01:10:45,874 ‫איך הגעת להומבוי מלכתחילה?‬ 1026 01:10:48,477 --> 01:10:49,511 ‫שאלתי חבר.‬ 1027 01:10:50,512 --> 01:10:51,480 ‫אוקיי. את מי?‬ 1028 01:10:54,116 --> 01:10:55,618 ‫מישהו שאני כבר לא מוצאת.‬ 1029 01:10:56,352 --> 01:10:57,319 ‫מה שמו?‬ 1030 01:11:02,992 --> 01:11:07,062 ‫בנקודה הזו, ברור שאנחנו צריכים צו‬ ‫כדי לפרוץ לטלפון של ג'ניפר.‬ 1031 01:11:07,796 --> 01:11:10,332 ‫כדי לגלות למי היא קשורה,‬ 1032 01:11:11,834 --> 01:11:14,003 ‫ואיך היא סידרה את זה.‬ 1033 01:11:15,271 --> 01:11:16,105 ‫ג'ן?‬ 1034 01:11:35,624 --> 01:11:38,260 ‫מהר מאוד זיהינו את תוכן הודעות הטקסט שלה.‬ 1035 01:11:41,864 --> 01:11:45,434 {\an8}‫מייד, ראינו שהיא קיבלה הודעה מהומבוי.‬ 1036 01:11:45,934 --> 01:11:50,572 ‫- אני צריך את זמן הביצוע -‬ 1037 01:11:50,572 --> 01:11:54,443 ‫- תחשבי על זה? -‬ 1038 01:11:54,443 --> 01:11:56,612 {\an8}‫- ג'ניפר:‬ ‫היום לא ילך. ארוחת ערב. -‬ 1039 01:11:56,612 --> 01:11:58,013 {\an8}‫זה די מסגיר.‬ 1040 01:11:59,281 --> 01:12:01,884 ‫אבל זו רק ההתחלה.‬ 1041 01:12:04,787 --> 01:12:08,957 ‫מה שמעניין במיוחד הוא חילופי ההודעות‬ 1042 01:12:08,957 --> 01:12:11,927 ‫בין דניאל וונג לג'ניפר.‬ 1043 01:12:12,261 --> 01:12:16,031 {\an8}‫- ג'ניפר:‬ ‫אתה אוהב אותי ורוצה להיות איתי? -‬ 1044 01:12:16,031 --> 01:12:19,401 ‫- דניאל: אני ממש מבואס כרגע ג'ן -‬ 1045 01:12:19,401 --> 01:12:20,769 ‫- אני מצטער -‬ 1046 01:12:22,438 --> 01:12:25,274 ‫ג'ניפר: "מה זאת אומרת? על מה אתה מצטער?"‬ 1047 01:12:26,642 --> 01:12:28,610 ‫"אתה יכול לענות בבקשה?"‬ 1048 01:12:30,212 --> 01:12:33,349 ‫דניאל ענה: "אני לא יודע איך לומר את זה.‬ 1049 01:12:33,349 --> 01:12:35,417 ‫"אני מרגיש כמוך,‬ 1050 01:12:35,417 --> 01:12:37,119 ‫"אבל כלפיה."‬ 1051 01:12:40,089 --> 01:12:44,326 ‫ג'ניפר: "אז אתה מרגיש כלפי כריסטין‬ ‫כמו שאני מרגישה כלפיך?"‬ 1052 01:12:45,794 --> 01:12:47,696 ‫"אז תבטל עם הומבוי."‬ 1053 01:12:50,399 --> 01:12:55,037 ‫דניאל: "לבטל את הומבוי?‬ ‫אמרת שאת רוצה את זה איתי או בלעדיי."‬ 1054 01:12:56,271 --> 01:12:58,674 ‫"אמרת שאת רוצה לעשות את זה בשביל עצמך."‬ 1055 01:13:01,076 --> 01:13:03,345 ‫ואז דני מתעצבן עליה.‬ 1056 01:13:04,613 --> 01:13:07,516 ‫- דניאל:‬ ‫תמיד הלכתי בין הטיפות איתך -‬ 1057 01:13:07,516 --> 01:13:12,488 ‫- עשיתי הכול וסידרתי לך את זה -‬ 1058 01:13:13,055 --> 01:13:15,591 ‫- תתקשרי להומבוי -‬ 1059 01:13:16,291 --> 01:13:18,694 ‫זה המסמר האחרון בארון של דניאל וונג.‬ 1060 01:13:19,027 --> 01:13:21,397 ‫- מתקשר להומבוי -‬ 1061 01:13:23,298 --> 01:13:27,503 {\an8}‫אין ספק שהוא סייע לג'ן‬ ‫ליצור קשר עם הומבוי.‬ 1062 01:13:29,371 --> 01:13:33,409 ‫- הומבוי: שעת השין -‬ 1063 01:13:33,409 --> 01:13:35,344 ‫המידע פה הוא זהב טהור.‬ 1064 01:13:37,479 --> 01:13:39,615 ‫עכשיו תפסנו אחד מקושרי הקשר.‬ 1065 01:13:41,583 --> 01:13:43,118 ‫חייבים לאתר אותו.‬ 1066 01:13:44,586 --> 01:13:47,322 ‫מינינו צוות למעקב אחרי דני וונג‬ 1067 01:13:47,322 --> 01:13:50,426 ‫ובחנו את כל שיחות הטלפון.‬ 1068 01:13:51,960 --> 01:13:54,930 ‫ראינו שיחות חוזרות בכל מקום.‬ 1069 01:13:55,531 --> 01:13:59,668 ‫באופן שיטתי, הצלחנו לאתר את החשודים שלנו.‬ 1070 01:13:59,668 --> 01:14:02,805 {\an8}‫הצלחנו לזהות את אריק קארטי כאחד החשודים,‬ 1071 01:14:02,805 --> 01:14:04,973 {\an8}‫את דייוויד מילוואגנם כחשוד,‬ 1072 01:14:04,973 --> 01:14:08,844 {\an8}‫כמו גם את הומבוי,‬ ‫לנפורד קרופורד, כחשוד שלישי.‬ 1073 01:14:09,812 --> 01:14:11,313 ‫- דניאל: מה את עושה? -‬ 1074 01:14:11,313 --> 01:14:13,515 ‫- ג'ניפר: מחכה לשיחה מהומבוי -‬ 1075 01:14:13,515 --> 01:14:14,616 ‫- דניאל: אוקיי -‬ 1076 01:14:15,184 --> 01:14:16,752 ‫- תשמרי על עצמך -‬ 1077 01:14:18,420 --> 01:14:21,657 ‫לנפורד היה עמית שדני הסתובב איתו מדי פעם,‬ 1078 01:14:21,657 --> 01:14:23,158 ‫ושגם סחר בסמים.‬ 1079 01:14:24,560 --> 01:14:26,395 ‫הם עומדים להיעצר.‬ 1080 01:14:29,498 --> 01:14:32,267 {\an8}‫שיט. טוב. אתה מכיר את הילד, נכון?‬ 1081 01:14:32,267 --> 01:14:33,168 {\an8}‫כן.‬ 1082 01:14:33,168 --> 01:14:36,672 {\an8}‫הגיעו אליו היום לעבודה מהמשטרה.‬ ‫-ולקחו אותו?‬ 1083 01:14:36,672 --> 01:14:37,706 ‫כן.‬ 1084 01:14:37,706 --> 01:14:40,742 ‫מאשימים אותו בקשירת קשר.‬ 1085 01:14:41,977 --> 01:14:43,979 ‫ואו. אתה צוחק עליי.‬ 1086 01:14:44,513 --> 01:14:46,548 ‫פאק. אני לא יודע מה קורה, אחי.‬ 1087 01:14:47,082 --> 01:14:48,283 ‫מטורף.‬ 1088 01:14:55,390 --> 01:14:57,593 ‫הכול יצא החוצה, בסדר?‬ 1089 01:14:57,593 --> 01:15:01,563 ‫ואנחנו צריכים להגיע להחלטה פה,‬ ‫כי זה לא היה בשבילך.‬ 1090 01:15:01,563 --> 01:15:05,567 ‫אוקיי? הבקשה הייתה‬ ‫עבור ההורים שלך, ורק עבורם. בסדר?‬ 1091 01:15:05,567 --> 01:15:07,135 ‫זה מה שאתה רוצה שאומר?‬ 1092 01:15:07,135 --> 01:15:09,404 ‫אבל זה לא מה שקרה.‬ ‫-ספרי לי מה קרה.‬ 1093 01:15:09,404 --> 01:15:12,474 ‫אני רוצה שתספרי לי ‬ ‫שתכננת את זה להורים שלך.‬ 1094 01:15:12,474 --> 01:15:13,375 ‫אבל זה...‬ 1095 01:15:13,375 --> 01:15:15,811 {\an8}‫אנחנו נגלה את שאר הסיפור ממילא.‬ 1096 01:15:15,811 --> 01:15:17,579 ‫בסדר? אנחנו כבר...‬ 1097 01:15:17,579 --> 01:15:20,749 ‫הריאיון נמשך יותר משלוש שעות.‬ 1098 01:15:20,749 --> 01:15:25,754 ‫ג'ניפר תיארה‬ ‫שזו התאבדות על ידי רוצח שכיר שהשתבשה.‬ 1099 01:15:25,754 --> 01:15:28,490 ‫כן, פושעים הם לא תמיד חכמים במיוחד,‬ 1100 01:15:28,490 --> 01:15:32,194 ‫אבל לא נראה לי שהם היו מתבלבלים‬ ‫והורגים את האנשים הלא נכונים.‬ 1101 01:15:32,194 --> 01:15:34,796 ‫זה בולשיט. היא תכננה הכול.‬ 1102 01:15:35,664 --> 01:15:38,267 ‫זו לא תחושה טובה לחיות עם סודות, נכון?‬ 1103 01:15:39,101 --> 01:15:40,702 ‫ועכשיו מגדל הקלפים יתמוטט.‬ 1104 01:15:41,236 --> 01:15:42,070 ‫ג'ן?‬ 1105 01:15:45,207 --> 01:15:46,208 ‫תני לי רגע.‬ 1106 01:15:58,987 --> 01:16:02,457 ‫זה הרגע שבו, בהתבסס על הראיות שהוצגו...‬ 1107 01:16:03,592 --> 01:16:06,328 ‫אנחנו יכולים להבין‬ ‫בדיוק מה התרחש באותו לילה.‬ 1108 01:16:12,801 --> 01:16:16,772 ‫ג'ניפר קיבלה הודעת טקסט מהומבוי,‬ ‫ובה נכתב "שעת השין".‬ 1109 01:16:18,774 --> 01:16:22,311 ‫ואז היא המתינה‬ ‫שאימא שלה תחזור מריקודי השורות...‬ 1110 01:16:23,445 --> 01:16:26,415 ‫וירדה למטה כדי להגיד לאימא לילה טוב.‬ 1111 01:16:32,854 --> 01:16:34,990 ‫ואז היא הלכה לדלת‬ 1112 01:16:37,059 --> 01:16:38,527 ‫והשאירה אותה לא נעולה.‬ 1113 01:16:42,798 --> 01:16:45,167 ‫ובכך השאירה את הוריה כטרף.‬ 1114 01:16:47,502 --> 01:16:49,204 ‫ואז היא חזרה למעלה,‬ 1115 01:16:49,204 --> 01:16:52,975 ‫שם היא המשיכה להתכתב עם החשודים.‬ 1116 01:16:59,615 --> 01:17:02,718 ‫אנחנו מאמינים שהיא כיבתה והדליקה את האורות‬ 1117 01:17:04,252 --> 01:17:06,622 ‫כדי לסמן להם להיכנס לבית,‬ 1118 01:17:06,622 --> 01:17:10,459 ‫ואז חזרה לחדר שלה, כדי לחכות למה שיתרחש.‬ 1119 01:17:15,998 --> 01:17:20,369 ‫דמיינו לעצמכם את האימה וההלם שביק והאן חוו‬ 1120 01:17:20,369 --> 01:17:22,838 ‫כשהזרים האלה נכנסו לביתם.‬ 1121 01:17:22,838 --> 01:17:23,839 ‫אבא?‬ 1122 01:17:24,973 --> 01:17:27,943 ‫אני רק מתקשרת לשירותי חירום!‬ ‫-גברתי.‬ 1123 01:17:27,943 --> 01:17:29,011 ‫הלו?‬ 1124 01:17:29,011 --> 01:17:31,079 ‫אני בסדר! אני בסדר!‬ 1125 01:17:33,315 --> 01:17:34,349 ‫זה מרושע.‬ 1126 01:17:34,983 --> 01:17:37,085 ‫זה הכי מרושע שיש.‬ 1127 01:17:39,287 --> 01:17:42,290 ‫- 18:59 -‬ 1128 01:17:49,498 --> 01:17:50,332 ‫טוב.‬ 1129 01:17:52,067 --> 01:17:54,603 ‫אני צריך שתקשיבי לי טוב. בסדר, ג'ן?‬ 1130 01:17:56,238 --> 01:17:58,306 ‫בשלב הזה של החקירה,‬ 1131 01:18:00,208 --> 01:18:02,477 ‫אני אעצור אותך באשמת רצח.‬ 1132 01:18:04,346 --> 01:18:08,183 ‫כמו כן, ניסיון לרצח, וקשירת קשר לרצח.‬ 1133 01:18:09,384 --> 01:18:10,752 ‫את מבינה את זה?‬ 1134 01:18:13,155 --> 01:18:15,657 ‫תגידי לי אם את מבינה את ההאשמות האלה.‬ 1135 01:18:16,158 --> 01:18:17,359 ‫כן או לא.‬ ‫-כן.‬ 1136 01:18:17,359 --> 01:18:18,493 ‫כן. בסדר.‬ 1137 01:18:19,594 --> 01:18:23,699 ‫מחובתי ליידע אותך שזכותך לשמור...‬ 1138 01:18:23,699 --> 01:18:26,968 {\an8}‫המשטרה ביצעה מעצר‬ ‫בפרשת הפלישה הקטלנית לבית במרקהם,‬ 1139 01:18:26,968 --> 01:18:30,572 {\an8}‫והערב, בטוויסט מזעזע,‬ ‫בתה של הקורבן מואשמת‬ 1140 01:18:30,572 --> 01:18:33,642 {\an8}‫בתזמור הפשע שגרם למוות של אימה.‬ 1141 01:18:33,642 --> 01:18:37,612 {\an8}‫מהמשטרה נמסר כי בתה של הקורבן,‬ ‫ג'ניפר פן, היא שעומדת מאחורי התכנון‬ 1142 01:18:37,612 --> 01:18:40,348 {\an8}‫לרצוח את אימה, ביק הא פן,‬ 1143 01:18:40,348 --> 01:18:43,018 {\an8}‫ומאחורי הירי באביה, הואיי האן פן.‬ 1144 01:18:43,018 --> 01:18:45,020 ‫- החיים הכפולים של ג'ניפר פן -‬ 1145 01:18:45,020 --> 01:18:49,591 ‫אשתי ואני הסתכלנו זה על זה.‬ ‫לא יכולנו להאמין.‬ 1146 01:18:49,591 --> 01:18:54,429 ‫פספסתי משהו? יש משהו שלא ראיתי?‬ 1147 01:18:54,429 --> 01:18:57,899 ‫אנשים נחרדים ומבולבלים מהרעיון שמישהו‬ 1148 01:18:57,899 --> 01:19:00,802 ‫יהרוג את האנשים שהביאו אותו אל העולם.‬ 1149 01:19:04,606 --> 01:19:09,311 ‫מייד היה לי פלאשבק לרגע‬ ‫שבו חיבקתי את ג'ניפר בלוויה של אימא שלה.‬ 1150 01:19:09,811 --> 01:19:13,782 ‫הרגשתי כל כך אותנטי וכל כך נסער,‬ 1151 01:19:13,782 --> 01:19:16,785 ‫שהרגשתי שכל המילים שאמרתי חלולות,‬ 1152 01:19:16,785 --> 01:19:21,089 ‫ופשוט הרגשתי נבגד איכשהו.‬ 1153 01:19:21,590 --> 01:19:24,726 ‫- מקורבן למואשמת -‬ 1154 01:19:24,726 --> 01:19:29,097 ‫אז חזרתי למחרת בבוקר, והייתי בהלם.‬ 1155 01:19:29,097 --> 01:19:33,468 ‫מתי זה... איך זה קרה?‬ ‫מתי? מה? מה קורה?‬ 1156 01:19:35,003 --> 01:19:38,373 ‫באמת הייתי אמפתית אליה.‬ 1157 01:19:39,407 --> 01:19:40,475 ‫את בסדר.‬ 1158 01:19:41,843 --> 01:19:45,614 ‫איך היא הייתה יכולה לעשות כזה דבר?‬ 1159 01:19:47,849 --> 01:19:50,285 ‫אחרי המעצר, מצאנו את היומן שלה.‬ 1160 01:19:51,753 --> 01:19:55,657 ‫שהוביל להצצה מעניינת בחשיבה שלה.‬ 1161 01:19:56,224 --> 01:20:00,295 ‫הוא הראה שג'ניפר התלוננה‬ ‫שההורים שלה מגבילים אותה,‬ 1162 01:20:00,295 --> 01:20:03,698 ‫אבל רק מפני שהם לא רצו‬ ‫שהיא תצא עם סוחר סמים.‬ 1163 01:20:04,766 --> 01:20:08,603 ‫במילותיה של ג'ניפר,‬ ‫הם פחדו שהוא יהרוס לה את החיים.‬ 1164 01:20:09,104 --> 01:20:11,673 ‫כל השאר עוסק בדניאל ובקשר איתו.‬ 1165 01:20:11,673 --> 01:20:15,010 ‫היא ציירה פרפרים וכלבלבים.‬ 1166 01:20:17,379 --> 01:20:22,350 ‫היא רצתה אהבה מהאגדות עם דני וונג.‬ ‫זו הייתה המטרה הסופית שלה.‬ 1167 01:20:23,685 --> 01:20:26,922 ‫והיא ניסתה בכל כוחה לגרום לזה לקרות.‬ 1168 01:20:30,525 --> 01:20:33,094 ‫כעת אנחנו מאמינים שכל מאות הודעות הטקסט,‬ 1169 01:20:33,094 --> 01:20:35,497 ‫מאות האיומים שנשלחו לדניאל וונג...‬ 1170 01:20:37,299 --> 01:20:38,466 ‫הגיעו מג'ניפר.‬ 1171 01:20:39,000 --> 01:20:41,670 ‫זו הייתה ג'ניפר שיצרה איתו קשר בלי סוף,‬ 1172 01:20:41,670 --> 01:20:45,740 ‫ניסתה לחזור לחייו, ולסלק את כריסטינה.‬ 1173 01:20:53,048 --> 01:20:54,983 ‫זו התנהגות מופרזת.‬ 1174 01:20:56,218 --> 01:20:59,454 ‫התנהגות מוגזמת, שהיא רק רצתה להיות איתו.‬ 1175 01:21:02,958 --> 01:21:07,362 ‫מבחינתי, ג'ניפר רק חיפשה אהבה ואישור.‬ 1176 01:21:08,830 --> 01:21:12,567 ‫היא כנראה חשבה‬ ‫שדניאל הוא היחיד שמבין מי היא באמת.‬ 1177 01:21:13,268 --> 01:21:16,238 ‫אז אם היא תאבד אותו, מה יישאר לה?‬ 1178 01:21:17,339 --> 01:21:18,573 ‫אתם מבינים?‬ 1179 01:21:20,108 --> 01:21:22,577 ‫אבל למה שדניאל ירצה להיות מעורב?‬ 1180 01:21:22,577 --> 01:21:25,113 ‫הוא כבר בקשר עם בחורה אחרת,‬ 1181 01:21:25,113 --> 01:21:27,082 ‫וסוג של ניתק את הקשר עם ג'ניפר.‬ 1182 01:21:29,918 --> 01:21:32,120 ‫יש את הרווח הכלכלי.‬ 1183 01:21:32,120 --> 01:21:35,557 ‫ביטוח החיים, הבית, חלק מזה היה עובר אליה.‬ 1184 01:21:37,192 --> 01:21:41,096 ‫ג'ניפר עמדה להשיג כחצי מיליון דולר.‬ 1185 01:21:41,096 --> 01:21:42,364 {\an8}‫תחתום כאן.‬ 1186 01:21:42,864 --> 01:21:47,435 {\an8}‫ודניאל כנראה חשב שהוא יכול‬ ‫להשפיע על ג'ניפר ולקבל גישה לכסף.‬ 1187 01:21:47,435 --> 01:21:48,336 {\an8}‫טוב. יופי.‬ 1188 01:21:48,837 --> 01:21:51,873 {\an8}‫אני מאמין שכדי להרחיב את הסחר בסמים.‬ 1189 01:21:54,843 --> 01:21:57,879 ‫כשהאן פן גיל - האולטימטום.‬ 1190 01:21:57,879 --> 01:22:02,050 ‫"אמרתי לג'ניפר‬ ‫שהיא צריכה לסיים את הקשר עם דני וונג.‬ 1191 01:22:02,050 --> 01:22:05,253 ‫"אם לא, תצטרכי לחכות עד אחרי שאמות."‬ 1192 01:22:15,530 --> 01:22:19,601 {\an8}‫להפתעתנו הרבה, גילינו‬ ‫שזה לא ניסיון הרצח הראשון שלה.‬ 1193 01:22:20,168 --> 01:22:24,139 {\an8}‫ושהיא יצרה קשר עם ידיד שלה‬ ‫כעשרה חודשים קודם לכן,‬ 1194 01:22:24,139 --> 01:22:26,808 {\an8}‫וביקשה ממנו להרוג את אבא שלה.‬ 1195 01:22:26,808 --> 01:22:30,412 ‫היא אפילו שילמה לאדם הזה.‬ 1196 01:22:33,715 --> 01:22:36,351 ‫התוכנית הזו לא התממשה, כמובן.‬ 1197 01:22:36,918 --> 01:22:40,722 ‫אבל זה רק מראה לכם את הכוונה שהייתה לה.‬ 1198 01:22:40,722 --> 01:22:44,426 ‫את התוכנית הקרה והמחושבת שהיא עשתה.‬ 1199 01:22:44,426 --> 01:22:45,860 ‫לא פעם אחת, אלא פעמיים.‬ 1200 01:22:47,329 --> 01:22:48,530 ‫זה קרה?‬ 1201 01:22:49,364 --> 01:22:50,532 ‫אני לא חושבת.‬ 1202 01:22:52,801 --> 01:22:54,869 ‫אז היא תכננה את זה בעבר?‬ 1203 01:22:57,539 --> 01:22:59,140 ‫היא צריכה לשלם את המחיר.‬ 1204 01:23:03,311 --> 01:23:06,982 ‫החלק הכי שובר לב בסיפור‬ ‫הוא שבלילה של הרצח,‬ 1205 01:23:07,849 --> 01:23:10,352 ‫אחד מהחמושים איים על ביק באקדח.‬ 1206 01:23:11,419 --> 01:23:13,188 ‫אילצו את ביק לרדת על ברכיה,‬ 1207 01:23:13,188 --> 01:23:16,524 ‫והמילים האחרונות שלה היו:‬ ‫"אל תפגעו בבת שלי."‬ 1208 01:23:19,728 --> 01:23:25,800 ‫חבר מושבעים בטורונטו הרשיעה אישה‬ ‫במזימה לשכור רוצח שיפגע בהוריה.‬ 1209 01:23:25,800 --> 01:23:29,738 ‫ג'ניפר פן הורשעה‬ ‫ברצח ממדרגה ראשונה של אימה‬ 1210 01:23:29,738 --> 01:23:32,307 ‫ובניסיון לרצח של אביה.‬ 1211 01:23:32,807 --> 01:23:36,211 {\an8}‫בתחילה היא לא הגיבה לגזר הדין,‬ ‫אך כשהחדשות החלו לשקוע,‬ 1212 01:23:36,211 --> 01:23:39,147 {\an8}‫היא נשברה והחלה להתייפח.‬ 1213 01:23:42,784 --> 01:23:44,853 ‫בסופו של דבר, היא בחרה בדניאל,‬ 1214 01:23:45,520 --> 01:23:49,791 ‫והייתה נחושה להיות עם דניאל.‬ 1215 01:23:51,459 --> 01:23:52,427 ‫בכל מחיר.‬ 1216 01:23:56,297 --> 01:23:59,968 ‫מבחינתה, זה היה סיפור אהבה שהשתבש.‬ 1217 01:24:11,046 --> 01:24:13,214 ‫זה היה חשוב.‬ 1218 01:24:14,482 --> 01:24:16,184 ‫מה שאנחנו עושים הוא חשוב.‬ 1219 01:24:16,785 --> 01:24:17,619 ‫ו...‬ 1220 01:24:25,727 --> 01:24:27,862 ‫היה צריך לצאת מזה משהו טוב.‬ 1221 01:24:28,696 --> 01:24:29,998 ‫וזה...‬ 1222 01:24:30,932 --> 01:24:35,837 ‫זה לא יעזור להחזיר אף אחד, אבל...‬ 1223 01:24:37,639 --> 01:24:42,010 ‫אני חושב שעשינו חסד עם גב' פן ומר פן.‬ 1224 01:24:49,217 --> 01:24:52,887 ‫- ג'ניפר פן, דניאל וונג ויתר הנאשמים‬ ‫נידונו למאסר עולם -‬ 1225 01:24:52,887 --> 01:24:56,858 ‫- ללא אפשרות חנינה במשך 25 שנים. -‬ 1226 01:24:57,659 --> 01:25:04,666 ‫- האן פן קיבל‬ ‫צו איסור קיום קשר לכל החיים נגד בתו. -‬ 1227 01:25:05,667 --> 01:25:10,038 ‫- לאחר ערעור מוצלח על הרשעתם‬ ‫ברצח ממדרגה ראשונה של ביק הא פן, -‬ 1228 01:25:10,038 --> 01:25:12,173 ‫- כל הנאשמים קיבלו משפט חדש. -‬ 1229 01:25:12,173 --> 01:25:17,545 ‫- ג'ניפר ממשיכה לטעון לחפותה. -‬ 1230 01:26:00,288 --> 01:26:02,290 ‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬